סירוב לפתיחת חשבון בנק עסקי משותף

ממתקי מוריס הייתה אמורה להשקיע הון התחלתי בסך של 700 אלף ₪ ממקורותיה העצמאיים (סעיף 4.2 להסכם השותפות), אולם בפועל התשלומים לחברת מתוקית 1996, שולמו מכספי העסק המשותף לשני הצדדים, ולא מהון עצמי של ממתקי מוריס.

רק אחרי סדרה של שאלות, אישר לבסוף כי הבנק סירב לפתוח חשבון בנק לשותפות (פרוטוקול עמ' 52, שורות 1-18).

בהקשר להסכם הרכישה, הוטח במר אנטוורג בעת חקירתו הנגדית, אם נכון שהוא עורך דין היחיד שהיה מעורב בנסוח הסכם הרכישה, האם ערך הסכם פקטבי, האם כתב בהסכם הרכישה סעיפים שאינם נכונים, האם הוא זה שהגה את הרעיון לעשות "הסכם עוקף" אשר בו הוצג לבנק מצג בלתי נכון בדבר הבעלות בעסק (פרוטוקול עמ' 27, שורות 1-27, עמ' 28, שורות 10-27, עמ' 29, שורות 1-17, עמ' 40, שורות 1-9).

...

באופן דומה, אני סבורה כי יש לקבל את ההתנגדות שהגישה מתוקית את מור, שכן תנאי לתשלום כספים הוא התחשבנות בין הצדדים, על פיה ייבדק מי מהם חב כספים למשנהו.

סוף דבר: אני מקבלת את ההתנגדות שהגישה מתוקית את מור בע"מ בתיק 5112-07-14, ומורה כי התביעה כנגדה תידחה.

אני דוחה את התביעה שהגישה מתוקית את מור בתיק 2559-12-14 כנגד חברת א.י. מתוקית (1996) בע"מ וכנגד יורם פתאל.

בלית ברירה, דחה התובע לקוחות רבים שלא שבו, והחל לחפש עובד אחר תחת הנתבע; חבריו של התובע, שהיו מודעים למצוקת התובע ונזקיו, גמרו אומר לברר את סיבת העזיבה האמיתית של הנתבע, ובאמצעות שיחות טלפון יזומות לנתבע, הציגו את עצמם כמי שפנו בעקבות פירסום מותג העסק בכרמיאל (SUN DEFENDER), והתשובה שקבלו הייתה, שהעסק בכרמיאל, אינו פעיל יותר, וכי העסק להכהיית שמשות רכבים עבר לנשר; התובע ביקש מחברו לפנות לנתבע לצורך קבלת קוד הגישה לאתר האנטרנט של העסק שהיה ברשותו, על מנת לעדכן את האתר ומחיקת פרטיו של הנתבע, אך הנתבע סרב בטענה שדרך הפירסום באתר פונים אליו לקוחות.

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי בסמוך להיכרותו עם התובע, היה לו עסק עצמאי בתחום הכהיית שמשות רכבים, שפעל בכרמיאל במשך 4 חודשים; מוכחש כי התובע נשא באופן אישי בכל ההשקעה הכספית, ונטען כי ניפתח חשבון בנק משותף לעסק, ובמסגרתו נילקחה הלוואה בסך 30,000 ₪.

...

סיכומו של דבר, מהראיות שהוצגו ע"י התובע, לא שוכנעתי כי המותג sun difender צבר מוניטין בתחום הכהיית שמשות רכב בתקופה הרלבנטית לתביעה.

סיכום מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,500 ₪ (כולל) תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

על פי האמור בתביעה, ניהלו הצדדים עסק משותף לגידול ושיווק ירקות, ולשם כך פתחו חשבון עסקי משותף בבנק מזרחי טפחות.

הנתבע אף פנה לבנק המזרחי לצורך נטילת הלוואה כנגד שיעבוד דירתו, אולם הבנק סרב לבקשה.

...

יתרה מכך, בשים לב לעובדה שבהסכם עצמו התחייב הנתבע לשעבד את הנכס לצורך הפירעון, הרי שדיספוזיציה בזכויותיו לא תאפשר אכיפת ההסכם שהינו סעד מבין סעדי התביעה, ואף מטעם זה יש להיעתר לתובע.

   מכל האמור לעיל הבקשה מתקבלת.

