סכיזופרניה פרנואידית שנגרמה כתוצאה משירות צבאי

המבקש, יליד 1970, שירת שירות צבאי מלא.

בחודש יוני 1998, כחצי שנה לאחר שסיים את קורס הקצינים, אובחן המבקש כחולה בסכיזופרניה פרנואידית.

בפני הועדה טען, כי כחודשיים לאחר שובו ליחידתו כתום קורס הצוערים הוא החל לחוש חרדות, דכאון ופחדים, בעקבות לחץ פיזי ונפשי שניגרם כתוצאה מהתנכלויות ורדיפה כלפיו מצד ממונים עליו.

...

עמדתו מקובלת עליי, כפי שמקובלת עליי גם החלטתה המנומקת והמפורטת של הוועדה.

בסופו של יום נדחה ערעורו של המבקש בפני הוועדה על בסיס העובדות כפי שקבעה אותן הוועדה, לאחר ששמעה עדים והתרשמה כי המבקש שינה גרסתו באשר לסיבות ולנסיבות שאפפו את פרוץ המחלה.

עניין משפטי שכזה אין בעניין זה, ומשכך דין הבקשה להידחות.

החל מתאריך 12.1.2009 היתקשר המערער מספר פעמים לטלפון הנייד של המתלונן והציג עצמו כשלמה אברג'יל. בשיחות הטלפון דרש המערער מהמתלונן שישלם לו סך של 148,000 ש"ח בגין הנזק שניגרם לו כביכול כתוצאה מפעילותו של החוקר הפרטי ואיים עליו כי אם לא יקבל את הכסף יפגע בו. בהמשך לכך קבעו השניים להפגש על מנת שהמתלונן ישלם למערער סך של 125,000 ש"ח. בטרם היתקיים המפגש ובשל פחדו מהמערער פנה המתלונן למישטרה וקיבל ממנה שקית הכוללת מספר שטרות אמתיים וכן ניירות דמויי שטרות.

מתסקיר המבחן שנערך בעיניינו של המערער עלה כי מדובר באדם בן 34 ללא עבר פלילי, אשר סיים 12 שנות לימוד והנו בעל תעודת בגרות מלאה, שירת שירות צבאי מלא והנו בעל תואר ראשון של אוניברסיטת חיפה.

המערער טוען כי הוא ומשפחתו רחוקים מחיי הפשע מרחק רב וכי מעשיו גרמו למשפחתו לזעזוע וצער רב. המערער טען לפניינו כי אמו ניסתה להיתאבד לאחר שבית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש מאסר בפועל והגיש, בהסכמת המשיבה, מסמכים רפואיים לאימות טענה זו. לטענתו טעה בית המשפט כשבחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן.

לטענתו, אמרות אלה אינן מגובות בכל ראיה שהיא ומהוות לדבריו "עדויות מפי התובעת". המערער ממשיך וטוען כי בית המשפט הסתמך גם על תעודה רפואית שנערכה על ידי רופא מישפחה ומתארת את המתלונן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית וזאת למרות שתעודה כזו צריכה להערך לדבריו רק על ידי פסיכיאטר ולמרות שהמערער היתנגד להגשתה.

...

למרות שבא כוחו של המערער טען לפניינו בכישרון רב בדבר הצורך להתערב בעונש שהושת על המערער, לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימים התנאים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר על המערער על ידי הערכאה הדיונית.

בית המשפט המחוזי לא התעלם מהמלצתו של שירות המבחן, הוא סקר אותה באריכות בגזר דינו והחליט, נוכח מכלול השיקולים שעמדו לפניו, שלא לאמץ המלצה זו. החלטה זו מקובלת עליי.

יתרה מכך, בית משפט זה קבע כי יש להטיל על המורשעים בעבירה זו עונשי מאסר משמעותיים שיהיה בהם להרתיעם מחד גיסא ולעודד את קורבנות העבירה לשתף פעולה עם המשטרה מאידך גיסא [ראו: ע"פ 9489/06, 9553/06, 9577/06 אבו עסא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.2007)].

