סירוב לתת מכתב פיטורים וסוגיית המכרז בהקשר של פיטורי עובד

בהקשר לכך טוענת התובעת, בהמשך לפירוט בסיכומיה, כי היא הוכיחה במסגרת הליך זה שאין כל ממש בסעיפים ותתי הסעיפים של הטענות שהועלו כנגדה בכתב הזימון לשימוע, וכי אין בהם כדי להצדיק את פיטוריה; כי היא הוכיחה שסיבת הפיטורים נבעה מרצונן של אביטל בסיוע הגב' אמדור לעשות בנתבעת כרצונן, תוך סירוס ופיטורי עובדי הנתבעת שעמדו על משמר תקינות התאגיד ובהם התובעת; לדבריה של התובעת, הסיבה האמיתית למשבר האמון שהתרחש בהמשך בינה לבין חבר הדירקטוריון מר גדבאן, נבע מעמידתה האיתנה על נהלי הכספים, בכך שלא נתנה הקלה בהיטל ביוב לחברו של מר גדבאן - מר עבדללה רובין, ועל כן החליט מר גדבאן להדיר את התובעת מהנתבעת תוך ששיתף פעולה עם מעשיה הלא חוקיים של אביטל; לשיטתה, היא היתה בעלת יחסי אנוש מעולים בנתבעת ומקצועית מאוד וחטאה היחיד היה סרובה לשתף פעולה עם פורעי החוק בנתבעת.

אשר על כן טוענת התובעת כי פיטוריה בוצעו שלא כדין, ללא כל עילת פיטורין המטילה דופי בהתנהלותה המקצועית שמצדיקה את פיטוריה; כי כל חטאה היה בשמירת היתנהלותו התקינה של התאגיד, תוך מניעת עושק, מירמה וטובות הנאה לתושבי מעלות ותושבי כסרא; מנגד, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב תוך הטעיית בית הדין בהצגת מצג שוא כי תכנית ההתייעלות לפיטורי התובעת נבעו מתלונות עובדי התאגיד, דבר שהוכח כאמירת כזב; הוכח שהטענות לגבי תיפקודה הלקוי כביכול של התובעת נבעו מהתרשמותה של אביטל בלבד; הנתבעת פעלה בפיטורי התובעת בנגוד עניינים, כאשר מחד טענה להתנהלות לא תקינה של התובעת (טענה שהופרחה מיסודה), אך מאידך עצמה עיניה להתנהלותה העבריינית של אביטל בשיתוף הגב' אמדור (אלימות מילולית על סף פיזית של אביטל כלפי התובעת וכלפי כל העומד בדרכה; אי החתמת כרטיס עבודה ע"י אביטל; קבלת שכר ע"י אביטל בזמן לימודיה לתואר ראשון ושני ע"ח הנתבעת בנגוד לחוות דעת היועמ"ש; פעילות פוליטית אסורה בנתבעת ע"י אביטל לבחירות אביה, "המלך" כטענת התובעת; גניבה בשל אי תשלום אגרה לצורך קבלת היתר בניה; אי קיום מיכרז בכוונה תחילה לתפקיד מ"מ מנכ"ל הנתבעת).

לטענת התובעת, מדובר בתאגיד המתנהל כ"מאפייה שכונתית" לעושי דברה של אביטל וכי סוגיית פיטורי התובעת אינה נובעת מהתנהלות לא תקינה של התובעת אלא מדובר בהליך פיטורים שיטתי לכל מי שמתנגד לפעולותיה של אביטל, בחסות הגב' אמדור, כפי שהתברר מעדות המנכ"ל הקודם.

לא זו אף זו. לאחר השימוע שנערך בעל פה, התאפשר לתובעת להגיש היתייחסות נוספת ומפורטת בכתב לטענות שנכללו במכתב הזימון לשימוע, וכפי שניתן להווכח מהחלטת הפיטורים, היתייחסות זו כמו גם תגובותיהם של התובעת ובא כוחה במהלך השימוע עצמו, זכו לדיון מפורט ומנומק.

כמבואר לעיל, נחה דעתנו כי פיטוריה של התובעת בוצעו משיקולים סבירים וענייניים ולאחר שניתנה לתובעת זכות שימוע כדין.

...

