סירוב לקבל מכלי משקה ולשלם דמי פיקדון

המבקש הגיש תובענה ייצוגית על סך 4,201,100 ₪, בטענה שהמשיבה אינה מקיימת את הוראות סעיף 6 לחוק הפקדון על מכלי משקה, התשנ"ט- 1999 (חוק הפקדון), שכן עובדיה מסרבים לקבל את רוב מכלי המשקה הריקים המוחזרים לסניפי הרשת.

ענייננו בשיפור הנגישות ובתמצית הנדרשת לענייננו יצוין שכדי להקל על הצרכנים למחזר נקבע בסעיף 6 לחוק הפקדון כי צרכן שיש בידיו מכל משקה ריק מסומן רשאי להחזירו לכל בית עסק שבו מוכרים מכלי משקה מלאים מסוג כלשהוא, של היצרן או היבואן, של מכל המשקה שהוחזר; ובית העסק חייב לקבל לידיו את מכלי המשקה הריקים ולשלם לצרכן את דמי הפקדון בעדם גם אם לא נעשתה עסקה צרכנית אחרת.

...

סוף דבר והוראות להמשך הסדר הפשרה מאושר בכפוף לאמור בהחלטה זו וניתן לו תוקף של פסק דין.

למבקש ולחברי הקבוצה שנאלצו להשליך את מכלי המשקה הריקים לפח, נוכח סרובה של המשיבה לקבלם באמצעות שליחיה, אין אשם תורם כלשהוא, הואיל וסעיף 22 לחוק הפקדון קובע פיצוי לצרכן בעד כל סרוב של עסק לקבל מצרכן מכל משקה ריק ולשלם לו את תמורת דמי הפקדון, כך שעצם הסרוב מזכה בפצוי.

...

תפקידו של בית המשפט לפרש את החוק וליישם אותו, אך סבורני, שהפרשנות המוצעת לחוק הפיקדון על ידי המבקש במסגרת בקשת האישור, מהווה, למעשה, שינוי של החוק, דבר המצוי בסמכות המחוקק, במיוחד נוכח השלכות הרוחב שיש לכך, וכן נוכח ההשלכות הכלכליות הכרוכות בכך, המחייבות עריכת בחינה מערכתית מקיפה על ידי המחוקק.

אציין, כי בישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת מיום 16.11.2021 בעניין היערכות להחלת חוק הפיקדון על מכלי משקה גדולים (החל מיום 1.12.2021), הועלה עניין הרכישות באמצעות מכר מרחוק על ידי גב' אקרמן, המשמשת כראש תחום חקלאות ואיכות סביבה במרכז השלטון האזורי (שם, בעמ' 39), כשלדבריה: "... ומה שיקרה זה שכל עוד אין היערכות התושבים ישליכו את זה לפחים הכתומים כי בשביל שניים או שלושה בקבוקים הם לא ייסעו חצי שעה לסופרמרקט הקרוב. במרחב הכפרי גם יש לנו הרבה מאוד הזמנות און-ליין כך שהתושבים בכלל לא מגיעים לסופרמרקטים... אנחנו לא רוצים למצוא את המכלים האלה בפחים הירוקים. אנחנו בקשר יומיומי הדוק עם המשרד להגנת הסביבה, ואנחנו מקווים מאוד שבעבודה משותפת נוכל לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים ומהירים שייתנו לנו מענה." דהיינו, עניין ההזמנות באמצעות מכר מרחוק הועלה בישיבת וועדת הכלכלה, ועל המחוקק ליתן דעתו לעניין זה את, ולשקול מענה הולם לסוגיה זו, ככל שהוא ימצא לנכון, ואל לו לבית המשפט להחיל את חוק הפיקדון בסיטואציה מושא הליך זה, מקום בו המחוקק נמנע מלעשות כן. נוכח המפורט לעיל, סבורני, שלא מתקיים בענייננו התנאי הנדרש הקבוע בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות, דהיינו, לא ניתן לקבוע שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה או משפט תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, ולכן אני מורה על דחיית בקשת האישור.

אולם, כאמור, בהִעדר תמיכה לטענה זו בלשון החוק, לא ניתן להיעתר לטענה זו, ועל המחוקק יהיה (ככל שימצא לנכון) ליתן את הדעת לסוגיה זו. עם זאת, סבורני, כי בנסיבות אלה, יש להימנע מחיוב המבקש בהוצאות המשיבה (לרבות האמור בסעיף 6 של ההחלטה מיום 8.12.2021), ולפיכך איני עושה צו להוצאות בגין בקשת האישור.

בעניינינו מספר שאלות השנויות במחלוקת: ראשית, האם התובע עונה על הגדרת "צרכן" שבחוק הפקדון, שכן הנתבעת טוענת שהנתבע הוא למעשה מי שהפך את איסוף מכלי המשקה וקבלת דמי הפקדון בגינם לעסק; שנית, האם אכן היו מקרים של "סרוב" מצד הנתבעת לקבל מידי התובע מכלי משקה המזכים בפקדון ולשלם לו את דמי הפקדון עבורם; שלישית, האם זכאי התובע לפצוי ומה גובהו.