המדינה מתארת בבקשה עובדות שלא הוכחשו על ידי התובעים, לפיהן המנוח אובחן כבר בשנות ה-80 כסובל מסכיזופרניה פרנואידית וטופל בשל כך. פגיעה זו הוכרה על ידי משרד הבטחון ונקבע כי היא קשורה בשרותו הצבאי של המנוח, נקבעה לו נכות רפואית והוא היה זכאי לגימלאות וזכויות שונות כתוצאה מהכרה זו. לאחר פטירת המנוח פנתה אמו למשרד הבטחון בפניה להכיר בזכויות בני המשפחה לפי חוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום) תש"י-1950 (להלן: חוק מישפחות חיילים).

נפסק כי הזכאות לפי חוק הנכים יכולה לחול גם במקרה שמחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי במהלך השרות הצבאי (רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' פלונית (31.12.08), (להלן: עניין פלונית), וראו גם: ע"א 503/76 אשר כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36 (1977); רע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 321 (2002) והאסמכתאות שם).

...

תכליתו של הסדר הגמלאות לחיילים ולמשפחות חיילים שנפטרו היא מניעת התדיינות נוספת ותשלום נוסף מהקופה הציבורית, ולפיכך, משהוכרה תביעתו של המנוח לגמלאות לפי חוק הנכים, ולאחר מכן תביעת המשפחה לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים, מוצו זכויותיו של המנוח ושל כל מי שבאים בנעליו, ויש לדחות את התביעה לפיצוי נוסף מהמדינה.

מסקנה זו חלה ביתר שאת על אמו של התובע, אשר הגישה את הפניה להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים, בה טענה לקיומו של הקשר הסיבתי, ואף הוכרה עוד בשנת 2013 כזכאית לזכויות אלו.

לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחייה על הסף של התביעה נגד נתבעת 1.

סעיף זה קובע כי נכות מוכרת לפי החוק – אשר תקים לחייל זכאות לתמלוגים – היא חבלה, מחלה או החמרת מחלה "שארעו [לחייל] בתקופת שרותו ועקב שרותו״. לפנינו שני תנאים. את התנאי הראשון – ״בתקופת שרותו״ – הגדרתי בעבר כ״מבחן הזמן״ (עניין פלוני, פס׳ 7 לפסק דיני); נידרש כי המחלה תיגרם בזמן שהחייל משרת בצה״ל. בעניינינו, אין כיום מחלוקת כי תנאי זה מיתקיים. את התנאי השני – ״עקב שרותו״ – כיניתי בעבר ״מבחן הקשר״ (שם). עניינו בקשר הסיבתי בין שרותו הצבאי של החייל לבין מחלתו. כפי שביארתי בעיניין פלוני, קשר זה מעורר אתגר מיוחד עת עסקינן במחלות קונסטיטוציונאליות – מחלות המקננות רדומות בגופו של אדם מראשית חייו ולא באות לעולם ״יש מאין״ בשלב מאוחר יותר של חייו. כזו היא מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית שבה לוקה המבקש. מאחר שמחלות אלו, מעצם טיבן וטבען, היו יכולות להתפרץ גם לולא שירת החייל בצבא, יש קושי לקבוע קשר סיבתי בין השרות הצבאי לבין התפרצותן, גם כאשר ההתפרצות מתרחשת בזמן השרות.

נכון כי הועדה דחתה מפורשות את האפשרות שמחלתו של המבקש נגרמה כתוצאה מהתנהלות מפקדיו.

...

משהגענו למסקנה כי מתקיים קשר סיבתי משפטי במקרה שלפנינו, יש לקבל את עמדתו של המבקש, לקבוע כי הוא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולהכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

כאשר חוברים להם יחדיו הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו – המסקנה היא כי יש להכיר בחייל כנכה לפי חוק הנכים.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש, לקבל את הערעור, לבטל את פסקי הדין קמא ותחת זאת לקבוע כי מחלתו של המבקש נגרמה לו עקב שירותו, וכי הוא יוכר כנכה צה״ל בהתאם לחוק הנכים.

