סכסוך כספי בין קבלן ראשי לקבלן משנה: הפרת חוזה וקיזוז נזקים

מקורו של הסיכסוך שבין הצדדים נעוץ בחוזה קבלן ראשי שנכרת בין הצדדים, לבצוע עבודות בנייה בפרויקט, אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי הקפן הוא כזה שלגזית אין הסווג הקבלני הנידרש לביצוען בהתאם לדין.

לבסוף טענה כי במסגרת ההסכם התחייבה גזית כי בידיה הרישיונות המתאימים לבצוע העבודות, לרבות הסווג הקבלני המתאים, וכי על גזית לפצות את אלמוג בגין הנזקים הכבדים שגרמה לה בהפרת ההסכם.

משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה על המשך העבודות או על הסדרת המחלוקות הכספיות ביניהם, הוגשו התביעות שלפני, תחילה תביעתה של גזית, ולאחר מכן תביעתה של אלמוג, והדיון בשתי תביעות אלה אוחד.

כשנשאל שמולביץ, הכחיש כי התבקש להגיע בחוות דעתו לסכום מסויים, אך כאשר נישאל לגבי חוסר הסבירות של התוצאה של חוות הדעת בהיתחשב בתנאי התשלום העיד שאינו מכיר את "תנאי השוטף שלו" (של גזית – ר.פ.א) (עמ' 258 ש' 27 לפרוטוקול) וכשב"כ גזית הקשה ושאל האם הוא מכיר הסכמי קבלן שבהם הקבלן מקבל כסף מזומן בסוף החודש, השיב "מכיר" (עמ' 259 ש' 1 – 3 לפרוטוקול), ואף טען כי הסכמים כאלה אינם נדירים (ש' 10 – 13 באותו עמ' לפרוטוקול).

לטענת גזית, מסך התמורה ששולמה על ידי אלמוג לגזית בגין העבודות שבוצעו על ידה, קזזה אלמוג עכבון במהלך תקופת ההסכם, בשיעור של 2.5%, ואשר הצטבר לסכום של 157,302 ₪.

תביעות אלמוג אלמוג הגישה תביעה נגדית על סך ששל 2,500,000 ₪ ברכיבים כדלקמן: 6,069,085 ₪ בגין השלמת הפרויקט על ידי אלמוג באופן עצמאי מיום נטישתו על ידי גזית ועד למועד סיום הבנייה על ידי גזית, לרבות שכר עבודה, תשלומים לקבלני משנה, שכירת יועצים ומומחים לבחינת איכות העבודות של גזית לאחר הנטישה ולאומדן התיקונים הנדרשים וכיו"ב. 5,600 ₪ פירסום מודעות לחיפוש מנהל עבודה ומנהל פרויקט לאחר נטישת גזית את האתר.

...

לפיכך אני מקבלת את תביעת אלמוג בגין קנסות אלו, בסך 1,980 ש"ח. השתתפות עצמית בתביעה תגמולי ביטוח אלמוג הגישה תביעה בסך 42,937 ₪ בגין דמי השתתפות עצמית שהיא שילמה בגין קבלת תגמולי ביטוח בתביעת ביטוח שהיא הגישה עקב נזקי רטיבות שנגרמו בפרויקט.

אלמוג לא הוכיחה כי מדובר בנזקים שמקורם במעשיה ומחדליה של גזית, ודין תביעתה ברכיב זה, להידחות.

לפיכך נדחית התביעה ברכיב של סכום ערבות הבדק בסך 240,000 ₪.

בסעיף 25 להסכם, הוסכם, כי לא תהא לקבלן המשנה עילת תביעה כנגד המזמין לגבי כל סיכסוך בין הקבלן הראשי לבין קבלן המשנה (ההדגשות אינה במקור- נ.ג').

