סכסוך גבולות בין שכנים: תביעה לפינוי, פיצויים ורשלנות באכיפה

בעניינינו לא מדובר בהשמצות שנאמרו בעל פה ובסערת רגשות רגעית כמו בפסק הדין שהובא על ידי הנתבעת כדוגמא (ת''א 16294/08 ) אשר עוסק במריבה בין שכנים ובגידופים שנאמרו בעידנא דריתחא.

הוא בשנת 2010 סגר את כל החשבונות לא לפני שהוא רוקן אותם'' בית הדין השיב כך: ''ב''כ עשה עבודה נהדרת ולא השאיר פינה לכן אילו היה מקום לחשוב מה שאת טוענת הם היו מעלים זאת''.

מחד גיסא הנתבעת בקשה לפגוע בתובע באמצעות הכפשתו וביזויו ללא גבולות בפני האנשים הכי קרובים אליו משפחתו חבריו ובת זוגו.

לטענתה ביה"ד הרבני קבע מפורשות כי התובע בגד בה ובשל כך היא זכאית לפצוי בשל הפרת חובה חקוקה (הפרת זכות כבוד האדם וחירותו), הפרת הבטחתו לשמור לה אמונים כחלק מהסכם נישואין שנכרת ביניהם, ועוולת הרשלנות שכן אדם סביר לא היה עושה כן בנסיבות בהן אין עילת גירושין (סיכומי הנתבעת סע' - 124 .

בע''א 8489/12 פלוני נ' פלוני ]פורסם בנבו ביום: 29.10.13 [ נדחתה אפשרות תביעה לפיצוים בגין ניאוף, נגד בן זוג או נגד צד ג', וזאת מטעמים של מדיניות שיפוטית, בהם הרצון למנוע "משפטיזציה" של החיים הזוגיים ואכיפת מוסר דרך המשפט, מניעת הצפה של מערכת המשפט בטענות שכאלו לאור שכיחות תופעות מעין אלה בחברה, וכן בשל החשש מהחזרת יסוד האשם בפרוק נישואין ב"דלת האחורית" בתביעות לאיזון משאבים.

על פי המסמכים הרפואיים שצירפה 4 ( כבר בתחילת שנת 2014 נעשו פניות על ידה לפסיכותרפיסטית ולד''ר חרמץ (בחודש 9/2014 עוד לפני שלב גילוי המסמכים בבית הדין וזמן קצר לאחר פרוץ הסיכסוך בין הצדדים (שהתרחש ביום 6.9.14 ).

...

התובע הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד ובו טען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין/השתק עילה/השתק פלוגתא שכן בית הדין הרבני נתן פסק דינו ואף הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול בנוגע לטענותיה של הנתבעת.

מהאמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד של הנתבעת על כל טענותיה ועילותיה.

התביעה שכנגד כספית, נזיקית ולשון הרע נדחית.

בנוסף הנני מחייבת הנתבעת בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בשיעור של 12,000 ₪ בצירוף מע''מ אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובע טען כי הוועדה התרשלה ו/או הפרה חובה חקוקה בכך שלא מילאה את חובתה לפקח ולאכוף את הוראות הדין בעיניין בניה בלתי חוקית שביצעו הנתבעים 1-2 בחלקתו, לאחר שפנה אליה בבקשה להפעיל את סמכויותיה.

העובדה שהוועדה מתייחסת לטענות להסגת גבול במקרקעין כאל סיכסוך שכנים (ס' 1 לבקשה), וטוענת כי הקף הבניה הבלתי חוקית מיזערי, לעומת הטענות שמעלה התובע בדבר התרשלותה של הוועדה, בכך שאיפשרה את ביצוע הבניה הבלתי חוקי הנטענת, לא פיקחה ולא הפעילה את סמכותה כנדרש, גם לאחר שפנה אליה ובקש את התערבותה, יש בהן כדי לבסס את זכותו לפנות לבית המשפט בעיניין זכותו לפיצויים מהוועדה, ולא ניתן לומר בודאות כי התביעה אינה מגלה עילה כנגד הוועדה, ואני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העידר עילה והיעדר יריבות.