אני כפופה לשכר מנכ"ל היה לי ברור שאם המנכ"ל קיבל והתאגיד שילם לי 3 חודשים והיועמ"ש אמרה, אז זה הנוהל בתאגיד ואם זה הנוהל בתאגיד, אז למה שהנוהל כלפיי יהיה שונה? כשבית הדין שואל אותי כיצד טענת נוהג מתיישבת עם הוראה מפורשת בחוזה שלי, אני משיבה שאתה מודע לזה שיש כבר תקדים של המנכ"ל ואתה מודע לזה שהיועמ"ש אומרת לך וגם מצהירה בבית דין למשמעת שהמקובל הוא שלושה חודשים, ואני מקבלת את השלושה חודשים, אז למה חודשיים או שלושה אחרי שמשלמים לי ואני דורשת טופס 161". (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 9-30).

משאלו הם פני הדברים, ומשהוכח כי על פי חוזה ההעסקה שלה זכאית התובעת לחודש הודעה מוקדמת, נחה דעתנו שאכן כטענת הנתבעת, תשלום הודעה מוקדמת לתובעת בהיקף של שלושה חודשים נעשה בטעות, ועל כן על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת.

סוף דבר – לאור קביעותינו לעיל לפיהן מחד על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ממוני בשווי שתי משכורות אחרונות של התובעת, ומאידך על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות אחרונות שלה – אנו מורים כי שני הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, יתקזזו באופן הדדי האחד מן השני, כך שהתוצאה הסופית בשתי התביעות שבכותרת היא שהצדדים אינם חייבים כל סכום האחד למשנהו.

עוד טען התובע, בכתב תביעתו המקורי ובקשתו לסעד זמני, כי גם בהליך השימוע שנערך לו נפלו פגמים מהותיים, עת לדבריו, הנתבעת סירבה להציג בפניו מסמכים שיאפשרו לו להיתגונן כנגד הפיטורים; פורום השימוע היה במעמד גורמים של הנתבעת שנגועים בהעסקת מקורבים או בנגוד עניינים; לא היתה היתייחסות במכתב הפיטורים לטענותיו בשימוע, והוא פוטר למרות שישנם עובדים בחברה שעברו עבירות משמעת חמורות ולא פוטרו.

בהחלטתה מיום 19/3/14 הורתה השופטת דיבנר על העברת כתבי הטענות ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות המחוז, על מנת שיודיע, האם הוא מוצא לנכון להתייצב בהליך לצורך הבהרת עמדתו ועמדת משרד הבטחון בשתי סוגיות: האחת - האם אכן התובע עונה על הגדרת "נכה מילחמה" שבתקנות, והשניה - האם בתקנה 4 לתקנות נכי מילחמה, יש כדי להשליך על החלטת הנתבעת לפטר את התובע.

עוד טוען התובע כי תקנה 7 לתקנות נכי מילחמה, קובעת שאין לפטר נכה מילחמה ללא היתר בכתב מהרשות המוסמכת; בכך שהנתבעת לא הודיעה לאגף השקום על היותו של התובע נכה מילחמה, היא "חסכה מעצמה" את הטירחה לקבל היתר לפיטוריו של התובע, מה גם שהוא לא נכלל במקרים שנקבעו בתקנה 8 לתקנות, בהם יינתן ההיתר לפטר נכה מילחמה, ועל כן באי הודעתה על התובע לאגף השקום כנדרש על פי דין, פגעה הנתבעת בזכותו של התובע לעבור למעמד קבוע.

וכך, הלכה פסוקה היא כי מי שמלין על הרכבה של ועדת מכרזים, אינו יכול לבחור בדרך של הישתתפות במיכרז תחילה כדי להעלות את ההשגות רק לאחר מכן, במקרה שייכשל ולא ייבחר במיכרז.

השאלה אלו רכיבים נכללים בחשבון המשכורת הקובעת של העובד לצורך חישוב פצויי פיטורים או פנסיה, שבה ועלתה בהקשרים שונים בפסיקה.

...

סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שלמעט תביעתו של התובע להפרשי פיצויי פיטורים, שאף היא התקבלה בחלקה בלבד, כל שאר תביעותיו של התובע – נדחות.

אי לכך אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסכום כולל של 13,231 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 20/1/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

ואשר להוצאות ההליך - בשים לב לסכום המזערי מתוך כלל התביעה שהוגשה, בו זכה התובע, ולנוכח היקפם המשמעותי של ההליכים שנדרשו לצורך בירור תובענה זו, נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה שלפנינו, מן הראוי להשית את הוצאות ההליך על התובע, ועל כן אנו מחייבים את התובע, בנוסף לסכומים בהם חויב בהליך הזמני ובהחלטת השופטת דיבנר מיום 26/5/14, לשאת בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בדיקה זו תיעשה לפי עקרונות המשפטי המינהלי – בהקשר זה, ראו ע"ע (ארצי) 382/08 בן מנחם – מדינת ישראל, (ניתן ביום 9.7.2009) והאזכורים שם. עובדות רלוואנטיות: התובעת זומנה פעמיים לשימוע טרם פיטורים ממשרתה העיקרית קב"סית, העתקי מכתבי הזימון לשימוע נשלחו לתובעת ולנציג וועד העובדים המקומי.