ו) סעיף 54 קובע כי "בגין הפרת היתחייבותם של הקבלן הראשי ו/או קבלן המשנה לפי פרק זה יהיה המזמין רשאי לקזז ו/או לעכב מהסכומים אשר מגיעים ו/או אשר יגיעו לקבלן הראשי ו/או לקבלן המשנה... סכומים בשיעור זהה להקף הנזקים". סעיף 57 קובע כי עם חתימת ההסכם "הופך קבלן המשנה הממונה להיות גם קבלן משנה של הקבלן הראשי וכל זכויות המזמין על פי הסכם קבלן המשנה הממונה תעמודנה גם לטובת הקבלן הראשי אלא אם נקבע אחרת בהסכם הקבלן הראשי". ואילו סעיף 58 קובע כי "החובה לבצע ולהשלים את העבודות חלה על הקבלן הראשי והקבלן הראשי מתחייב כי העבודות תבוצענה במלואן ובמועדן בטיב ובאיכות מעולים ועל פי הסכם קבלן המשנה הממונה". סעיף 59 קובע, כי "הקבלן והקבלן המשנה יהיו אחראים ביחד ולחוד כלפי המזמין לבצוע מושלם ובמסגרת לוח הזמנים של העבודות...". עמדנו בהרחבה על הוראות ההסכם המשולש על מנת לעמוד על מערכת היחסים בין הקבלן הראשי-קבלן המשנה-מזמין.

הדבר נלמד מכותרת הסעיף "רמת מקצועיות וניסיון מוכח" ומלשונו (ביצוע שני פרויקטים "הדומים במורכבותם לעבודות נשוא מיכרז זה, ואשר הנם מבני ציבור, או מוזיאונים.. או היכלי ספורט בני 2,000 מושבי קבל ומעלה: בהקף שלא יפחת מ- 35,000,000 ₪". משכך, סבורני שקביעת ההקף הכספי והכללת עבודות קבלני משנה ממונים בהקף הכספי, יש לפרש בהתאם לתכלית הסעיף, ולמערכת היחסים בין הקבלן הראשי לבין קבלן משנה ממונה והאם יש בשוני בין קבלן משנה ממונה לבין קבלן משנה רגיל כדי להשפיע על קביעת "רמת מקצועיות וניסיון מוכח". נראה, כי מערכת היחסים בין קבלן המשנה הממונה לבין הקבלן הראשי ב-"פרויקט פארק מדעי החיים בחיפה" מצדיקה הכללת עבודות קבלני המשנה בהקף הכספי של הפרויקט, שכן ההבדלים בין מעמדו של קבלן משנה רגיל לבין קבלן משנה ממונה לפי ההסכם המשולש אינם כה מהותיים, עדי כדי שמצדיקים החרגת העבודות שביצע קבלן המשנה הממונה מהקף הפרויקט.

...

בעתירה טענה אבו עיאש, כי המכרז לא כלל כל תנאי הקובע כי קבלני משנה ממונים לא ימנו על קבלני המשנה כאשר הן נוסח סעיף 5 לתנאים הכלליים למכרז והן תכלית סעיף זה אינם תומכים במסקנה זו. נטען עוד, כי נוסח סעיף 5 (שצוטט לעיל), אינו מזכיר, ולו ברמז, שקבלני משנה שמונו על-ידי המזמין אינם יכולים להיחשב כקבלני משנה.

עיון בכתב התשובה מעלה כי הנימוקים שהביאו את העירייה לבטל את החלטת ועדת המכרזים הוא צירוף תמליל שיחה בין מר דונסקי לבין נציג אבו עיאש ממנו למדה העירייה, כי מר דונסקי אישר לאבו עיאש לצרף כחלק ממילוי התנאים הכלליים את מכרז פארק מדעי החיים, שחברת קידן היתה מפקחת בו. נטען כי העירייה עיינה באותו תמליל והגיעה למסקנה כי בנסיבות אלה רשאית היתה אבו עיאש לסמוך על כך. נטען בתגובה, כי "אותם דברים שנאמרו על-ידי יועץ המכרז באותה שיחת טלפון שהוקלטה ותומללה (נספח 8 לעתירה), היו עשויים להתפרש כך, שהיועץ למעשה אישר ואם לא אישר במפורש, אז רמז, באופן שעשוי היה לטעת אצל העותרת את האמונה, שפרויקט פארק מדעי החיים מוכר לו ושהוא יודע שקבלני המשנה שהועסקו בו היו קבלנים ממונים" (סעיף 3 לכתב התשובה).

עוד אוסיף כי הטענה כי קבלן ראשי אחראי לאספקת שירותים לאתר והוא אחראי לאספקת אמצעים לקבלני המשנה אף היא אינה מובילה למסקנה, כי במקרה זה אין להכליל את העבודות שביצעו קבלני משנה ממונים בהיקף הפרויקט.

