סירוב לרישיון יועץ השקעות

תחילה התובע ואישתו סרבו, אך בעקבות מסע השכנועים והלחצים של הנתבעים התרצו והשקיעו 300,000 ש"ח מכספי הפיצויים.

אשר לחובת הזהירות המושגית, בחינת חובה זו כרוכה בשאלה האם סביר, נכון וראוי שאנשים בכלל, וכאלה העוסקים במקצועותיהם של הנתבעים בפרט, יתווכו הסכמי השקעה בנסיבות שבהן למשקיע אין כל קשר ליועץ ולמנהל התיק, כאשר ליועץ ומנהל התיק אין רישיון לפעול בתחום, וכאשר מנהל התיקים לא מקיים את הוראות הדין החלות בתחום ייעוץ וניהול תיקי השקעות.

...

לא ניתן להימנע מהמסקנה כי בנסיבות אלה, היה על הנתבעים לצפות את האפשרות של אובדן כספי ההשקעה של התובע, חלקם או כולם.

התנהלותו ודבריו אלה תומכים במסקנה, לפיה התובע היה ער לסכנות שבהפקדת כספו בידי פייגנבוים.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

 (ג)    המפקח לא יתן רשיון סוכן ליחיד, על אף כשירותו – (1)     אם בחמש השנים שקדמו למתן הרשיון הורשע או נשא עונש מאסר על עבירה שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון; (2)     אם תלויים ועומדים נגדו הליכים בשל עבירה כאמור (3)     אם קיימות עובדות אחרות והמפקח, לאחר היתייעצות עם הוועדה, סבור שבגללן אין המבקש ראוי לשמש סוכן ביטוח; (1)     אם הוא הוכרז פושט רגל וטרם ניתן לו הפטר; (2)     אם הוא הוכרז פסול דין; (3)     אם הוא יועץ השקעות; (4)     אם הוא יועץ פנסיוני.

(ג1)  המפקח רשאי לסרב לתת רשיון סוכן ליחיד, אף אם היתקיימו לגביו התנאים שבסעיף קטן (ב), אם היתקיים לגביו אחד מאלה: (1)     הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה כאמור בסעיף קטן (ב)(4) וטרם ניתן פסק דין סופי בענינו, או מיתנהלת נגדו חקירה פלילית בשל חשד לבצוע עבירה כאמור, ובילבד שניתנה למבקש היזדמנות לטעון את טענותיו לפני מתן ההחלטה; (2)     המפקח סבר, לאחר היתייעצות עם הוועדה ולאחר שניתנה למבקש היזדמנות לטעון את טענותיו לפניה, בדרך שהורתה, כי קיימות נסיבות שבשלהן אין הוא ראוי לשמש כסוכן ביטוח, בשים לב לדרישות המיקצוע.

...

לנוכח התכלית המניעתית של סעיפים 18-17 לחוק, אני סבורה שפרשנותו של המונח "אירוע ספורט" בהם אינה מוגבלת לאירוע שהתקיים רק בישראל.

משנדחו שתי טענותיו של העותר אשר לדידו יש בהן בכדי לאפשר לו הגשת תביעתו למרות השיהוי בו לקתה הגשתה, דין עתירתו של העותר להידחות וכך הנני מורה.

סוף דבר; אשר על כן – העתירה נדחית.

רקע המבקש, מוסמך במנהל עסקים ובעל רישיון יועץ השקעות, הגיש תביעה נגד הבנק המשיב (להלן – הבנק) לקבלת פיצוי בעקבות אי קבלתו לעבודה כיועץ השקעות בבנק.

בבקשת רשות העירעור חוזר המבקש על טענותיו בכתב התביעה ובקשת הזימון וטוען כי ההחלטה מקפחת באופן מהותי את זכויותיו וגורמת לעיוות דין ממשי שעה שהיא מונעת ממנו לחקור עד מהותי אשר "עדותו עומדת בלב ליבו של הסיכסוך". המבקש מפנה להלכה לפיה יש להפעיל בזהירות רבה את הסמכות לסרב להזמין עד ואין לערוך בשלב זה בדיקה קפדנית של התועלת הכרוכה בזימונו של העד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטה, בבקשת הזימון ובתשובה לה ובכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

מכל מקום, גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה, ואיני נדרש להכריע בנושא, קביעת הערכאה הדיונית המנהלת את ההליך ובקיאה בפרטיו לפיה עדות המנהל אינה רלוונטית למחלוקות בהליך אינה מצדיקה בנסיבות העניין התערבות של ערכאת הערעור (השוו: בר"ע (ארצי) 70624-07-20 קילצינסקי – הוד.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

לבסוף טוען העותר, בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"ש 1237/06 רביד נ' הרשות לניירות ערך (להלן – פסק דין רביד), כי סעיף 7(ד)(2) לחוק הסדרת העיסוק, שמכוחו ניתנה החלטת המשיבה, אינו מקנה למשיבה את הסמכות לסרב לבקשה לרישיון יועץ השקעות בגין מעשים המיוחסים למבקש הרישיון הנחשדים להיות פליליים.

...

עם זאת, העובדה כי המשיבה לא פעלה באופן האמור אין בה, כשלעצמה, כדי לחייבה להעניק רישיון יועץ השקעות למבקש שלגביו הגיעה למסקנה, המבוססת, בין השאר, על טובת הציבור, כי בשלב זה הוא אינו ראוי לכך.

סוף דבר 19.

העתירה נדחית.

על פי סעיף 2 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ והשקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995: "(א) לא יעסוק אדם בייעוץ השקעות אלא אם כן הוא בעל רשיון יועץ; יחיד בעל רשיון יועץ רשאי לעסוק בייעוץ השקעות כיחיד או כעובד בחברה שהיא בעלת רשיון יועץ, או בעלת רשיון מנהל תיקים העוסקת גם בייעוץ, או כעובד או שותף בשותפות שהיא בעלת רשיון יועץ.

הנתבעת העידה כי היא נתנה לתובעת מידע טכני בלבד (עמ' 51, 54, 70 לפרוטוקול מיום 8.7.10), והעידה על הפרוצידורה הקיימת בבנק על מנת לוודא כי הלקוח יודע ומבין מה הוא עושה (עמ' 79 לפרוטוקול מיום 8.7.10) הנתבעת העידה, כי התובעת סירבה לסגור אופציות וביקשה לגלגל את האופציות עד שהיא תצא מזה (עמ' 69 לפרוטוקול מיום 8.7.10).

...

לא מצאתי מקום להרחיב בנקודה זו מאחר ואני סבורה, כי עובדתית, הנתבעת כלל לא ייעצה לתובעת בענין השקעותיה.

התוצאה היא, כי דין התביעה להדחות.

סוף דבר התביעה נדחית.