התובעת הפניתה אותנו לפסיקתו של בית הדין הארצי בעיניין סוויסה, העוסקת בהוראה דומה בשירות המדינה, בה אבחן בית הדין הארצי בין פיטורים מינהליים להליך משמעתי וקבע כי יש לבחון את מרכז הכובד של 'ההיתנהגות הפסולה המיוחסת לעובד והמהווה העילה הדומינאנטית לפיטוריו של העובד'.

[74: ס' 5 לתצהיר נציג ההסתדרות וכן ראו דבריו בעדותו, עמ' 24, ש' 1 ואילך] בעדותו, הביע נציג ההסתדרות דיעה נחרצת המתנגדת לפיטורי התובעת – "מאחר ואני אומר את זה בצדק וגם אני עומד על זה, מאחר והיא עובדת ומכיר אותה טוב לפניך, בטוח, לפניך, למה המשרד שלי בינוח על יד הזה, וליוויתי אותה הרבה שנים. לכן, ואנחנו השתתפנו במיכרז שלה כקב"סית, המרחב הישתתף במיכרז לפני 7 שנים, כשהייתה מועמדת לתפקיד קב"סית במועצה. לכן, השתתפנו, יודעים ומכירים, ולא היו לי תלונות, ולא הזמינו אותי אף פעם שהבחורה לא עשתה בסדר בזמן תפקידה, קב"סית אני מדבר. לכן אני עומד על זה בתצהיר שלי שלא צריך לפטר עובדת כזאת אחרי 23 שנה."[footnoteRef:75] [75: עמ' 23 לפרוטוקול (20.11.2019), ש' 23-9] כשנשאל מולא אם הוא יודע על נימוקי הפיטורים ואם הם מוצדקים, הוא השיב שגם במועד מתן עדותו אינו יודע מה הסיבות לפיטורי התובעת.

למעשה, היה ניתן להפסיק את הדיון בסוגיית הפיטורים בנקודה זו. אולם מצאנו לנכון לבחון האם הייתה עילה מספקת לפיטורי התובעת, הרי יש בהכרעה זו השלכה על גבוה הפצוי הנתבע.

אי מסירת מיסמכי המועדונית – ביום 4.4.2019, ולאחר שהתובעת סירבה לפניות גורמים אחרים, פנה יועמ"ש המועצה אל התובעת, להעביר אליו תיק מסמכים השייך למתנ"ס, לרבות פרוטוקולים וכדומה מהתקופה בה היא מילאה תפקיד מזכירת מתנ"ס. נציין כי המסמכים היו דרושים לטפול בעתירה מנהלית שהמועצה הייתה צד לה. ביום 8.4.2019, דחתה התובעת את הפנייה, וטענה כי אחריות שמירת המסמכים מושתתת על המתנ"ס. כן ציינה כי נהגה להעביר את פרוטוקולי הישיבות במייל ובאופן ידני למנהל המתנ"ס.[footnoteRef:87] [87: ראו נספים ת/51 ו-ת/52 וכן ס' 51 לתצהיר התובעת.

...

לאור תוצאת דיוננו, אנו סבורים כי תוצאה זו תביא לעיוות דין ודי בכך כדי לאפשר את הגמישות הפרוצדורלית הנדרשת.

בשולי הדברים ולא בשולי חשיבותם, מצאנו להעיר על ההתנהלות הלא ראויה מצד התובעת ובא כוחה במהלך הדיונים והערותיהם הבוטות בכתבי בי - הדין, בין היתר השתלחותם בבית הדין ובצד השני, תוך שימוש בביטויים לא ראויים ולא מכבדים.

בשים לב לתוצאה, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

להלן הרקע לבקשה לסעדים זמניים: המשיבה היא חברה פרטית המספקת שירותי תחבורה ציבורית, בהתאם למכרזים של משרד התחבורה ובכפוף להוראותיו.

