סכסוך כספי בנוגע לחומה בקו גבול בין מגרשים סמוכים

הנתבעים 2-3 היו השוכרים של המיגרש הסמוך מהנתבע 1 וכעת הם בעלי המיגרש הסמוך.

התובע מבקש להרוס את החומה שנבנתה בהתאם להסכמת הצדדים שקבלה תוקף של פסק דין ולחייב הנתבעים לבנות את הגדר המשותפת לפי המדידות שנעשו על ידי שני המודדים.

כך גם דרשו הנתבעים לחייב התובע בתשלום פיצוי כספי.

כעולה מהמפורט לעיל, שאלת מיקומו של קו הגבול בין שני המגרשים והקמתה של גדר על קו הגבול המוסכם, היתה אחת השאלות המרכזיות שעמדו ביסוד המחלוקת בין הצדדים, והצדדים הגיעו לידי הסכמה מפורשת לגביה.

במקרה זה, הסכם הפשרה בין הצדדים אשר היתקבל בהליך הקודם וקיבל תוקף של פסק דין, נועד לסיים את הסיכסוך בין הצדדים בכל הנוגע לשאלת החזקה בשטח המריבה ובכלל זאת בשאלת מיקום קו הגבול והקמתה של גדר בקוו הגבול המוסכם.

...

לפיכך, אין מקום לשוב ולדון במחלוקת האמורה, אשר הוכרעה בהסכמת הצדדים ואין לאפשר למי משני הצדדים לפתוח מחדש את חזית המריבה.

נוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות על הסף.

סיכסוך כספי בין בעלי מגרשים גובלים בנוגע לחומה העוברת בקוו הגבול שבין המגרשים.

מכאן, הנני סבורה, כי ביחס לחשש המהותי, של קריסת החומה, הרי שבשים לב לכך שההליך מיתנהל כיום, למעלה משנתיים לאחר הקמת הקיר, ניתן לומר, גם לאור מצב הסדקים בפועל, שאינו שונה מהותית מאלו שהיו במקום בסמוך לאחר הקמת החומה, דהיינו אין סדיקה חדשה ואין סדקים גדולים יותר, כי אין עסקינן בחומה אשר עלולה לקרוס כתוצאה מהקמת הקיר ומכל מקום, לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי אמנם החומה עלולה לקרוס כתוצאה מהקמת הקיר הסמוך, כאשר אמנם ישנו סיכוי לקריסת החומה, אך מדובר בסיכון נמוך מאוד.

...

בעת שביצעה הנתבעת עבודה עבור התובע, הוסכם, כי התובע ישלם עבור אותה עבודה סכום מופחת, כאשר ההפחתה משקפת את עלות בניית מחצית החומה.

אין בידי לקבוע את הגורם לכל אותם סדקים שבחומה, אך ניתן לומר, גם לפי התרשמותי מהסרטונים שהוצגו ומהעדויות, כי במרכז החומה, במקום הצמוד יותר לקיר שנבנה, ישנם סדקים בהיקפים גדולים יותר מאלו שתוארו על ידי המהנדס חלבינין ובוודאי לא ניתן לומר, כי הסדקים קיימים במרווחים של כששה מטרים זה מזה, באופן המתיישב עם הנחת העבודה של המהנדס חלבינין, כי הסדקים נוצרו אך ורק כתוצאה מכך שלא בוצעו תפרי התפשטות בעת הקמת החומה.

ההליך שלפניי ועובדות הצריכות לעניין במוקד המחלוקת בתיק זה עומד סיכסוך גבולות בין שכנים במושב אחוזת ברק אשר הוליד שני הליכים נפרדים ושונים: האחד - התביעה דנן שבגדרה עותר התובע לפינוי הנתבע 1 וסלוק ידו משטח הפלישה ופצוי התובע בגין עוולת הסגת הגבול, וכן חיוב הנתבעת 2 בתשלום פיצויים לתובע בגין עוולת רשלנות במישור האכיפה; השני - הליך תיכנוני/פלילי בו נקטה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1 והנוגע לעבירות בנייה שביצע האחרון, וזאת במסגרת תיק תו"ב 43819-08-15 שעודנו מיתנהל בבית משפט השלום בבית שאן.

בהקשר זה טוען התובע, כי הוא נתן את הסכמתו לבניית חומה על קו הגבול בין המגרשים, שתחליף את הגדר הקלה שהפרידה בין המגרשים ואשר ניבנתה ע"י הקבלן, ואף חפר בעצמו את היסודות לחומה הנ"ל. ברם, הנתבע הפר הסכמה זו ויצק במחטף חגורת בטון שלא על התווי המוסכם והסיט את התווי אל תוך מגרשו של התובע.

עיקר טענות הנתבע העמדה העיקרית שעליה מבסס הנתבע את הגנתו מתחלקת לשלושת הטענות הבאות: ראשית - התובע נתן את הסכמתו להקמת חומה משותפת במקום גדר הרשת הקלה שחצצה בין המגרשים, אך בהמשך חזר בו התובע מהסכמה זו. שנית - מדובר בפלישה מינורית שהיא בבחינת סטיית תקן במדידות, שאודותיה הסכימו התובע והנתבע בעת רכישת זכויותיהם במגרשים מאת הקבלן.

לפיכך, ככל שתמצא בעניינינו תחולה להוראת סעיף 74 לפקודה המורה כי "בית המשפט לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום היתעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים", לצד תחולתם של דיני הקניין, הרי יש לקרוא את המבחנים הקבועים בה באופן העולה בקנה אחד עם השיקולים המנחים אותנו בהפעלת שיקול הדעת בבואנו להגביל בעל זכות קניינית מכוח עיקרון תום הלב הכללי (בעיניין זה ראו ע"א 8661/10 יוסף נעמה נ' תמר טורקיה (ניתן ביום 19.2.2012), פסקות 14-15 ; להלן: "עניין נעמה").

