עוד טוען הנתבע כי בהתאם לדין ולפסיקת בית המשפט בנושא, על הערייה להוציא בנסיבות העניין תעודה המאפשרת השלמת הרישום בלישכת רישום המקרקעין, שכן העיריה מנועה מלסרב לתת לתובעים אישור שמקורו לא בחוב התובעים אלא בחוב קודמיהם המוכרים.
אם כן, גם אם נכונה טענתו של הנתבע כי ממילא ללא שטרי המשכנתא לא יכול היה להשלים את הרישום בלישכת רישום המקרקעין וכי אלו, בנוסף לאישור העיריה, לא נימסרו לו על ידי התובעים, למרות בקשתו במכתבו ת/2, הרי שהיה על הנתבע בנסיבות אלה לעשות פעולות אקטיביות מול הצדדים לעסקה על מנת לקבל את האישורים הנדרשים ולקדם את השלמת הרישום.
הנתבע אף העיד כי בעבר במסגרת טיפולו במקרים אחרים שיכנע את העיריה להוציא אישור טאבו ואף לצמצם או לבטל באופן מוחלט הפרישי הצמדה וריבית לעניין מחזיקים בנכס (עדותו בעמ' 35 לפרוט').
טענה זו אף נסתרת בעדותה של התובעת לפיה החל ממועד קבלת החזקה בדירה, שם המשלם בעיריה בגין חובות הארנונה עבר להיות רשום על שם התובעים (עמ' 22 ש' 37-38 לפרוט').
...
משכך, נזק נטען זה לא הוכח והתביעה בגינו נדחית.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך של 15,921 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.1.22 ועד היום.
אני מורה לנתבע לסייע לתובעים ו/או לבא כוחם, בכל מה שיידרש להם, לצורך רישום בעלות התובעים בדירה, בלשכת רישום המקרקעין, לרבות כל חתימה נוספת על כל מסמך שיידרש, ככל שיידרש, על ידי הגורמים המוסמכים, בהיותו של הנתבע מיופה כוחם של המוכרים בעסקה.