בטבלה שהוצגה (נספח א' לתגובה לבקשה), והיא כוללת היתייחסות לחמשת העובדים (פרטיהם נמחק בטבלה), צוין כי המבקש שוהה בחל"ת, כי הוא החל עבודתו ביום 3.11.13 וצוינו ההערות הבאות: " – מסרב לבצע סידור בוקר שלא בקוו 47

כשבוע לאחר השמוע, ביום 16.8.20 נימסר לתובע מכתב פיטורים.

הוצגו למבקש הסיבות להזמנתו לשימוע, ניתנה הסכמת ארגון העובדים היציג, התאפשר למבקש להשיב לטענות המעסיק ולהציג את עמדתו בסוגיה ובסופו של דבר התקבלה החלטה על סיום עבודתו.

עוד נפסק (בש"א (ארצי) 634/09 חביב – ק.א.ל. קוי אויר למטען, 24.3.10): ".. במקרים בהם מפוטר עובד, או קיימת כוונה לפטרו או לפגוע בתנאי העסקתו, בנסיבות בהן הוא פעיל באירגון עובדים או בהתארגנות חדשה, 'הכלל הוא שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים עינייניים, ולא מטעמי השתייכות לאירגון העובדים'. נזכיר בהקשר זה את שהודגש על ידי בית דין זה לא פעם, כי 'די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם עינייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל המעביד להראות כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים עינייניים'". לצד דברים אלה, בעיניין יו אס טי שהוזכר לעיל, בית הדין הארצי קבע כך - "עצם החשד לקשר בין הפיטורים לבין ההתארגנות, שהביא להעברת נטל ההוכחה אל המעסיק, אין משמעותו כי הוכח שהפיטורים הוכתמו. שכן גם במקרה שבו הועבר הנטל יכול המעסיק להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולהפריך את הטענה כי היה קשר בין הפיטורים לבין המעורבות בהתארגנות, וכי השיקול הפסול – מעורבות העובד בהתארגנות – לא נשקל כלל. רק ככל שהמעסיק לא עמד בנטל ובהתאם משתכנע בית הדין כי השיקול הפסול – מעורבות העובד בהתארגנות – היה אחד השיקולים לפיטורים, אזי הפיטורים הוכתמו ויש לבטלם. " בבקשה נטען כי המבקש היה עובד טוב המחויב לעבודתו ולא הועלו כנגדו תלונות ואין לחובתו עבירות משמעת.

...

לאור מסקנות אלה ועל יסוד העדויות שנשמעו עד כה, לא מצאנו כי העובדה שהמשיבה פרסמה מודעת דרושים או גייסה עובד אחד, שהיתה מחוייבת לקלוט אותו (כיוון שלמד בבית הספר לנהיגה שלה), סותרת את הטיעון כי המבקש פוטר במסגרת פיטורי צמצומים, שחלו על קבוצה של כ – 200 עובדים במשיבה.

לאור כל המתואר לעיל, לא שוכנענו בטיעון לפיו זימונו של המבקש לשימוע לפני פיטורים בשנת 2020 קשור באופן כלשהו לפעילותו כחבר ועד של כח לעובדים.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

בנושא סיום יחסי עבודה בדרך של היתנהגות נפסקו הדברים הבאים (ע"ע (ארצי) 673-01-19 המטבח של רמה בע"מ - בן דוד, 05.07.2020 (להלן – פרשת המטבח של רמה; ההדגשות במקור – ד.ו.): "במקרה הפשוט, מעשה הפיטורים או ההתפטרות בא לידי ביטוי בכתב או באמירה מפורשת בעל פה. אולם בפסקי דין רבים שיצאו מלפני בית דין זה נקבע כי מעשה הפיטורים או ההתפטרות יכול גם לבוא לידי ביטוי בהתנהגות, וכי 'על מנת שניתן יהיה להגדיר סיומם של יחסי עבודה כפיטורים או התפטרות, יש צורך במתן ביטוי ברור לכוונה לסיים יחסים אלו, על דרך של פעולה אקטיבית, או לכל הפחות, על דרך המחדל' ( ראו: ע"ע (ארצי) 256/08 קוקא - שוורץ,  (13.2.2011) להלן: עניין קוקא). לפיכך כאשר מדובר בטענה לפיטורים או התפטרות בדרך של היתנהגות, עלינו לשאול מי ביטל את חוזה העבודה, כאשר את הבחינה האם מי מהצדדים ליחסי העבודה הביא, בהתנהגותו, לסיום יחסי העבודה (ובהתאם לכך - האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים), יש לבצע תוך היתחשבות בכלל נסיבות העניין ותוך ניסיון לאתר את הצד ליחסי העבודה שמפעולותיו ומעשיו משתמעת כוונה ברורה וחד משמעית להביא את יחסי העבודה לכדי סיום (ראו: עניין קוקא; דב"ע שם/ 116-3 סלמה – מדינת ישראל (1981)." עוד נפסק בפרשת המטבח של רמה: "מבחינה רעיונית אין מחלוקת כי פיטורים יכולים להיות גם בדרך של היתנהגות, ואינם טעונים מכתב אמירה מפורשים של פיטורים, ואולם על מנת שהפיטורים יוכרו ככאלה נידרש מעשה ברור ממנו ניתן ללמוד על סיום יחסי העבודה." לאחר שבחנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי פוטרה על ידי הנתבעת, כלומר לא הוכח מעשה ברור ומפורש ממנו ניתן ללמוד על פיטורי התובעת על ידי הנתבעת.

 "ישנם מעבידים העוקפים את איסור הפיטורים של נשים בהריון על ידי פגיעה משמעותית בהקף המשרה של נשים אלה ובכך כופים עליהן את סיום העבודה. מעבידים אלו מתרצים את הפגיעה בהקף העבודה בטעמים כביכול כלכליים. כדי למנוע תופעה זו ולאור ההיתדיינות המשפטית המרובה בשאלה האם צימצום הקף המשרה הנו למעשה אקט עקיף של גרם פיטורים, המחייב אישור שר העבודה והרווחה, מוצע לקבוע במפורש כי אין לפגוע בהקף משרתה ובהכנסתה של אישה בהריון אלא באישור שר העבודה והרווחה בדומה לסוגיית פיטורי אישה בהריון". העובדה שהמחוקק ייחד סעיף נפרד לסוג פגיעות אלה מחזקת את המסקנה הפרשנית כי פגיעות (הרעות) משמעותיות הגורמות לעובדת להביא את יחסי העבודה לקיצן אינן כלולות בסעיף 9 לחוק שעניינו פיטורים.

מינץ ציינה בפני התובעת כי "יש היום מנהל מכירות ואת ממשיכה את תכולת התפקיד שלך. כי כמה אחוז מתוך הניהול שלך שעשית, ניהול מכרזים, ניהול ליסינג פרטי, כל, אני כבר שלחתי לך פגישה עכשיו מכל המכלול של הכול בלי לספור עכשיו, באחוזים, היה תשעים-עשר, או שמונים- עשרים. כי הייתה לך תכולת תפקיד אחרת. (תימלול מיום 30.1.20, עמוד 6, שורות 5 -10).

בפרשת המטבח של רמה בית הדין הארצי הדגיש את משמעות בקשת ההיתר בהקשר של פיטורי עובדת בהריון, ודברים אלה יפים גם בעניינינו (ההדגשות הוספו – ד.ו): "ההיתר נועד להבטיח את הבטחון התעסוקתי של נשים בתקופות המוגנות השונות, שכן הפררוגטיבה לפטר את העובדת אינה נתונה עוד באופן בלעדי בידי המעסיק, אלא היא כפופה לבקרה שלטונית. ההיתר מעצם טבעו הוא צופה פני עתיד, קרי אם מעת ההכרעה בבקשה למתן היתר יחסי העבודה יימשכו או ינתקו. בהתאם להלכה הפסוקה מסגרת הפעלת שיקול הדעת נבחנים גם נסיבות הקשורות לעבר, קרי לעילת הפיטורים, וגם נסיבות הצופות פני עתיד. הוראות אלה מגבירות את הבטחון התעסוקתי של העובדת המצויה בתקופה רגישה, בה הסיכון לפיטוריה בזיקה לטעמים העומדים ביסוד רגישותה, כמו גם הקושי העתידי להישתלב מחדש בשוק העבודה – מוגברים.

היא חששה לסרב למינץ, ומינץ הבהירה לה שכדאי לה להמשיך ולעבוד גם בתקופה שבה נעדרה מהמשרד, על מנת לשמור על תפקידה וכדי שיהיה לה מקום לחזור אליו לאחר חופשת הלידה (סעיף 9 לתצהיר התובעת).

...

בנסיבות העניין, בהתחשב גם ברמת השתכרותה של התובעת, אנו סבורים כי יש להעמיד את גובה הפיצוי על עצם הפרת החוק, על 25,000 ₪.

גם בהתייחס לשינוי בתנאי העבודה והשכר, לא מצאנו כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק השוויון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים לפי סעיף 13א'(א)(1)  לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, בסך 25,000 ₪.