סכסוך בעלי מניות בחברת הזנק: השלכות על החברה ולקוחה

ביום 11.10.2005 נחתם בין אילן ודרור הסכם שכותרתו "הסכם מייסדים". בהסכם נקבע בין היתר כי הצדדים יקימו חברה משותפת תחת השם "ארגון האקדמאים – ארגון דיור לבעלי השכלה גבוהה בע"מ" (להלן: החברה או חברת ארגון האקדמאים); כי אילן יעמיד לרשות החברה מימון ראשוני בסך של 120,000$, וכי בתמורה יוקצה לו 40% מהון המניות המונפק של החברה.

עם זאת, השלכותיו של כלל זה צריכות להבחן על רקע כל מקרה ומקרה לגופו, בשים לב לכוונת הצדדים ולעיקרון תום הלב (ראו שם, חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס; ע"א 4082/09 ‏Machinefabriek Aardung B.V‏ נ' שקבר השקעות בע"מ, פסקות 8–10 (13.2.2012); וראו ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, 804 (2002)).

שתוף פעולה זה לא יצא אל הפועל; אך אין להסיק מכך, שפעילותו של דרור מכאן ואילך ממשיכה להיות מושתתת על הלוואת הבעלים, או שאילן זכאי לרווחים מפעילות זו בגין כך. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לידון בסעדים שהטיל בית המשפט המחוזי על חברת העיר החדשה עצמה.

לעומת זאת, נתונים בעלי ערך כספי שנצברו במהלך הפעילות המשותפת, כגון "פרטי ספקים, פרטי לקוחות, שיטות תימחור" וכיוצא באלו, שלגביהם קובע הסעיף כי אף אחד מהצדדים לא יעשה בהם שימוש כלשהוא שלא במסגרת המשותפת – הריהם עדיין בבעלות משותפת של הצדדים, וכל עוד לא סיכמו ביניהם על אופן ההפרדות בקשר לנתונים אלו – הרי ששניהם מחוייבים עדיין שלא לעשות בהם שימוש פרטי.

אולם, סבורני – כפי שסברתי בעת שהתקיים הדיון במעמד הצדדים לפנינו – כי מוטב לצדדים כולם לסיים את הסיכסוך בפסק דין זה, ולא להאריכו עוד.

...

שיתוף פעולה זה לא יצא אל הפועל; אך אין להסיק מכך, שפעילותו של דרור מכאן ואילך ממשיכה להיות מושתתת על הלוואת הבעלים, או שאילן זכאי לרווחים מפעילות זו בגין כך. לאור מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון בסעדים שהטיל בית המשפט המחוזי על חברת העיר החדשה עצמה.

אולם, סבורני – כפי שסברתי בעת שהתקיים הדיון במעמד הצדדים לפנינו – כי מוטב לצדדים כולם לסיים את הסכסוך בפסק דין זה, ולא להאריכו עוד.

סוף דבר אציע אפוא לחברַי לדחות את ערעורו של דרור בכל הנוגע לחיוב הכספי שהוטל עליו, ולבטל את קביעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לצו למתן חשבונות.

המבקש הוסיף וטען כי המשיבה נוהגת לקבל כספים מלקוחות במזומן, כאשר את חלקם היא נוטלת לכיסה ואילו חלקם האחר מופקד בחשבונות החברה, מבלי שניתן יהיה לייחס אותם ללקוח ספציפי, ומוצג לאחר מכן, כהלוואת בעלים שהמשיבה העבירה לחברה.

כן הוסכם כי סכומים נוספים אשר יוזרמו לחברה על ידי כל אחד מהם, יחשבו כהלוואת בעלים של כל אחד מהם לחברה, וכי החברה תיפרע הלוואות אלה מתוך רווחיה.

לשיטת המשיבה מאזן הנוחות מחייב דחייתה של הבקשה, נוכח ההשלכות הקשות אשר תהיינה על קבלת הבקשה, וזאת הן בהיבט של המשיבה עצמה והן לעניין המשך קיומה של החברה.

