סירוב מתן רישיון עסק ומניעת השימוש בנכס

שם בשל בניה לא חוקית בנכס הנישום סרבה העיריה לתת רשיון עסק למחזיק וכך נימנע ממנו לקיים את עסקו בנכס , ונקבע – "לעניין טענת העותר בדבר מניעת השמוש בנכס לייעודו על ידי המשיבה , קבעה הפסיקה אין לראות בקיומה של חוסר יכולת "משפטית" לעשות שימוש בנכס או באי שימוש בו מסיבות אחרות משום עילה לפטור את המחזיק מחובת תשלום ארנונה (ע"א 110/96; 111/96 עריית נתניה נ' ניר בניה והשקעות בע"מ, [פורסם בנבו], ארנונה עירונית - פסקי דין כרך ג עמ' 635; ע"ש 752/87 (ת"א) יצחק ארוין רונן נגד ועדת הערר לעניני ארנונה בעירית נתניה, [פורסם בנבו],דינים מחוזי 1988 (1) 378).

...

בשל כל אלה נדחה הערר.

שם אומנם המשיך להשתמש במקום אך חשובים דבריו של כב' השופט זיאד הווארי - "למותר לציין כי מקובלת עליי לחלוטין עמדת ועדת הערר לפיה עצם קיומו של צו סגירה או אי מתן היתר בנייה לנכס אינו מבטל באופן אוטומטי את חיובו בארנונה, שכן חובת התשלום בארנונה כללית חלה על מחזיק פונקציונלי של נכס על אף שאינו בשימוש. לעניין זה נקבע ברע"א 9813/03‏ ‏ מדינת ישראל משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון, (פורסם בנבו 4.2.07):

למותר לציין כי המערער איננו עומד בתנאי זה. בשל כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

בין היתר, צוין בהודעת הדחייה כי הממונה על רשוי עסקים סרב לבקשה מן הטעם: "השמוש אינו תואם את התב"ע. יש להגיש שימוש חורג מבית אבות לפריט 7.01א". ביום 1.9.19 (לפני הודעת הדחייה) הגישה המשיבה לפני בית המשפט קמא בקשה לצוו לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התו"ב), אשר יורה על מניעת פעולות ושימוש בנכס, זאת עקב פעולות הכנה לעבירות בניה ושימוש חורג.

תנאי סעיף 22א סעיף 22א לחוק רשוי עסקים קובע: "נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לניהול עסק או לפתיחתו, או לשימוש במבנים, בחצרים או במקרקעין לצורך ניהול עסק טעון רשוי, בלי שניתן רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, או בסטייה מרישיון או מהיתר כאמור, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים, ליתן צו ולפיו על המנויים בסעיף 14 או על בעל זכות בנכס או מי מטעמם, להמנע מפעולה באותו מקום במבנים, בחצרים או במקרקעין (בחוק זה – צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין." סעיף 22א מונה מספר תנאים שצריכים להתקיים על מנת לתת צו למניעת פעולות בנכס.

...

אך ניתן ללמוד מכך שהדרישה לראיות, בוודאי במקום שאין חולק כי אין רישיון עסק, היא דרישה חלשה יותר מהדרשה לראיות לכאורה הקבוע בסעיף 22ב. בעניין הקריטריונים ה'נוקשים' נאמר בעניין מיאו בפירוש: "תכליתו המניעתית של הצו מוליכה למסקנה שככלל יש להורות על הפסקת עיסוק בעסק כל אימת שלא ניתן רישיון. אולם בד בבד עם מתן הצו, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרישוי" (שם, בפסקה 17, ההדגשות שלי ח.מ.ל.).

סוף דבר מטעמים אלה, אני סבורה, כי התנאים הנדרשים למתן צו מניעת פעולות לפי סעיף 22א לחוק רישוי עסקים התקיימו, וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

משכך, דין הערעור להידחות, ועל כן הצו ימשיך לעמוד בתקפו.

העיריה הבהירה את המצב העובדתי הקיים, שלעסק לא היה מעולם רישיון ושבניגוד לטענת העותר לא ניתן לעסק היתר לשימוש חורג , כאשר נוכח סרוב המישטרה התלוי ועומד טרם הונפק לעותר היתר לשימוש חורג ,כאשר תוקפו של אישור משרד העבודה למתן היתר זמני לעסק יפוג בדצמבר 2021.

העיריה מבהירה למעשה שעקב סרוב המישטרה ליתן רישיון עסק, הדבר מונע ממנה להמשיך ולטפל בבקשה לרישיון עסק.

כך גם, בנגוד לטעת העותר בעתירה שחברת מוטורס שכרה את הנכס שברחוב הרצל מעמידר לאחר שזכתה במיכרז עמידר , ניתן לראות בנספח 8 לתשובת המישטרה כי מי שזכתה במיכרז זו החברה של דגן -חברת מסטר בייק בע"מ ,שהיה לו עסק ברחוב מבצע קדש 55 בני ברק שניסגר בצו בית משפט ביום 15/9/20, כאשר בעיניין זה התנהלו גם הליכים משפטיים שהגיש מר דגן שנדחו.

...

יש לציין כי, כפי שאפרט, כי די בחומר הגלוי שהוצג בעתירה כדי להביא לתוצאה זו קל וחומר לאחר שעיינתי בחומר החסוי הן בחקירת העותר ודגן במשטרה והן במידע מודיעיני חסוי שהוצג לי במעמד צד אחד על ידי אנשי המשטרה ,כאשר מהראיות המנהליות והחומר החסוי עולה כי לא נפל פגם בהחלטת המשטרה וקיים בסיס סביר לעמדת המשטרה להסיר לעותר את האישור למתן רישיון לעסק עקב זאת שהעותר אינו הבעלים של העסק ושהעסק משמש ככסות לגורמים עבריינים וקיים עקב כך חשש לשלום הציבור ובטחונו.