במקרה כגון דא, נהיר כי אי הפעלת סמכויות הפיקוח המוקנות לועדה, העידר איתור הפרות, הן באופן עצמאי ויזום ע"י הוועדה (בהתאם לסדרי העדיפויות) והן בעקבות תלונה יזומה של הנפגע/השכן, גם לאחר ביקור גורם מקצועי המפקח מטעם הוועדה, מהוה הפרה של חובת הזהירות לאור מבחן הצפיות, שכן הוועדה הייתה צריכה לצפות כי אי מילוי מלאכת הפיקוח והאכיפה כדין, עשויה להסב נזק לבעלים של המיגרש הסמוך.

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 13,000 ₪, מתוכו יישא הנתבע, כמעוול עיקרי, בסכום של 9,000 ₪, ואילו הועדה תפצה את התובע ביתרה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע 1 לפנות את שטח הפלישה של הקיר החורג לכיוון מחסנו של התובע הממוקם בין הנקודות שסומנו 2 ו-3 במפה המצבית שצורפה לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, קיר המטבחון שכולו נבנה בשטח התובע וגדר הבד שהוצבה בין הנקודות הנ"ל, וזאת יעשה הנתבע בתוך 90 ימים מהיום.

בעניין עמודי הפרגולה המונחים על החומה בין הנקודות 1 ו-2 לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, התביעה נדחית.

על אף תיקון כתב התביעה כאמור, במהלך הדיון עלו טענות שונות מהן עולה כי קיים בין הצדדים סיכסוך שכנים שיש לו פנים רבות.

אולם, בעדותו של התובע, ולאחר שנשאל ע"י בית המשפט לגבי הקשר בין המדידה לארוע הסגת הגבול הנטען, שעה שהחשבונית של המודד היא מדצמבר, הבהיר התובע כי אין קשר בין המדידה לארוע הסגת הגבול, וכי היא נעשתה על מנת לוודא שגדר הבמבוק שהותקנה ע"י התובעים עומדת בתוואי הנכון.

במכתב האמור אף נכלל שרטוט המסביר את העבודות שבוצעו, וממנו עולה כי קו הגבול בין מיגרש הנתבע למגרש של מר ששונקר השתנה בהתאם למדידה.

אף עולה מן התמונות שצרף הנתבע, כמו גם מעדותו, כי הוא סגר בגדר אבנים את הפער שהיה בין הגדר האמורה לבין גבול מיגרש 328, פעולה שיש בה כדי לשמר את מיגרש התובעים ולא לפגוע בו. לעומת זאת ניתן להסיק כי התמונות שהוגשו מטעם התובעים ובהן רואים טרקטור עובד, סימון בחוט, חומת בטון ללא גדר גומא מעליה, ובעיקר עפר שהונח, לכאורה, בפינת מיגרש שלישי, יש בהן כדי להטעות, שכן בתמונות אלה המיגרש הגבוה יותר הוא בצד ימין, כך שהן אינן מציגות כלל את מיגרש התובעים, אלא את מיגרש 330 הסמוך למגרש 328.

עוד יצוין כי אף הערכת הנזקים נטענה בעלמא ע"י התובעים, ללא שהובאה ראיה כלשהיא לגבי הקפם הכספי של הנזקים הנטענים.

...

לאור כל האמור אני דוחה את התביעה במלואה ומחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות בסך 3,000 ₪.

כמו כן, בהתאם להחלטתי במועד הדיון, אני סבור כי הנתבע זכאי אף להוצאות בשל השקעתו בהתגוננות מפני חלקי התביעה – המהווים את רובה הגדול – אשר נמחקו במועד הדיון.

התוצאה היא שהתובעים ישלמו לנתבע הוצאות בסך כולל של 4,500 ₪.

מקור הערעורים - סיכסוך בין שכנים (ה"ה דויטש וה"ה גואטה), אשר המגרשים עליהם בנויים בתיהם (להלן: "המגרשים") גובלים זה בזה.

החומה וקו הגבול בין המגרשים הם מושא המחלוקת העיקרית בין הצדדים.

בכתב הגנתם טענו גואטה להתיישנות התביעה הכספית שנכללה בתביעה שכנגד, להיעדר יריבות בנושא עלות הקמת החומה, שכן לא היו אז בעלי החלקה הסמוכה, וחזקה שהבעלים הקודם הישתתפו במחצית מעלות הקמת החומה.

איננו מוצאים להכנס לדיון נרחב בשאלה מתי עמידה על זכות קניינית עשויה להחשב חוסר תום לב בהתאם לעקרונות שנקבעו בעיניין רוקר (רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 (1999)), שכן בנסיבות הקונקרטיות של ענייננו די בכך שגואטה התכוונו ממילא להקים קיר משיק בצמוד לחומה, על מנת למנוע מהם להיתנגד עתה לפיתרון כזה.

...

כך אנו מורים.

לאור תוצאות הערעורים, אנו מחייבים את דויטש לשלם לגואטה הוצאות ערעור זה בסכום כולל של 7,500 ₪.

טוב עוד יותר יעשו הצדדים אם לאחר שישקלו את הדברים כאמור, יגיעו למסקנה כי יש לפתוח דף חדש, לסיים את המחלוקות ביניהם בהסכמות (יכולים כמובן להיעזר בכך בבאי כוחם), וימנעו בכך מעצמם הוצאות כספיות נוספות, ועוגמת נפש.