סירוב עובד לשינוי תפקיד

זכות הטיעון המוקנית לעובד, שמולה עומדת חובתו של המעסיק לערוך שימוע, קמה לא רק במקרה של פיטורים, אלא גם מקום בו המעסיק מבקש לבצע שינוי בתנאי ההעסקה ובכלל זה העברת העובד לתפקיד אחר (ראו לאחרונה: ע"ע (ארצי) 47271-06-18‏ ‏ התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ - סמי הפוטה‏ (5.7.20) בסעיף 56 לפסק הדין ואסמכתאות שם).

לא הוכח, כי היה תקן פנוי, והנתבעת סירבה באופן שרירותי לשבץ את התובע לתקן זה. אמנם, זכותו של התובע לסרב לעבוד בתפקיד אחר, שאז הוא רשאי לבקש לסיים את עבודתו כמתפטר בגין מפוטר, כפי שאמנם שקל בשלב מסוים לעשות (סעיף 26 לכתב התביעה).

...

המסקנה היא, כי גם ברמה העובדתית התובע לא ביסס את טענתו לגבי שיעור זמני ההמתנה בזיקה לתחשיב מטעמו, וגם מטעם זה דין התביעה לעניין זה להידחות (ראה בשינויים המחויבים: דמ (י-ם) 5560/05 אוחיון שמרית נ' מוקד נאמן שמירה ואבטחה 1993 בע"מ (21.5.06)).

סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

נוכח האמור, אני קובעת ,כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 4,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

[footnoteRef:1] התובע סרב להצעת הנתבעת לשינוי בתפקידו הגם שלגירסת הנתבעת, אשר מקובלת עלינו, לא הייתה כוונה להפחית ממשכורת התובע.

...

[footnoteRef:1] התובע סירב להצעת הנתבעת לשינוי בתפקידו הגם שלגרסת הנתבעת, אשר מקובלת עלינו, לא הייתה כוונה להפחית ממשכורת התובע.

נוכח החלטתנו לקבל את גרסת הנתבעת כי אישורה היה רק ללימודים מהלך שנת הלימודים ומסקנתנו לגבי התנהלות התובע לעניין זה, החלטנו לקבל את טענת הנתבעת ולהורות על קיזוז 17 ימי ההיעדרות מהלך התקופה הרציפה של חופשת הקיץ.

[footnoteRef:18] [18: עמ' 14, ש' 23-18] אשר על כן על התובע להחזיר את הטלפון הנייד שקיבל מהנתבעת תוך 7 ימים ממועד זה. לגבי המדים והמפתחות הטענה נדחית.

לסיכום רכיב התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין – נדחה.

כך, כבר כשנה לפני השימוע הסכים התובע להצעה לעבור לתפקיד סגן מנהל לנוכח סגירת הסניף, כשנמסר לו כי תצטרך להתבצע התאמה של שכרו לתפקידו החדש; עם התובע בוצעו לא פחות מארבע שיחות ושימוע רישמי נוסף, במהלכם ניתנה לו זכות הטיעון במלואה ביחס לשינוי תנאי השכר; משסירב התובע להתאמת השכר זומן לשימוע שני במהלכו נשמעו טענות בא-כוחו ללא הגבלה ואף ניתנו לו שבעה ימים נוספים לבקשתו על-מנת לחשוב על הדברים.

] אשר לטענה שלפיה נפל פסול בשימוע השני מאחר שמר סודרי אמר כי מדובר בשימוע "טכני", מדובר בטענה מטעה, שכן לנוכח המצב שנוצר לפיו התובע ידע כי לא ניתן להמשיך ולהעסיקו בתנאים של מנהל סניף, לנוכח סרובו המתמיד של התובע ומאחר והתובע ידע כי משמעות סרובו לקבל את ההצעה הנה סיום העסקתו - הרי שמדובר היה בשימוע טכני שמטרתו מתן היזדמנות אחרונה לתובע לשנות דעתו ולקבל את הצעת החברה באופן שיאפשר את המשך העסקתו.

...

התביעות לתשלום פיצוי נפרד בגין "הפרת חובת נאמנות ביחסי עובד-מעסיק" ועוגמת נפש – נדחות.

בשים לב לכך שהתובע זכה בסכום כספי המהווה כ-5.8% בלבד מסכום תביעתו המקורי, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות והשתתפות בשכ"ט עו"ד לטובת התובע.