באשר לסכוי לאישורה של הבקשה לאישור תביעה נגזרת, לא ניתן להיתעלם מהמשוכות העומדות בפני המבקש והנובעות מפסיקתו של כב' בית המשפט העליון באשר למקרים והטעמים בהם יימצא ליתן אישור כאמור, נוכח מהות הסיכסוך, העובדה כי מדובר בשני בעלי מניות בלבד, כמו גם עובדת שילובן של טענות אישיות של המבקש , טענות לכאורה של החברה כלפי המשיבה, וטענות של המבקש באשר לזכויותיו מהחברה עצמה.

...

סוגיית העילות האישיות, או התביעה לקיפוח המיעוט, אכן נכללו במסגרת התביעה, אלא כי אלו יתבררו רק מקום בו יימצא להיעתר לבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת, ובכפוף להוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון, תוך מתן הדעת לכלל הטעמים הצריכים לעניין.

אציין כי החלטתי זו ניתנת הגם שאני ערה לטענות שני הצדדים באשר למועד בו הומצאו אלו לידי המבקש או יכולים היו להיות מומצאים לידי המבקש.

אני קובעת את התיק לדיון בבקשה ליום 25.6.18 בשעה 09:00 המזכירות תודיע.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן בסכסוך בעלי מניות בחברת הזנק בתחום מצלמות האבטחה, והשלכותיו של סיכסוך זה הן על החברה, הן על אחת מלקוחותיה.

...

בהתאם לכך אני מורה כדלהלן: היפקאם תעביר לפויזר את קניינה הרוחני, כמשמעות תיבה זו בסעיף 12 להסכם היפקאם-פויזר לעניין הפיצוי המוסכם.

כן אציין, כי בשים לב להסכמות אליהן הגיעו דמיאן ופויזר – הסכמות להן נתתי תוקף של החלטה שיפוטית; ובכלל זאת, התחייבותם לפעול להקטנת הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת הסכם הפיקאם-פויזר, הפרה עליה עמדתי בגדרי החלטתי זו – אזי, הדעת נותנת כי אלו ימשיכו בשיתוף הפעולה הקיים ביניהם לקידום המיזם ולטובת החברה.

בשים לב לכל האמור לעיל, כמו גם בשים לב להסכם הדיוני שבין דמיאן לפויזר, ובשכלול הן התביעה והן התביעה שכנגד, אני מורה כדלהלן: בבחינת התביעה שכנגד, ובשים לב להסדר הדיוני בין דמיאן ופויזר, מצאתי שלא יהיה זה נכון להורות על תשלום הוצאות בנסיבות העניין בין דמיאן לפויזר.

עוד צוינה בהקשר זה העברת חשבון החברה לבנק לאומי; פנייה ללקוחות החברה על מנת לבטל עיסקאות; גנבת סחורה על ידי רומנו והעברתה למחסן השכן; פיטוריו של רכס מתפקיד מנכ"ל החברה; ומינוי בנו של רומנו כדירקטור בה. כל אלה מהוים הפרה של חובות האמון והזהירות של רומנו כלפי החברה, כמו גם קפוח של התובעים כבעלי מניות המיעוט בה. טענה נוספת של התובעים היא כי רומנו הוציא את דיבתו של רכס בפני מספר גורמים שונים הקשורים לחברה כאשר ייחס לו מעשי מירמה, גנבה ומעילה, וזאת בכוונת זדון ועל מנת לפגוע בו. בכלל זה נטען כי רומנו הוציא את דיברתו של רכס בפני לקוח בשם סולימאן; ג'וני מחברת מרלו"ג; חברת פי סי אס גלובל; ובפני בנק הפועלים.

אני סבורה כי לקושי הרישומי הזה, גם בהנחה שהיה קיים, לא צריכה להיות השלכה על הקביעה לפיה רומנו אכן העביר לחשבון החברה חלק מסכום ההשקעה נושא ההסכם השני.

