סכסוך חוזי בנוגע לזכויות שימוש ביחידות נופש במלון

רקע בשנות ה-80' של המאה הקודמת נמכרו זכויות השמוש בכ-7,000 יחידות נופש במלון בטבריה.

בשנת 1986 נכרת הסכם בין המשיבה 1 לבין כונסי הנכסים של המלון לשם מכירתו ובו הוסדרו גם זכויות בעלי יחידות הנופש.

נקבע כי מתן הסעד ההצהרתי בדבר חובת המשיבה 1 לפעול לפי ההסכמים בנוגע לקביעת דמי האחזקה השנתיים לא קידם באופן ממשי את פיתרון המחלוקת בין הצדדים ובמידה רבה מדובר בהצהרה על עניין שאינו שנוי במחלוקת.

בית המשפט העיר כי על מנת ליפתור את המחלוקת האמיתית ביניהם, על הצדדים לפנות למסלולים מתאימים לפיתרון סכסוכים ולעתור לסעדים אופראטיביים היורדים לשורש הדברים.

...

הכרעה דין הבקשה להידחות.

כפי שעולה מפסק הדין בערעורים, בית המשפט שב והציע לה לשכור שירותים כאמור, אך היא בחרה שלא לעשות כן. מכל מקום, ברי כי אין בנתון זה כשלעצמו כדי להוביל למסקנה כי יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

החוליה האחרונה בשרשרת ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים נוגעת למחלוקת בין הצדדים באשר לתשלומים המגיעים למשיבה 1 – היא עמותה המאגדת את רוכשי זכויות השמוש ביחידות נופש במלון "טבריה קלאב הוטל" (להלן: העמותה; המלון ויחידות הנופש) – מן המבקשות ומן המשיבה 2 וזאת מכוח הסכם המסדיר את יחסי הצדדים משנת 1986 ומכוח הסכם משלים משנת 1992 (להלן: ההסכמים).

הסיכסוך שבין הצדדים נוגע לתשלומים המגיעים לכאורה לעמותה בהתאם למערכת ההסכמים האמורה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

להשקפתי דין הבקשה להתקבל, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור לגופם.

אשר לסעד שעניינו מסירת הדו"חות הכספיים, סבורני כי יש לעכב את מסירתם של מסמכים נוספים של המבקשות מעבר לאלה שנזכרו בפסק הדין בהמרצת הפתיחה וזאת על מנת שלא לייתר את הדיון בערעור שהוגש ושנסוב – בין היתר – גם על שאלת זהות המסמכים שימסרו.

ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בסכסוך על רקע הסכם היתקשרות לרכישת זכויות ביחידות נופש במלון "קלאב הוטל אילת" ו-"קלאב אין אילת". בחלוף מספר שנים נתגלעו מחלוקות בין בעלי זכות נופש ובין קלאב הוטל באשר לאופן חישוב דמי האחזקה, שנגבים מדי שנה מבעלי זכות הנופש.

מחוות דעת הבודק עולה, כי קבלת פרשנות שמאמצת את שיטת היחידות הפיזיות כשיטה לחישוב דמי האחזקה, אותה שיטה שהתקבלה בהחלטת האישור, תביא לפגיעה בחברי הקבוצה המעוניינים בהמשך היתקשרות מול קלאב הוטל תוך שמירה על זכות הנופש שלהם ושימוש בזכות זו. אימוץ שיטת היחידות הפיזיות תוביל לפגיעה במלונות קלאב הוטל ובתוך כך גם לפגיעה אפשרית בשירותים שקלאב הוטל מספקת לחברי הקבוצה.

...

באשר ל"הודעה מטעם המועצה הישראלית לצרכנות" סבורני, כי יש לדחות את הטענות.

משקיבלו הצדדים להסדר את ההמלצות האמורות בהחלטה ואת המסקנות האופרטיביות לאיזון הסדר הפשרה, לא מצאתי לקבל את טענות המועצה ותחת זאת סבורני, שיש לאשר את ההסדר.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

כמו כן נטען כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים, על הנתבעת להעניק לתובעת ולבעלה זכות שימוש ביחידת נופש שאינה מסוימת, וכי מיקומה של יחידת הנופש נקבעת על פי שיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת.

בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי בעיניין הסמכות העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות בכל הקשור לסעד למתן צו הצהרתי, כבוד השופט ניל הנדל קבע כך: "בית המשפט לתביעות קטנות הינו בית משפט מיוחד, אשר הוקם למטרות מוגדרות. סעיף 60 לחוק בתי המשפט, המגדיר את הסמכות העניינית של בית משפט זה, מאפשר הגשת תביעות עד לסכום תיקרה שנקבע וכן למתן צו להחלפת מצרך, לתיקונו או לביטול עסקה. אין בית משפט זה מוסמך ליתן פסק דין הצהרתי. עליו להגביל את עסוקו לסכסוכים קונקריטיים ולמתן פיתרונות מוחשיים כגון חיוב כספי או החלפת מצרך. תביעה לפסק דין הצהרתי הינה כמובן לגיטימית, אך ההכרעה בה דורשת שיקולים רחבים יותר מבתביעות כספיות לסכומים נמוכים, ולכן קבע המחוקק כי מקומה הינו בבית משפט רגיל [ראה בר"ע 573/01 קלאב הוטל ניהול בע"מ נ' אדלר (פורסם בנבו 2.9.2001)].

יישום הדין הנ"ל במקרה שלנו בתביעה שלנו התובעת מבקשת שני סעדים: האחד כספי בסך 30,000 ₪ והשני צו הצהרתי, לפיו יש לחייב את הנתבעת ליתן לתובעת זכות שבכל חופשה שבה התובעת ובעלה רשאים לשהות במלון של הנתבעת, יוכלו התובעת ובעלה לקבל חדרים הולמים לגילם ולהתמדתם כבעלי יחידות נופש אצל הנתבעת במשך 30 שנים, כפי שהעניקה הנתבעת לקבוצות המאורגנות של החברות הנ"ל ששהו אצל הנתבעת באותם המועדים הרלוואנטיים לכתב התביעה.

...

לפיכך, בהחלטה זו אני קובע כי ביהמ"ש לתביעות קטנות מוסמך עניינית לדון רק בסעד הכספי שהתבקש בכתב התביעה, ואינו מוסמך לדון בסעד ההצהרתי, שהרי בסעד ההצהרתי הסמכות העניינית נתונה לביהמ"ש השלום.

לאור המסקנה והתוצאה אליה הגעתי בהחלטה זו, וגם מכיוון שלכאורה לא ראוי וגם לא יעיל שביהמ"ש לתביעות קטנות ידון בתביעה לסעד הכספי בלבד ולאחר מכן ביהמ"ש השלום (ככל שהתובעת תגיש בו תביעה נפרדת לסעד הצהרתי) ידון בסעד ההצהרתי, וכך יהא למעשה ניהול הליך כפול ושמיעת ראיות כפולה, אני מציע לתובעת הצעה לפיה תביעתה דנן שהוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות תימחק, ובמקומה התובעת תגיש תביעה חדשה לביהמ"ש השלום שבה תתבע במרוכז את כל סעדיה: הסעד הכספי + הסעד ההצהרתי.

אני קובע לפניי תז"פ ליום 7.4.2022 לצורך מעקב אחר מעש רלוונטי בתיק.

בבית המשפט העליון רע"א 2769/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשים: 1. אהוד חזן 2. מיכל חזן נ ג ד המשיבות: 1. הרודס רזידנטס 2. הרודס מלונות ספא ונופש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק עא 010548-11-15 בשם המבקשים: עו"ד עירד באומל ][]החלטה

סיכסוך חוזי שעניינו רכישת זכויות שימוש ביחידות נופש.

...

לאחר עיון בטענות המבקשים, בנספחי הבקשה ובהחלטות הערכאות קמא – נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

שתי הערכאות הגיעו למסקנה כי המבקשים הפרו את ההסכם, כי המשיבות רשאיות היו לבטלו וכי אין מדובר בחיובים שלובים.

הבקשה נדחית.