מסקנתי אפוא, כי אף פרשנות תכליתית מובילה למסקנה כי הפרשנות, לפיה יש להוסיף את היקף העבודות של קבלני משנה ממונים במקרה ספציפי זה ולאור הוראות ההסכם המשולש להיקף העבודות בפרויקט פרק מדעי החיים בחיפה, היא פרשנות סבירה בהחלט, הן לשונות, הן תכליתית ומציע סביר רשאי היא לבין את תנאי הסף באופן זה. לאור האמור לעיל ומאחר ואף פרשנות זו סבירה, ופרשנות זו מרחיבה את מעגל המשתתפים במכרז, יש לקבוע כי אבו עיאש עונה על תנאי הסף האמור בסעיף 5 לתנאי המכרז.

לסיכום: מצאתי שלא לאשר ההסדר אליו הגיעה העירייה עם אבו עיאש ולהחזיר את העניין לועדת המכרזים.

תמצית העובדות ועיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עניינו של התיק שלפַני בסכסוך קבלנים, שניטש בין קבלן ראשי לקבלן משנה, בפרויקט מסוג קבוצת רכישה, להקמת ביניין מגורים בן 25 דירות בכפר סבא.

בנוסף, ימין סירבה להעביר לאנדי את התשלום, בגין העבודות שבוצעו על-ידי אנדי עד לאותו שלב, בהסתמך על טענת קזוז בדבר נזקים שנגרמו לה, כביכול, על-ידי אנדי.

אנדי הפרה את החוזה בכך שלא השתמשה בחומרים שנקבעו במיפרט, ולא שעתה לדרישת חברת הפיקוח להחליף את החומרים האמורים; ימין הפרה את החוזה בכך שלא שילמה לאנדי עבור עבודות שביצעה במהלך הפרויקט.

משאלו פני הדברים, דין הבקשה – להיתקבל, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק לטובת אנדי בקופת בית המשפט, בתוספת ערובה כספית או ערבות בנקאית, בסך של 100,000 ₪, להבטחת נזקיה של אנדי, ככל שיהיו.

...

משאלו פני הדברים, דין הבקשה – להתקבל, בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק לטובת אנדי בקופת בית המשפט, בתוספת ערובה כספית או ערבות בנקאית, בסך של 100,000 ₪, להבטחת נזקיה של אנדי, ככל שיהיו.

בנוסף, תגובתה של אנדי כפי שהוגשה, אינה מקיימת גם את הוראותיה של ה"הודעה בדבר הוראת מנהל בתי המשפט בדבר צורת מסמך ומבנהו לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018", אשר פורסמה מכוח תקנה 31 לתקנות. די היה בטעמים אלה כדי להצדיק את מחיקת התגובה על אתר, אולם לפנים משורת הדין, החלטתי שלא להורות על מחיקתה.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

הטיב לתאר את הדברים עו"ד גור, ב"כ המבקשת, בציינו כי: "אני חושב שבצו הזמני בכלל, אני עדיין חושב שהיינו יכולים לחסוך את כל הנימוק הזה, על בסיס נימוק משפטי אחד פשוט. אני לא חייב להחזיק קבלן משנה כי אני לא הסתכסכתי איתו, אין אימון. למה אני צריך להחזיק קבלן משנה? איזה זכות משפטית יש לו להמשיך לעבוד, כשאנחנו משלמים א' ו - ב'. אם היו באים אליך לעשות עבודה בבית ואתה היית עושה שפוץ גדול ובאמצע השפוץ אתה מסתכסך עם קבלן, אתה רואה לנגד עיניך מצב שהקבלן יגיד - לא, אני עשיתי איתך הסכם, אני אשאר אצלך בבית? קבלן משנה, קודם - כל שיצא, כי אנחנו לא מסתדרים. מעבר לכל הדברים האלה, יש בעיית חוסר אמון, הבן אדם אומר - אין לי כסף לשלם, התחייבת לי, אז נרים... איזה זכות יש לו לגרום נזק לכל הציבור, לגרום נזק..." (עמ' 1131 לפרו' 1 שו' 25-27; עמ' 132 לפרו' שו' 1-7).

אם ניישם הילכות אלה למקרה דנן, נמצא כי יש הצדקה לתת את הסעד הזמני הנידרש ממספר טעמים: אין זהות בין הסעד הזמני (כפי שפורט בבסעיף 1 לעיל) לבין הסעד שנידרש בתובענה, שהוא – הצהרת בית המשפט כי המשיבה הפרה את הסכם קבלנות המשנה הפרה יסודית מכוחה בוטל ההסכם כדין על ידי המבקשת באמצעות מכתב הביטול (כך גם נטען בסיכומי המבקשת); לא שוכנעתי עד תום כי מתן הצוו הזמני ישנה מצב קיים, במלוא מובן המילה.