ראשית, אגייב הציג חישוב של תחזית המכירות העתידית של החברה "בהתבסס על פעילות החברה בתקופה שבין 9.2017 ל9.2018, טרם נכנסה החברה לסכסוך בעלי מניות". אולם הנזק שמייחסים התובעים לרומנו נגרם עקב הפרתו את ההסכם השני כבר בחודש מרץ 2018.

...

לאור התוצאה האמורה, אני מחייבת את רומנו לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי-דינם בגין תביעתם בסך כולל של 20,000 ₪.

התביעה של התובעים כנגד עורך-דין בן חור נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

לאחר הגשת התביעה כנגד הנתבע, החל עורך הדין בראון לייצג את הנתבע כנגד התובע, באופן פעיל ואגרסיבי, וזאת בנגוד לכללי האתיקה, האוסרים על עורך דין של חברה לייצג חלק מבעלי המניות בסכסוך עם בעלי המניות האחרים.

לטענת התובע, הוא הוחתם, במירמה, על פרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה המופנה לבנק הפועלים, אשר עניינו זכויות החתימה בחשבון, וכל זאת כאשר עו"ד בראון ערך את אותו פרוטוקול, על פי בקשת הנתבע, ללא נוכחותו של התובע או היתייעצות עמו, ואישר את חתימתו, ללא נוכחותו ומבלי שניתן לו כל הסבר על השלכות חתימתו זו. אותה חתימה על פרוטוקול של דירקטוריון החברה, אפשרה לתובע להשתלט על חשבון החברה ולעשות בו כרצונו (ר' ס' 17.2-17.4 לתצהיר התובע).

למעלה מכך, מצאתי את ניסיונו של התובע להישען על הוראת הסכם זו, כהתנהלות הנגועה בנסיבותיו של הליך זה, בחוסר תום לב. באשר לסוגיית אי התחרות עם פעילות החברה, הוסיפו הצדדים וקבעו, במסגרת ההסכם ביניהם את ההוראה הבאה: "הצדדים ו/או שלוחיהם מתחייבים שלא להתחרות בעסקיה של החברה ו/או בלקוחותיה ו/או במוניטין שלה בתחום המוצרים שיפותחו על ידי החברה ו/או השירותים שיסופקו על ידה ו/או בתחום העיסוק של החברה, במישרין או בעקיפין, בעצמם ו/או באמצעות אחרים, בין כעצמאיים ובין כשכירים, לרבות על ידי שותפות או החזקה בעצמם או באמצעות אחרים, במניות או בזכויות ניהול בתאגידים כלשהם, משך כל זמן היותם בעצמם או באמצעות אחרים בעלי מניות בחברה ובמשך 3 שנים לאחר מכן" (ס' 100 להסכם).

...

עת נחה דעתי כי עורך הדין בראון כלל לא ייצג את התובע במהלך וקודם ההתקשרות בהסכם השותפות, לא היה מקום להסתמכותו של התובע על ייעוץ משפטי מטעמו של עו"ד בראון ולא הייתה יכולה להיות לו, שום ציפייה, כי עו"ד בראון "יגן עליו", מפני התקשרות בהסכם אשר לשיטתו, בדיעבד, אינו מיטיב עמו.

עו"ד בראון אימת את חתימתו של התובע, על הפרוטוקול המופנה לבנק, בעניין זכויות החתימה, לאחר שהוצג בפניו פרוטוקול מישיבת מועצת המנהלים של החברה, בחתימתם של התובע ושל הנתבע, אשר בה התקבלה ההחלטה על העברת זכויות החתימה; לאחר שיחה טלפונית עם התובע, וכאשר אימות החתימה נעשה, בסופו של דבר, בנוכחותו של התובע עצמו.

למעלה מכך, בנסיבותיו של הליך זה, ותוך מתן הדעת לכלל הראיות והעדויות אני מוצאת כי לא אך שלא אותרה הלימה בין הנתונים העובדתיים לבין הסעדים הנקובים בכתב התביעה, אלא כי היה במכלול הראיות כדי ללמד על התנהלות דיונית אשר אין לצדה תום לב. סוף דבר: התביעה נדחית.