אני קובעת ישיבת ק"מ ליום 15.12.15 שעה 10:15 המזכירות תודיע לצדדים ותזמנם ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ה, 05 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

עוד נטען כי א.מ. פנה לנתבעת אשר סירבה לתת הסכמתה ודרשה רבע מהזכויות בחשבון הבנק.

עוד נטען כי ממועד המתנה בשנת ביצעו המנוחים פעולה כלשהיא בחשבון הבנק וכל פעולה שבוצעה בחשבון בוצעה על-ידי א.מ. בלבד, כחשבון אשר שייך לו ולד.מ. ז"ל. בהמשך נטען כי לא.מ. ולד.מ. ז"ל עסק משותף ל----------, ולאחר פטירתו של ד.מ. ז"ל פרצו חילוקי דיעות בין יורשי ד.מ. ז"ל ובין א.מ., בין היתר בגין כספים שמשך א.מ. שלא כדין מחשבון העסק המשותף ללא ידיעתו של ד.מ. ז"ל. נטען כי התביעה לסעד הצהרתי – הוגשה לאחר שחלפו למעלה מ 8- שנים מאז פטירת המנוחה בשל חילוקי דיעות אלו.

ראו גם ד"ר ריקרדו בן אוליאל בספרו "דיני בנקאות" עמ' 180 כי: "... פתיחת חשבון בנק משותף היא לבדה אינה מוכיחה דבר בעיניין

...

האמירה כי יש להטיל את הנטל על הטוען למתנה בנסיבות כפי הנסיבות כאן, מקובלת עלי.

לסיכום, הדעת נותנת כי הזכויות בחשבון הבנק, שנפתח בתחילת שנות השבעים על ידי המנוחים, והתנהל על-ידי המנוחים משך כשלושה עשורים – שייך למנוחים בלבד, וצירוף הבעלים הנוספים בשנת 2000 , נעשה על-מנת לסייע למנוחים, אשר נזקקו לסיוע בשל גילם ומצבם הבריאותי שהתדרדר.

הנתבעת תשלם לתובעים את האגרה ששולמה על ידם לפי קבלה, הוצאות משפט בסך של 25 .

המשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש לבצוע שטר; על פי הבקשה לבצוע שטר מדובר בשני שטרי חוב משנת 2021 - "כתב התחייבות ושטר חוב" על סך 622,000 ₪ ו"כתב התחייבות ושטר חוב" על סך 1,078,000 ₪ (סה"כ 1,700,000 ₪) בחתימת המבקש כעושה השטר להבטחת התחייבות המבקש להעברת כספים שהועברו לחשבונו הפרטי בבנק כחלק מכספי השקעה בהתאם להסכם השקעה בין חברת מיראל יזמות עסקית בע"מ לבין חברת ב.נ.א.ל החזקות בע"מ ובין המשיבה (להלן: "הסכם ההשקעה") - לחשבון הבנק של חברת מיראל יזמות והשקעות בע"מ. במסגרת ההיתנגדות לבצוע שטר טען המבקש, בין היתר, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל מחמת תניית בוררות בסעיף 5.7 להסכם ההשקעה.

מאחר שהבנקים סירבו לפתוח חשבון בנק למיראל, הוסכם להעביר את הכספים לחשבון הבנק של המבקש וכי המבקש יעביר את הכספים ישירות לחברת שמים כחולים, וכך נעשה.

לטענת המשיבה שטרי חוב מהוים כשלעצמם את עסקת היסוד ואת הבטוחה לקיום התחייבויות המבקש, ההיתחייבות השטרית על פיהם היא התחייבות נפרדת ועצמאית ואישית של המבקש (עושה השטר) שכל סכום שיופקד לחשבונו האישי יועבר לחשבון הבנק של מיראל (החברה המשותפת) והתחייבות זו לא נקבעה בהסכם כלשהוא.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי להורות על עיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות; מקום בו קיימת תניית בוררות בהסכם ומבוקש לממש בטוחה להבטחת התחייבות בהסכם, לצורך שמירה על המצב הקיים, יש לעכב את הליכי מימוש הבטוחה עד להכרעה במחלוקת לגבי ההתחייבות בהליך בוררות.

מכל האמור אני מקבלת את ההתנגדות, מעכבת את ההליך ומורה על העברת התובענה לדיון בבוררות.