התוצאה: לאור האמור לעיל אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשטרה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ,כאשר לא פסקתי הוצאות לעיריה שכן היא למעשה הקפיאה את הטיפול בעקבות עמדת המשטרה .

הדברים אף מתחזקים לנוכח העובדה שהעד אישר שהגיש עתירה (במ/36) בגין סרוב המבקשת ליתן לו רישיון עסק לירקניה.

כאשר הוטחה בו הצהרת אביו שבשנים 2007-2011 לא היה שימוש בנכס (במ/54), בעוד העד טען לשימוש רציף כירקניה, הוא היתחמק ולא סיפק הסברים המניחים את הדעת.

משכך, אני אוסרת על המשיבים להעביר את הבעלות או ההחזקה בעסק לאחר, אלא אם כן יהיה בידי אותו אחר רישיון עסק כדין, או היתר זמני כדין לניהול והפעלה של עסק זה. בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק רשוי עסקים, אני מורה כי ככל שלא ימלאו המשיבים (או מי מטעמם) אחר הוראות צו זה, אני מתירה למבקשת לאכוף את הצוו, והיא רשאית להעזר במשטרת ישראל לצורך כך, לרבות כניסה לעסק, וכן נקיטת כל אמצעי סביר אחר (לרבות שימוש בכח סביר) לשם מניעת המשך העיסוק בבית העסק.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המשיבים לאכיפה בררנית כנגדם.

סוף דבר הובאו בפני ראיות, אף מעבר לרף של ראיות לכאורה, המוכיחות, כי המשיבים פועלים ללא רישיון, בהפעילם עסק לממכר ירקות ופירות.

בנסיבות אלו, ומשהתקיימו תנאי סעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים, אני מקבלת הבקשה ומורה כדלקמן: אני מורה על הפסקה של העיסוק בבית העסק נשוא בקשה זו, עסק מסוג מרכול הידוע בשם "משק קירשנר בע"מ" לממכר פירות וירקות, המצוי בגוש 3866 חלקה 1 בגדרה.

משכך, אני אוסרת על המשיבים להעביר את הבעלות או ההחזקה בעסק לאחר, אלא אם כן יהיה בידי אותו אחר רישיון עסק כדין, או היתר זמני כדין לניהול והפעלה של עסק זה. בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק רישוי עסקים, אני מורה כי ככל שלא ימלאו המשיבים (או מי מטעמם) אחר הוראות צו זה, אני מתירה למבקשת לאכוף את הצו, והיא רשאית להיעזר במשטרת ישראל לצורך כך, לרבות כניסה לעסק, וכן נקיטת כל אמצעי סביר אחר (לרבות שימוש בכח סביר) לשם מניעת המשך העיסוק בבית העסק.

יש לציין כי העיריה לא נוקטת עמדה לגבי סרוב המישטרה והודיעה שתכבד כל החלטה של בית המשפט ,משאין לה מידע לגבי העומד בבסיס ההחלטה של המישטרה לסרוב למתן רישיון עסק לעותרים, כשברי כי עקב סרוב המישטרה ליתן רישיון לעסק ,מונע הדבר מהעיריה להמשיך ולטפל בבקשה לרישיון עסק ומבחינת עמידת העותרים בתנאים שהיו נדרשים לעמוד בהם לולא סרוב המישטרה.

לטענת המישטרה, הבקשה לרישיון עסק שסורבה הוגשה על ידי העותרים וכן על ידי שניים נוספים: עו"ד שלומי הראל שמכר את מניותיו בעותרת 1 למר ורד ומר יצחק זוויגי שממשיך לשמש כמנהל האצטדיון והגיש את הבקשה לרישיון הקודמת ואת העתירה הקודמת ביחד עם מר יוסף והחל"צ, כשיש לציין שמר זוויגי לא הגיש השגה על הסרוב למתן רישיון העסק ולא תקף את החלטת המישטרה.

בסופו של יום, לב העניין, הנו הקשר של העותרים ושל העסק למר יוסף ולפעילותו העבריינית הנטענת של מר יוסף והכל בהתבסס על החומר המודיעיני החסוי שעל פיו יקום או יפול דבר, ובמקרה זה מידע זה מצביע אכן על כך שמר יוסף עדיין מעורב בעסק, מקיים קשר, שאינו רק חברי, עם מר ורד ומנצל את האצטדיון והנכסים בתוכו לקיום פעילות פלילית ולכן אין מקום להתערב בהחלטת המישטרה הסבירה בנסיבות העניין לסרב ליתן רישיון לעסק.

...

זאת, תוך נקיטת משנה זהירות ובחינה בזהירות ובקפדנות של המידע המודיעיני המוצג במעמד צד אחד, בהתחשב בכך שמידע זה מכריע למעשה את גורל העתירה, בלא שהעותרים חשופים למידע זה ולכן בחנתי בזהירות מידע זה, שאלתי שאלות את אנשי המשטרה ואת ב"כ המדינה וקיבלתי תשובות והסברים לגבי החומר שהוצג לי ,בטרם החלטתי להסתמך עליו כבסיס לפסק דיני.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערבות בית המשפט בהחלטת המשטרה ,שבנסיבות הספציפיות, שכפי שהוצג לי במעמד צד אחד בחומר המודיעיני החסוי וכן בתוספת מה שציינתי במסגרת פסק דיני, כמו הדברים שהובאו בעתירה הקודמת, מביאים למסקנה שמדובר בהחלטה סבירה שאין מקום להתערב בה ולכן דין העתירה להידחות .

התוצאה: לאור כל האמור לעיל העתירה נדחית.