מאחר ובתביעה נידרש סעד של פינוי וסלוק יד ממקרקעין ופיצויים בגין התרשלות הוועדה שלא נקטה בכל הליך כנגד הנתבעים 1-3, למותב זה סמכות עניינית לידון בתביעה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

העובדה שהועדה מתייחסת לטענות להסגת גבול במקרקעין כאל סכסוך שכנים (ס' 1 לבקשה), וטוענת כי היקף הבניה הבלתי חוקית מזערי, לעומת הטענות שמעלה התובע בדבר התרשלותה של הועדה, בכך שאפשרה את ביצוע הבניה הבלתי חוקי הנטענת, לא פיקחה ולא הפעילה את סמכותה כנדרש, גם לאחר שפנה אליה וביקש את התערבותה, יש בהן כדי לבסס את זכותו לפנות לבית המשפט בעניין זכותו לפיצויים מהועדה, ולא ניתן לומר בוודאות כי התביעה אינה מגלה עילה כנגד הועדה, ואני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה והעדר יריבות.

במצב דברים זה, לא ניתן לומר בוודאות כבר בשלב מוקדם זה כי התביעה אינה מגלה עילה נגד הועדה, ודין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות.

רקע עובדתי והליכים ענייננו בסכסוך שכנים ברחוב ירושלים 111 בצפת.

בתביעה שהגיש נגד המערערים, הלין המשיב על בנייה ללא היתר מצד המערערים - תוספת בנייה על גג הנכס, קיר מול חלון מרכזי בביתו של המשיב ובריכת שחייה על גג הנכס, וטען כי מעשי המערערים מהוים - פלישה, הסגת גבול, בניה בלתי חוקית בגג המשותף, עשיית שימוש ייחודי ברכוש המשותף, מטרד, הפרעה לאור שמש ורשלנות.

צו עשה לסילוק ופינוי פסולת בניה מחלקתו של המשיב ומהרכוש המשותף.

בכך הפרו המערערים את חובת הזהירות כלפי שכנם המשיב , גרמו לו לנזקים שונים והתרשלו כלפיו.

המערערים טענו מצידם, כי הדירה שימשה את המשיב כדירת נופש לחופשות וחגים ולא שימשה לשכירות, וצרפו תמונות המעידות על כך. בית המשפט קמא קבע, כי חזקה שהמשיב לא התגורר בדירה וסביר להניח שהוא משכיר אותה ולא מעמידה ריקה, ופסק למשיב פיצוי חודשי בסך 1,750 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות, החל ממועד הגשת התביעה (חודש 10/2015), בסך כולל של 92,750 ₪.

בית המשפט קמא קבע, כי החלטת כב' השופטת אייזנברג מיום 18.12.2016 במסגרת תו"ב 32118-06-14, הדוחה את בקשת המשיב לאכוף את פסק הדין שם (בגדריו ניתן לחובת המערערים כאן צו הריסה) מאחר ואינו צד להליך – אינה מהוה מחסום בפני המשיב בתביעות אחרות, כאשר בפני בית המשפט קמא נדונה תביעה שהגיש המשיב נגד המערערים, ואין מדובר בסתירה או השתק.

...

המשיב לא עמד בנטל ההוכחה ועילת תביעתו בגין אובדן דמי שכירות דינה להידחות.

אף שניתן למצוא טעם והיגיון בקביעתה של סנקציה בגין אי-קיום צו ההריסה, נוכח צפיתו הסבירה של בית המשפט קמא כי המערערים לא יקיימו את הצו, סבורני כי דרך המלך בנסיבות כאלה היא שבית המשפט יתן למערערים שהות סבירה לקיום צו ההריסה, ובמידה והצו לא יכובד, תעמוד בפני המשיב אפשרות להגיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט או להגיש תביעה נוספת בגין הנזקים שייגרמו לו עקב התמשכות ההפרה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן: לבטל את חיוב המערערים בפיצוי המשיב בגין אובדן דמי שכירות בסך 92,750 ₪ (פיסקה 58 לפסק הדין).