נציין, כי על אף הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת וזאת בשים לב להתנהלותה של הנתבעת כפי שפורטה בפסק הדין אשר מצדיק לדעתנו את קבלת מלוא הסכום שנפסק מבלי לשלם את הוצאות הנתבעת.

[footnoteRef:64] [64: נספח 39 לתצהיר התובע, עמ' 19 לקובץ השלישי] עוד נוסיף, שאם סבור היה התובע כי זכאי הוא להשבה לתפקיד מפקח לאחר חצי שנה בתפקידו כראש צוות, מדוע חיכה עד לשנת 2015 (לאחר קבלת קביעות) כדי לידרוש שינוי תפקיד? אשר על כן אנו דוחות את טענת התובע.

כולם סברו כי התובע חוסה תחת הגנת משרד מבקר המדינה, לכן היו חייבים למצוא לתובע פיתרון בחסות הגנה זו. משלא נמצא פיתרון סביר נוכח סרוב התובע להמשיך לעבוד בתפקידו וסרובו לקבל הצעות שאינן תואמות את כישוריו כפי שהוא מבין אותם לא היה לנתבעת מנוס אלא להפסיק את תשלום שכרו.

...

בסופו של דבר, ביום 26.03.2019, חתמו הצדדים על הסכם בקשר לסיום עבודתו של התובע ובמסגרתו הצהיר התובע כי "העסקתו של העובד בעירייה תסתיים ביום חתימת העובד על הסכם זה.." וכן – "העובד מצהיר כי אין ולא תהיינה לו כל טענה ו/או תביעה או דרישה מכל סוג שהוא כנגד העירייה או כנגד מי מעובדיה בגין פיטוריו ו/או הליך סיום יחסי העבודה ו/או זכויות הנובעות מסיום יחסי עבודה." התובע הגיש את כתב התביעה המתוקן ביום 23.06.2019 והוסיף לו רכיב תביעה לתשלום שכר עבור חמשת החודשים שחלפו מחודש נובמבר 2018 ועד לחתימת ההסכם לסיום יחסי הצדדים.

יוצא אפוא כי ההימנעות מתשלום שכר היא תוצאה של סירובו לבצע את תפקידו ועקב כך איבד את זכותו לשכר.

לסיכום לאור כל האמור אנו דוחות את התביעה על כל רכיביה.

החלטת הנתבעת לגבי התפקיד אותו תמלא התובעת בתום חופשת הלידה התובעת טוענת כי בארוע הרמת כוסית לקראת חג הפסח – במהלך חופשת הלידה – בשיחה עם ערן וחגית הודיעו לה לראשונה כי יחול שינוי בתפקידה, כך שחגית תנהל את הסניף והתובעת תהיה עורכת דין מן המניין ולא בתפקיד מנהלת (סעיף 7 לכתב התביעה; סעיף 8 לתצהיר התובעת; עדות התובעת בעמוד 16 לפרוטוקול); וכי המועד בו הודיעו לה על כך - כשהיא נימצאת בחופשת לידה - מצביע על קשר בין השינוי בתפקידה לבין ההיריון והורות שלה (סעיף 8 לכתב התביעה; סעיף 9 לתצהיר התובעת).

כראיה לכך, בשיחות שנערכו עם ערן וצביקה באותו היום – הם ניסו להביא להסדרת היחסים בין התובעת וחגית, הסבירו לתובעת את השיקולים לשינוי החדר בסניף והתובעת לא הסכימה לחדול מסירובה לפעול לפי הנחיות שנתנה לה חגית (סעיף 39 לתצהיר ערן; סעיף 29 לתצהיר צביקה).

...

אנו מקבלים את טענת הנתבעת וקובעים שבקשתה של חגית אל התובעת לעבור למשרד אחר בסניף, נבעה משיקולים עניינים.

אלא שבכך לא די כדי להביא למסקנה שיש לחייב את הנתבעת לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

אשר לטענה שהנתבעת לא עדכנה אותה בדבר החלטת הממונה (סעיף 35 לכתב התביעה) – כבר קבענו שגם הנתבעת לא ידעה על ההחלטה בזמן אמת, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל כך. לאור האמור, יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני.

סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים - בסך 40,000 ש"ח. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ההליך כאן בסך כולל של 4,000 ש"ח. בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את השיקולים האלה: מטעם התובעת העידו שלושה עדים; התובעת הגישה מספר ראיות שדרשו תמלול על ידי חברה חיצונית; ויש להתחשב בצורה חלקית בגובה אגרת בית הדין שהתובעת שילמה, בשים לב לכך שרק חלק מהסעדים שתבעה התקבלו.