סירוב חברת גז לחבר גז לדירה

השכרת הדירה כללה גם מקרר אשר היתקלקל והנתבע סרב לתקנו.

הנתבע הגיע עם נציג חברת הביטוח לבצע תיקונים בדירה אך התובעים מנעו ממנו לעשות כן. ההליך ישיבת ההוכחות היתקיימה ביום 20.5.19 ושמעתי עדויות התובע 1, התובעת 2 והנתבע.

לפיכך אני דוחה טענה זו. אי חיבור המושכר לאספקת הגז נראה כי אין חולק שהדירה לא היתה מחוברת לגז, אך התובעים לא הוכיחו כי הדירה שהושכרה להם כללה חיבור לגז ו/או כי הנתבע התחייב בפניהם לחבר את הדירה לגז.

...

סוף דבר התובעים היו זכאים לביטול ההסכם ומכאן יש לומר גם שהם זכאים להשבת סכומים שהוציאו מכיסם במקום התובע, לגבי הליקויים שקבעתי לעיל שבאחריותו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת חלקית ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים לסילוק מלא וסופי של התביעה את הסך של 44,308 ₪ (היה ושיק הביטחון לא שולם ועל הנתבע להשיבו, יש להפחית מהסכום סך של 15,000 ₪), וכן הוצאות המשפט שהם החזר אגרה באופן מלא ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ ומע"מ, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מורה לנתבע להשיב לתובעים את מלוא השיקים והביטחונות של התובעים המצויים בידיו, בתוך 7 ימים.

כן לפי הטענה היה צורך לחבר מחדש את הדירה לחשמל ולגז לאחר שהנתבעים ניתקו חיבורים אלה.

לתצהיר התובעת צורפה קבלה על סך 4,000 ש"ח עבור שיפוץ הדירה, קבלה של חברת הגז לשוכר מר ברמי יהודה ע"ס 150 ₪ וכן אישור חברת החשמל מיום 11.1.17 על חיבור הדירה לחשמל ביום 25.12.16.

לא רק שהוכח בעדויות התובעת והנתבעת יחד, שהתובעת לא הסכימה מעולם לבצוע השפוץ בחדרי האמבטיה, הרי שודאי שלא הוכח כי התובעת ידעה או הייתה צריכה לדעת כי היא תדרש לשלם עבור כך. להפך, התובעת העידה כי סירבה בזמנו להישתתפות כלשהיא בעלויות השפוץ ועדותה אמינה עליי, כך שהדברים הובהרו היטב לנתבעת.

...

התביעה נדחית, אפוא, גם לגבי טענת קיזוז זו. סוף דבר אשר על כן, יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים 75,723 ₪ (83,223 ₪ פחות 7,500 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנסיבות, ישלמו הנתבעים לתובעים שכר טרחת עו"ד בסכום ריאלי וסביר של 20,000 ₪.

לגבי אגרת המשפט, ישלמו הנתבעים לתובעים 54% מסכומי האגרה, כיחס שבין הסכום שהתקבל ולבין סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרות לבית המשפט ועד לתשלום בפועל על ידי הנתבעים לתובעים.

בשלב הגשת כתב התביעה המתוקן, העריכו התובעים את נזקיהם לרכוש ועלויות התיקון בדירה בסכום של 70,000 ₪ בנוסף, הדירה צברה חוב של 35,000 ₪ בשל אי תשלום חשבון גז לחברת אמישראגז, בשל כך סירבה אמישראגז לחבר את הדירה לגז המרכזי בבניין.

...

סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה בחלקה.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית בזה.

עם זאת, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעת 2 בהליך הנוכחי, שכן בסופו של דבר, התנהלותה של הנתבעת 2 אשר הציגה את הדירה לפני שוכרים פוטנציאליים בניגוד להסכם השכירות, לא היתה מוסכמת על התובעים והנתבעת 1 אשר שיגרה את הנתבעת 2 לבצע את אותה הפרה היא זו שנשאה בהוצאות ההגנה של הנתבעת 2 בהליך הנוכחי.

במועד הרלבנטי לכתב האישום עבד הנאשם בתור טכנאי גז בחברת "אמישרגז" (להלן: "אמישראגז").

כשיצא הנאשם מדירת המתלונן לאחר שסיים לחבר את הגז לתנור החדש, תקף את המתלונן בכך שירק עליו ועל הדלת והניף לעברו את התיק עם כלי העבודה שלו אשר פגע בראשו של המתלונן.

לגירסתו, המתלונן סירב להזיז את התנור הישן ועל רקע זה החל לקלל אותו קללות וגידופים קשים, תוך שהוא ממשיך בחיבור הגז.

...

נוכח האמור לעיל אף לא מצאתי ליתן אמון בגרסת הנאשם לפיה רץ אליו הנאשם בידיים מונפות ומקובלת עלי גרסת המתלונן לפיה יצא בעקבות הנאשם על מנת להטיח בו טענות כנגד התנהגותו או לידע אותו כי יפנה למעסיקיו אך לא לשם תקיפתו, ואף לא ניסה לתקוף אותו בפועל.

נוכח האמור לעיל, מסקנתי היא שהמאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המפורט בכתב האישום.

באשר ליריקה על הדלת, נותר ספק סביר ומשכך אינני מוצאת שעובדה זו הוכחה, אך אין המדובר בעובדה המשנה את המסקנה לפיה המתלונן הותקף על ידי הנאשם בכך שהניף את תיקו לעברו.

תשלום בגין מוצרים חשמליים שהתובעים נאלצו לרכוש עקב נתוק הגז על ידי הנתבעים תביעה לסך של 429 ₪; בהחלטתה בעיניין הסעד הזמני קבעה כב' השופטת ר' ערקובי כי: "עולה תמונה קשה ביותר של בעלים של נכס, שאין דרך אחרת לומר זאת אלא במסגרת ההתנגחות הקשה עם הדייר המוגן, פעלו לניתוק הגז, ומר שאלתיאל, המשיב 1, מאשר בפה מלא כי לדעתו הוא רשאי להורות לחב' אמישרגז לקחת את בלוני הגז שבהם עושים המבקשים שימוש..." במקביל, ניתן במסגרת הליך הסעד הזמני, בהסכמת הצדדים, צו המורה לחב' אמישרגז לחבר מחדש את הספקת הגז לדירה.

בע"א 460/77 דרוקר נ' פלטין פ"ד יד (2), 809, דן כב' השופט ח' כהן בפרשנות הסעיף על שלושת תנאיו וקבע כי: "רק אם הותנה במפורש בין בעל הבית והדייר שאי-קיומו של תנאי מסוים נותן לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי, יכול בעל הבית לבסס את תביעתו על עילה זו...". טוענים הנתבעים כי קמה להם עילה לפינוי התובעים מן הדירה בשל הפרת סעיף 7 להסכם השכירות (סירובם לאפשר להם להכנס לדירה על מנת לבדוק את מקור ליקויי הרטיבות); הפרת סעיף 10 (שעניינו באי שימוש זהיר בדירה); והפרת סעיף 23 (א) (הנזכר לעיל ומתייחס לתחזוקת מרפסת הגג).

...

כפוף לאמור התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪ נוספים.