הנתבע טוען מנגד כי התובעת התפטרה מעבודתה, לאחר שנתנה בידיו מכתב התראה באמצעות עו"ד, לפיו ככל שלא ישלם לה את שכרה מיום 24.3.2020, המועד בו סיימה את חופשת הלידה, בכוונתה להתפטר בדין מפוטרת.
הנתבע הבהיר כי הוא רוצה שהתובעת תמשיך לעבוד אצלו, ולא המשיך לפעול בבקשה לקבלת היתר והתובעת הסכימה לשוב לעבודה, כאשר בתקופה זו הייתה מיוצגת על ידי עו"ד.
עם שובה של התובעת לעבודה ביום 20.4.2020, עמדה התובעת על זכותה לקבל שכר בגין התקופה שמתום חופשת הלידה, וכאשר הנתבע סרב, נתנה בידיו מכתב התראה מאת עו"ד.
לא יכולה להיות מחלוקת, כי במסגרת מכתב ההתראה, התובעת הצהירה כי ככל שהכספים לא ישולמו על ידי הנתבע, הרי שבכוונתה להתפטר בדין מפוטרת, בגין הרעת תנאים מוחשית, לטענתה.
נוסיף ונדגיש בעיניין זה, כי מן התכתובות והשיחות בין הצדדים עולה כי התובעת שבה ומבקשת מן הנתבע לשלם את שכרה ו/או לאשר לה חל"ת בגין התקופה מיום 24.3.2020, כאשר אין חולק שהיא שהתה בחופשת לידה עד לאותו מועד.
...
כבר בתחילת הדברים נבקש לציין כי מצאנו לנכון לקבל תביעתה של התובעת באופן חלקי בלבד, ולחייב את הנתבע לשלם לתובעת את שכרה עד לתום "התקופה המוגנת" לאחר תום חופשת הלידה, לרבות הזכויות הנלוות לכך, וזאת לאור הנסיבות המיוחדות של תביעה זו, אשר מקורן בחוסר תקשורת בין הצדדים, כמו גם בהתבסס על העובדות כפי שהתבררו בפנינו, כמפורט במסגרת פסק דיננו להלן.
יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתפטרותה היתה על רקע אי תשלום שכרה מיום 24.3.2020, כאשר קביעתנו לעיל היא, כי על הנתבע לשלם שכרה זה, מאחר שמחדליו ופעולותיו הובילו את התובעת לפעול כן. לפיכך, אין אנו סבורים כי בנסיבות העניין, יש בסיס לטענות הנתבע במסגרת התביעה שכנגד.
לסיכום –
על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ממועד סיום עבודתה של התובעת ועד למועד התשלום:
סך של 12,507 ₪ בגין שכרה של התובעת עד ליום 24.5.2020.
בנסיבות בהן רוב תביעתה של התובעת נדחתה, ולאור הפער בין סכום התביעה לבין הסכומים שנפסקו כנגד הנתבע, כמו גם דחיית התביעה שכנגד, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.