ההליך שלפניי ועובדות הצריכות לעניין במוקד המחלוקת בתיק זה עומד סיכסוך גבולות בין שכנים במושב אחוזת ברק אשר הוליד שני הליכים נפרדים ושונים: האחד - התביעה דנן שבגדרה עותר התובע לפינוי הנתבע 1 וסלוק ידו משטח הפלישה ופצוי התובע בגין עוולת הסגת הגבול, וכן חיוב הנתבעת 2 בתשלום פיצויים לתובע בגין עוולת רשלנות במישור האכיפה; השני - הליך תיכנוני/פלילי בו נקטה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1 והנוגע לעבירות בנייה שביצע האחרון, וזאת במסגרת תיק תו"ב 43819-08-15 שעודנו מיתנהל בבית משפט השלום בבית שאן.

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 13,000 ₪, מתוכו יישא הנתבע, כמעוול עיקרי, בסכום של 9,000 ₪, ואילו הועדה תפצה את התובע ביתרה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע 1 לפנות את שטח הפלישה של הקיר החורג לכיוון מחסנו של התובע הממוקם בין הנקודות שסומנו 2 ו-3 במפה המצבית שצורפה לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, קיר המטבחון שכולו נבנה בשטח התובע וגדר הבד שהוצבה בין הנקודות הנ"ל, וזאת יעשה הנתבע בתוך 90 ימים מהיום.

בעניין עמודי הפרגולה המונחים על החומה בין הנקודות 1 ו-2 לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, התביעה נדחית.

רקע ונסיבות צריכות לעניין: הנתבע מתגורר בכפר חב"ד. בין הנתבע לבין שכניו היתגלע סיכסוך, בו היו מעורבים גורמים שונים בכפר חב"ד. התובע שהוא עורך דין וגם בן מישפחה של השכנים ייצג את השכנים בהליכים משפטיים שונים, שמקורם ככל הנראה באותו סיכסוך.

התביעה הוגשה בעילה נזיקית מכוח עוולת הנגישה או עוולת הרשלנות: "נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפרוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; ...". לענייננו, עוולת הנגישה כוללת מס' יסודות שרק בהתקיימם קמה לנפגע זכאות לפצוי בגינה: פתיחת הליך פלילי שנסתיים לטובת התובע; פתיחת ההליך היתה בזדון וללא סיבה סבירה; ההליך פגע בשמו הטוב של התובע.

'זדון' מחייב איפוא הוכחת כוונה ורצון לגרימת נזק (ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות 1160 (2012).

הדיעה המקובלת שהוכחת מניע נפסד, שלא במטרה של אכיפת החוק מתוך רצון להרע ולהזיק הוא יסוד קשה להוכחה (צפורה כהן פירוק חברות 172 (2000); ת"א (מחוזי מרכז) 5726-08-07 זילברבוים נ' המועצה המקומית גני תקווה (27/5/09)).

...

אעיר כי לא מן הנמנע שעצם הבחירה בהליך של קובלנה פלילית ועוד נגד התובע שהיה ברור לכל כי הוא פועל בשם לקוחותיו, יכולה לקיים בנסיבות האמורות גם את רכיב ה'זדון' הנדרש לצורך עוולת נגישה, אלא שלאור המסקנה האמורה לא נדרשת הכרעה לעניין זה. מכל האמור אני מוצא כי התובע עמד בנטל להוכיח לכל הפחות חוסר תום לב של הנתבע בהתנהלותו ופתיחת הליך משפטי תוך רשלנות כלפיו באופן שמקים לו זכות לפיצוי.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 18,000 ₪ בתוספת 5,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד; וזאת תוך 30 ימים מהיום.