1.1 בחוות דעתו קבע המומחה כי המערער סובל ממחלת הסכיזופרניה, אשר האירוע הפסיכוטי הראשון נגרם כתוצאה מלחץ תנאי השרות הצבאי.

. אז אני אומר, זה רק מחזק את הטענה שההתנהלות הייתה מבולגנת ולא עניינית ומשתהית גם במצב שהוא קודם שהוא לא הי פסיכוטי, זו טענתי" (עמ' 27 לפרוטוקול ישיבת יום 19.4.05) 1.5 המומחה אישר בחקירתו כי מחשבות שווא של יחס ומחשבות רדיפה הינם סימפטומים פסיכוטיים (ראה עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 19.4.05) ומשהתבקש לתאר תוכנן של "מחשבות שוא" השיב-"מחשבות שוא פרנואידיות יכולות להיות על כל דבר, שזה מורעל, שההם מסתכלים, שיש כוונה רעה, שמסתובבים עם מכוניות, שהטלויזיה משדרת שידורים בחזרה, זה יכול להשתרע על כל דבר" (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 19.4.05) עוד ובנוסף, אישר המומחה כי מחשבות שוא פרנואידיות יכולות להיות בקשר לסיטואציה המציאותית, קרי; "תכנים מציאותיים נכנסים לפסיכוזה" (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 19.4.05), כאשר במסגרת הצבאית יכולות הן ללבוש צורה של איום על החיים בכלי נשק-"כב' השופטת:...

...

כמבטאים את מחשבותיו החולניות ולא מציאות אובייקטיבית" ומכאן מסקנתו בדבר העידר קשר בין המחלה הנפשית לשירות הקצר בצה"ל. 2.1 עוד ובנוסף, סקר המומחה באריכות בחוות דעתו השלישית (מש/4) את התעוד הרפואי שהוצג, המלמד על בדיקות שעבר בהתייחס למצבו הגופני והנפשי, ובא לידי מסקנה כי אין בו כדי לאושש טענותיו של המערער בדבר יחס בלתי תקין ו/או טיפול רפואי רשלני.

לאחר שנתנו דעתנו למכלול הראיות שבאו בפנינו הן בפן העובדתי והן בפן הרפואי, סבורים אנו כי דין העירעור להידחות.

בשים לב לקביעתנו כי לא עלה בידי המערער להוכיח כדבעי את התשתית העובדתית, לה הוא טוען, מוצאים אנו כי נשמט הבסיס תחת קביעותיו של המומחה, פרופ' לוי, הסומכות, יותר מכל, על טענות המערער, ומעדיפים אנו את עמדתו הרפואית של דר' קריצ'מן לפיה לא היה בתנאי השירות כדי לגרום למחלת הסכיזופרניה, בה לקה המערער, כפי התרשמותנו ממכלול הראיות, ולפיה המערער היה נתון בדחק נפשי עם גיוסו (ייתכן עקב חששו מהשירות), אשר נתן ביטויו כבר בחופשת סוף השבוע הראשונה, שלושה ימים בלבד לאחר גיוסו, כעולה מהאנמנזה שנמסרה בעת אשפוזו הראשון, ביום א', עם תום חופשת השבת אולץ על ידי אמו לשוב לשירות וכפי שהבטיח לה ניסה "לעשות הכל" כדי להשתחרר מהצבא, כשכאבי הבטן מהם, ככל הנראה, סבל (בין היתר בשל הדחק הנפשי) שימשו בידו קרדום לחפור בו, כשבכל אותה עת מדרדר מצבו הנפשי עד לאותם אירועים שארעו בבוקר יום 24.10.01, כשהמערער נתון בהתקף פסיכוטי, ואשר בעקבותם הועבר הטיפול בו לגורמי בריאות הנפש, אשר בהתנהלותם לא מצאנו כל דופי, כפי שהיטיב להסביר דר' קריצמן, בעדותו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מורים אנו על דחיית הערעור, כך שהחלטת המשיב מיום 13.4.03 תעמוד על כנה.

בנסיבות הענין, לא מצאנו לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו, לרבות שכר טירחת פרקליטו.