בכתב התביעה נרשם, כי ביום 27.3.2017 הודיעה התובעת סמוך לתחילת משמרת לגב' ליאת סגנית המנהלת כי היא בהריון בעקבות בדיקה ביתית שביצעה וכמה שעות מאוחר יותר פגשה התובעת את שרון, מנהלת הסניף אשר שאלה את התובעת באיזה חודש היא והוסיפה כי יתכן וישקלו להעביר אותה למחלקה אחרת, כי במחלקה שבה היא עובדת העבודה קשה עבור אישה בהריון.
התובעת לגירסתה ביקשה לתת מכתב רפואי זה לגב' דינה בר גיל, מזכירת הסניף, אשר סירבה לקבלו ובאותו יום, בסוף המשמרת, נימסר לה מכתב הפיטורים.
כמו כן, לא סביר בעינינו כי גב' הלפרין לא היתעניינה מדוע התובעת ביקשה לאחר לעבודה סמוך לאחר מועד השימוע, במיוחד נוכח העובדה שהייתה חולה ולא התייצבה לעבודה מספר ימים לפני כן.
אם לא די באמור לעיל – כפי שנפרט בהרחבה להלן, אנו סבורים, כי טענת הנתבעת כי החליטה לפטר את התובעת לאחר 4.5 חודשי עבודה עקב אי שביעות רצון מעבודתה מבלי שהיא הוזמנה לשיחות קודמות ולא קיבלה אזהרות או התראות קודמות ומבלי שניתנה לה היזדמנות לעבוד במחלקה אחרת או בתפקיד אחר למרות שהיא הייתה מוצבת במחלקה הכי קשה בסופר – אף מוסיפה למסקנתנו כי הנתבעת הייתה מודעת לכך שהתובעת בהריון בעת שהחליטה על פיטוריה.
...
דיון והכרעה
מהעדויות שהיו בפנינו עלתה תמונה, כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת, שכן התובעת לא הצליחה להשתלט על המחלקת חומרי ניקיון בעצמה ועובדים נוספים נדרשו לעזור לה. עם זאת, למיטב הבנתנו, חוסר שביעות הרצון מעבודת התובעת לא הייתה חד משמעית ומובהקת, וזאת אנו למדים לאור פרק הזמן הארוך שלקח לנתבעת להחליט בעניין זה בטרם הזמינה את התובעת לשימוע (4.5 חודשים), כאשר לפי דבריה של גב' רחל דוד חי, כבר אחרי חודש הייתה הנתבעת אמורה לדעת האם התובעת מתאימה לעבודה בנתבעת או לא.
מכל מקום, אנו שוכנענו, כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת במחלקת חומרי ניקוי.
כאשר אנו לוקחים בחשבון את העובדה מחד כי התובעת פוטרה בעודה בהריון ומנגד כי לא עשתה דבר להקטין את הנזק, אנו סבורים שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר והפסד דמי לידה בגובה של שכר חודש אחד בלבד, שכן אנו סבורים שאילו התובעת הייתה מחפשת עבודה, היא הייתה מצליחה למצוא עבודה בפרק זמן זה.
באשר לפיצוי סטטוטורי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות – כפי שפירטנו לעיל, אנו שוכנענו, כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת במחלקה שבה עבדה ובשל כך הונע תהליך הפיטורים, ואולם סברנו כי הסיבה שלא הציבו את התובעת במחלקה אחרת ונתנו לה הזדמנות נוספת קשורה להריונה.
[3: ע"ע 1224-10-11 מי רוויה בע"מ – זהבה טמייט, ניתן ביום 8.10.2015]
כאשר אנו לוקחים בחשבון פסקי דין אלו עם עובדות מקרה זה, אנו סבורים כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין פיטורים מחמת הפלייה בסך של 25,000 ₪.
סוף דבר
בהתאם למפורט לעיל - הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,550 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כדין החל מ-1.5.2017 בגין הפסד שכר וסך של 25,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים מחמת הפליה.
