הגנת הנתבע:
טוען הנתבע שיש לדחות תביעות התובעת כנגדו, ולחלופין, לאפשר לו לשלם סכום סביר ושוויוני ביחס לסכומים שחברי הישוב האחרים משלמים ולהורות על הסדר תשלומים הוגן, וזאת מהסיבות כדלקמן;
1) טחנת הקמח נימצאת בחזקתו משנת 1987 לערך, והיא ניתנה לו במסגרת חלוקת נכסי מושב שיתופי לאחר שהוחלט לעבור למסגרת של ישוב קהילתי;
2) הוא לא נידרש לשלם עבור "טחנת הקמח" עד לשנת 2001 לערך, ולא ייתכן שבחלוף שנים רבות, תועלה דרישה לתשלום דמי שימוש ושכירות בסתירה להחלטת החלוקה;
3) במידה ויוטל עליו לשלם עבור השמוש במבנה יש לערוך חלוקה מחדש וצודקת יותר של כלל הרכוש בין כל חברי המושב;
4) מבנה 106, אכן הושכר לאימו והוא עבר להתגורר בו בסמוך לשנת 1991 עת נפרד מאישתו;
5) למיטב ידיעתו אמו לא שילמה דמי שימוש או שכירות עבור הנכס במשך כל השנים, מאחר והייתה אמורה להיתקבל כחברת היישוב ולשלם דמי חבר חלף דמי השכירות;
6) הנתבע בתור חבר יישוב אינו אמור לשלם דמי שכירות ושימוש אלא דמי חבר כפי שנדרשים יתר החברים;
7) הסכומים אותם נידרש לשלם הם מופרזים, מוגזמים ומופקעים, וללא כל פרופורציה למצבו של הנכס;
8) המניע לתביעות הם מגמה וניסיון של חברי היישוב והועד לסלקו מן היישוב, למרות שהוא אחד מתושבי היישוב המקוריים;
9) יש לבדוק את ספרי האגודה מאז חלוקת הרכוש של המושב השיתופי.
ואם לא די בכך, ביום 9.4.2000 שלחה הלישכה המשפטית של הסוכנות מכתב לועד ההנהלה של התובעת, שנוסחו כדלקמן:
"1. מרשתי, הסוכנות היהודית לא"י הורתה לי להודיעכם על הסכמתה לכך כי ועד ההנהלה של האגודה השיתופית של מאור מודיעים (להלן-"האגודה") יפעל לסילוק ידם של אנשים אשר תפסו מבנים ומקרקעין בתחומי המשבצת של מושב מאור מודיעים אשר האגודה הנה בת רשות בהם מאת הסוכנות היהודית לא"י ומחזיקים בהם ללא סמכות וללא הסכמתה של הנהלת המושב.
דבריו אלו הם עדות יחידה, עליהם חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות;
3) הנתבע הודה כי החל לכפור בזכויות התובעת במקרקעין רק בשנת 2000, וקודם לכך הכיר בזכויות התובעת במבנה 106;
4) הנתבע הודה כי הפר הסכם השכירות;
5) מכתב התובעת מיום 1.8.95, פרוטוקולי ישיבות וועד האגודה והודיית הנאשם עצמו כי הגיע ליום הבוררות אך לא נקרא להכנס פנימה, מלמדים על דרישת התובעת לתשלום החוב לפינוי הנכס לאורך השנים, על משלוח הודעה לסיום ההיתקשרות ובכך דוחים טענות הנתבע אודות כבישת הטענות, מניעות והשתק של התובעת;
6) הנתבע אמר שעבר להתגורר במבנה 106 לאחר גירושיו, ועל מנת שלא להוציא את ילדיו מהבית בישוב ששייך לו ולאישתו, ולא לידרוש את חלקו במסעדה שנמצאת ברשות המשפחה, שיש לו מחצית מהזכויות בה, ועבר להתגורר בבית אמו.
קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נכסים אלו ניתנו להם ללא תשלום דמי שימוש או לא. מסמכים מאותה תקופה אין בידי הצדדים, שכן בעקבות סכסוכים בין חברי האגודה הוגשה תלונה למישטרה, אשר פתחה בחקירה ולקחה מסמכים רבים מהתובעת, וכן הוגשה תלונה לרשם האגודות השיתופיות (להלן-"הרשם"), אשר מינה חוקר לתובעת, והורה על מינוי וועד ממונה מטעמו לאגודה.
...
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש ליתן צו פינוי כנגד הנתבע וכל הבאים מכוחו גם מטחנת הקמח, וליתן לה היתר לפיצול סעדים.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדיון הינה כדלקמן:
1) אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את מבנה 106, לרבות המקרקעין המשמשים את מבנה זה, ולסלק את הקרוון הסמוך לו, לסלק ידיהם ממנו ולמסור לתובעת את מבנה 106 והמקרקעין המשמשים אותו כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.
נספחים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מפסק הדין;
2) אני מורה לנתבע ולכל הבאים מכוחו לפנות את מבנה טחנת הקמח, לרבות המקרקעין המשמשים את מבנה זה, לסלק ידיהם ממנה ולמסור לתובעת את מבנה טחנת הקמח והמקרקעין המשמשים אותו כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.