עם מתן הצוו תוכל המבקשת בעצמה ו/או באמצעות קבלן משנה אחר להשלים העבודה באתר במהרה "ובא לציון גואל". נפנה בנידון לענין קרית ביאליק המוזכר בסעיף 28 לעיל, שם דובר בנסיבות דומות (סעד זמני, אי עמידה בלוחות זמנים, התראות שניתנו, טענות קזוז לא ראוי שבוצע בחשבונות הזמניים, תשלום שכר ניכר ועוד).

שם לנוכח מצוקת הדיירים באזור, אי האמון השורר בין הצדדים והחשש מפני החרפת הסיכסוך ביניהם נתן בית המשפט צו עשה זמני שהפסיק את עבודת קבלן המשנה באתר תוך הדשה כי קבלן המשנה יוכל למצוא סעד בהגשת תביעה כספית נגד הקבלן הראשי ו/או מזמין העבודה.

...

בסופו של דבר עקב עכובים בביצוע העבודה (ויש מחלוקת בין הצדדים לגבי הסיבות לעכובים אלה) צומצמו עבודות המכרז בהסכמת הצדדים בגבולות חודש ינואר 2020, אך גם אז העבודות באתר לא התקדמו בקצב משביע רצון, עד כדי הפסקת העבודות באתר.

סבורני כי כל התנאים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן, ומצדיקים את מתן הסעד הזמני, אפילו שבכך למעשה תסתיים עבודתה של המשיבה ועובדיה באתר.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הבקשה כמשמעותה בסעיף 1 לעיל.

על מנת ליישם את הצו שניתן, אני מורה למשיבים לסלק את כל כלי העבודה שהובאו על ידם לאתר העבודה, מכל מין וסוג שהוא, עד ליום 26.8.2020, ויפה שעה אחת קודם.

ללמדנו, שהנתבע ידע מבעוד מועד, בטרם כריתת החוזה, כי כלל הכספים שיתקבלו בחשבונה של הנתבעת בבנק משועבדים תחילה לבנק, וכי החשש שהנתבעת לא תפרע את חובותיה כלפי התובעת היה ידוע לו מראש אך הוא בחר ביודעין להסתיר פרט זה מהתובעת, תוך שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת לשם כך. בכך הפר הנתבע, כבעל מניות, כדירקטור וכבעל השליטה בנתבעת, את חובת תום הלב המוטלת עליו, הן כלפי הנתבעת ובייחוד כלפי התובעת.

לפיכך, ככל שייפסק סכום כלשהוא לטובת התובעת, יש לקזז מכל סכום כזה את הנזקים שגרמה התובעת לנתבע, שעה שלא עמדה בחובתה למסור אישורי הטמנה ותעודות שקילה בכלל ולמצער אישורים ותעודות תקינים ואותנטיים, ובכך הפרה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת.

עצם כניסתה של חברה לקשיים כלכליים, כמו גם עצם קיומו של סיכסוך כספי בין החברה לבין ספק או לקוח שלה, אינם בגדר המקרים החריגים בהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, המצדיק הרמת מסך על פי סעיף 6 לחוק החברות.

ודוק; תת סעיף 4.5 לחוזה קובע כי "קבלן המשנה ימלא ככתבו וכלשונו את כל הכתוב במיכרז עליו חתום הקבלן הראשי", ויש להניח כי הכוונה למכרז מושא התובענה, שעל בסיסו היתקשרה הערייה עם הנתבעת.

...

אני קובעת אפוא כי אין מקום להטיל בענייננו אחריות אישית על הנתבע מכוח סעיף 54 לחוק החברות.

בעניין טענת התובעת בדבר הסתרת הנתבע את כניסתה של הנתבעת להליכי פירוק, מקובלת עליי טענתו של הנתבע, כי כבר ביום 10/11/2019, בעת שהגיש בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה בתובענה זו, הוא צירף לבקשה את צו הפירוק שניתן כחודשיים קודם, ולכן לא מצאתי כל פגם בהתנהלותו של הנתבע בעניין זה. סוף דבר התובעת לא עמדה בחיובה החוזי להמציא לידי הנתבעת אישורי הטמנה אותנטיים, וכפועל יוצא לא השתכלל חיובה של הנתבעת לשלם לתובעת את התמורה עבור העבודות.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.