יחסי הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובע, אולם הצדדים חלוקים אשר לשאלה אם מדובר באקט המזכה בפיצויי פיטורין, או לא.
להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע:
טענות מקדמיות - האם יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר תום לב, שהוי, השתק ומניעות?
האם ניתנה לתובע הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תהליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד)?
ככל שהתשובה שלילית - מה הנפקות של המחדל האמור?
מהי מהותו האמיתית של הרכיב שהוכתר בתלושי השכר כ"בונוס" והאם בעצם מדובר בתגמול גלובלי עבור עבודה בשעות נוספות?
מהי הנפקות של הקביעה בדבר מהותו של רכיב ה"בונוס" מבחינת זכויות התובע; ולרבות:
ד.1 האם זכאי התובע להפרשי תשלום עבור שעות נוספות והאם הוא סרב להחתים שעון נוכחות.
הסכמת המעביד לתשלום "משכורת נטו", כמו גם הסכמתו לשיעורה של משכורת זו, נעשות, מנקודת מבטו של המעביד, על רקע הערכתו את שיעור המס שיחול על הכנסתו של העובד ובפרט בהסתמך על נתונים שמסר לו העובד באשר למצבו האישי, שהרי המס על הכנסת העובד, בו נושא המעביד, נקבע לא רק על פי מדרגות המס הקבועות בחוק אלא בשים לב למצבו האישי של העובד.
...
לבסוף טענה הנתבעת בענין זה כי יש לדחות את התביעה גם מחמת השתק ומניעות מקום בו התובע גרם לה לנזק ראייתי של ממש לאור חלוף השנים והקושי בשמירת מסמכים והצורך להסתמך על זיכרון עדים ולכן ומקום בו הוא הציג לפניה מצג לפיו תנאי העסקתו מקובלים עליו, הרי שטענות נגד אותם תנאי העסקה בדיעבד מקימות טענות מניעות והשתק.
למעלה מן הצורך נציין כי לנוכח השתלשלות האירועים על ציר הזמן בצירוף העובדה שהתובע סירב להצעות הפשרה מטעם הנתבעת, סביר יותר שהוא אכן גמר בדעתו לסיים את העסקתו אף מבלי שקיבל את עמדת הנתבעת, שלא עקב אי ביצוע מלוא ההפרשות אלא עקב רצונו לקבל תשלום עבור שעות נוספות בנוסף לרכיב הבונוס, זאת באופן המנתק את הקשר הסיבתי בין עזיבתו לבין ההרעה הנטענת.על כן, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים - נדחית.
התובע כפר בטענה זו.
דיון והכרעה
כבר בראשית הדברים ייאמר כי דין טענה הקיזוז להידחות.
סוף דבר -
משדחינו את רוב רכיבי התביעה וכן את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת, הרינו מחייבים אותה לשלם לתובע סכום של 24,585 ₪ בגין הפרשי תשלום עבור עבודה בשעות נוספות.