...

נוכח כל האמור, טוען התובע כי על הנתבעת לפצותו בסכום המקסימאלי הקבוע בסעיף 22 לחוק הפיקדון בסך של 1,800 ש"ח בגין כל סירוב, אולם בשל תקרת סכום התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות הסתפק בסך של 34,600 ש"ח בצירוף אגרת התביעה והוצאות.

מסקנה זו מתחדדת כאשר מדובר במי אשר מגיע לסניפי הנתבעת כמה פעמים בשבוע, לצורך החזרת מכלי המשקה בלבד.

זאת, שעה שהתובע אינו רק דואג למימוש זכויותיו (אותן הוא אכן מממש מספר פעמים בשבוע, הן מול הנתבעת הן מול רשתות אחרות), אלא שם עצמו "בוחן" את אורח התנהלותן של הרשתות, וכדבריו, "מאתגר" אותן, בעניין זה, ציין התובע (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 3-1): "כל פעם אני בודק את הרשת אם היא עומדת בתנאי החוק. אני מגיע כדי להחזיר ואם הם לא פועלים לפי חוק אז אני מאתגר אותם". סבורני, כי בנסיבות שבהן מדובר במי אשר מספר פעמים בשבוע מגיע לסניף על מנת להחזיר מכלי משקה ולקבל בגינם את דמי הפיקדון, להבדיל מלקוח אשר מגיע לבצע רכישה בסניף ובתוך כך מממש את זכותו להחזיר מכלי משקה, טוב יעשה אם יתאם עם מנהלי הסניף מועדים שבהם ניתן יהיה לעשות כן מבלי להקשות על עובדי הסניף, באופן שבו אכן תוגשם מטרתו של חוק הפיקדון ושני הצדדים ייצאו נשכרים.

בשים לב לכל האמור לעיל, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי בסך כולל של 1,350 ש"ח בגין אותם תשעה מקרים נטענים שבהם סירבה הנתבעת לקבל מכלי משקה גדולים, כהגדרתם בחוק הפיקדון.

גובה הפצוי סעיף 22 לחוק הפקדון, שכותרתו "פיצויים לדוגמה" קובע בס"ק (א) כך – "סרב בית עסק לקבל מצרכן מכלי משקה ריקים מסומנים ולשלם לו את דמי הפקדון בעדם, כאמור בסעיף 6, רשאי בית המשפט לפסוק לצרכן פיצוי שאינו תלוי בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 1,800 שקלים חדשים על כל סרוב". סעיף 22(ב) לחוק קובע, כי בקביעת גובה הפיצויים על בית המשפט להיתחשב, בין השאר, בשיקולים המפורטים בסעיף שהם אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עדוד הצרכן למימוש זכויותיו, חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה, וכי בית המשפט לא יתחשב בגובה הנזק שניגרם לצרכן כתוצאה מבצוע ההפרה.

...

אמנם, מספר הפעמים שהתובע סורב עולה משמעותית על מספר הפעמים בהם נענה, אולם לא ניתן לומר שסירובי הנתבעת הם גורפים ושכלל היא מסרבת לקבל מכלי משקה וליתן החזר בגינם, ולכן אני סבורה שאין מדובר בהפרה חמורה בעלת היקף נרחב ונסיבות חריגות.

באשר לטענות הכלליות בדבר "עוגמת נפש", אפנה לת"א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ (11.2.2004), בעמוד 21, שם נקבע כי "בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים  גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". במקרה דנן, התובע לא הראה שנגרמו לו כאב וסבל של ממש המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, ועל כן תביעתו בעניין זה נדחית.

סוף דבר לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנדרשים, אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 1,250 ₪ בגין חמשת מקרי הסירוב, וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

המבקש טוען כי המשיבה התעשרה שלא כדין כאשר סירבה לקבל מכלי משקה ולשלם את דמי הפקדון בעדם, הן בחסכון כוח אדם ושטח איחסון הנדרשים לצורך קיום הוראות החוק, והן בכך שגבתה את סכום הפקדון מהצרכנים, אך לא קיימה את הדרישה בחוק בנוגע להשבת הפקדון לצרכנים.

...

סיכום לאור כל האמור, נעתרת אני לבקשת האישור בכל הנוגע לסירוב המשיבה לקבל מכלי משקה ריקים מסומנים לשם החזר פיקדון.

בהתאם לסעיף 14 לחוק תובענות ייצוגיות מורה אני כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה היא: כל לקוחות המשיבה שניסו להשיב בקבוקי פיקדון למשיבה, והמשיבה לא אפשרה להם זאת, וזאת החל משבע שנים לפני הגשת התביעה ועד למועד אישור התובענה כייצוגית.

משבקשת האישור התקבלה ולאור ההתנהלות הדיונית מצד המשיבה, תשלם זו למבקש סך 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. עד ליום 14.4.2024 יוגש כתב הגנה; זכות לכתב תשובה עד ליום 6.5.2024.