סירוב דייר להתפנות בפינוי בינוי

בחינת סרובו של דייר במסגרת חוק פינוי בינוי נעשית בהתאם לסעיפי החוק הספציפי ועל פי אופי הטענות שהותוו על ידי הדין.

...

להלן נימוקי: סעד הצהרתי בדבר סירוב סביר – תיאורטי ומוקדם סעיף 2(א) בחוק פינוי ובינוי, העוסק בסעדים בשל סירוב בלתי סביר לביצוע עסקת פינוי ובינוי, קובע כדלקמן: "הסכים רוב מיוחס מבין בעלי הדירות במקבץ לפינוי ובינוי לכרות עסקת פינוי ובינוי, ומצא בית המשפט כי בעל דירה באותו מקבץ מסרב סירוב בלתי סביר להעביר את זכויותיו לשם ביצוע העסקה או מתנה את הסכמתו לכך בתנאים בלתי סבירים (בחוק זה – בעל דירה מסרב), רשאי בית המשפט לפעול באחת מאלה –

סוף דבר נוכח כל האמור, סבורתני כי גם אם יוכיח המבקש את כל האמור בכתב המרצת הפתיחה, לא יעלה בידיו לקבל את הסעדים המבוקשים במסגרתה.

בהעדר עילת תביעה כנגד המשיבים, יש לסלקה את התובענה על הסף, וכך אני מורה.

הדיירים הנותרים סירבו להגיע עמן להסכם, הואיל ולטענתם היזמות התחייבו להעניק להם הטבות שלא קיבלו ביטוי בחוזי הפינוי בינוי שעליהם התבקשו לחתום.

בפסק דינו מיום 14.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת היזמות נגד הדיירים הנותרים (6 דיירים), בקבעו כי היזמות התחייבו כלפיהם התחייבויות שונות בשלבים מוקדמים של הפרויקט, בטרם התגבשו תכניות הפרויקט באופן סופי, "כנראה מבלי שבדקו, ביררו ווידאו כי יהיה באפשרותן לקיימן". בנסיבות אלו, כך נקבע, לא היו הדיירים הנותרים מחויבים לחתום על חוזה פינוי בינוי שאינו משקף את התחייבות היזמות כלפיהם.

...

על רקע האמור הגישו היזמות תביעה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי הדיירים מפרים את התחייבותם כלפיהן ולהורות על אכיפת התחייבותם לחתום על המסמכים.

התוצאה היא אפוא כי על היזמות לערוך התאמה של הסכם הפינוי-בינוי שבינן לבין המשיבה בהתאם לאמור לעיל, והמשיבה תחויב לחתום עליו בתוך 7 ימים מיום שיומצא לה הנוסח המעודכן.

סוף דבר: אציע לחברותיי כי נקבל את הערעור שכנגד ונדחה את הערעור העיקרי, כאמור בפסקה 15 לעיל.

המסקנה שלפיה הוראת סעיף 4 מדברת על אופציה שניתנה למשיבה לרכוש דירה בנוסף על הדירה החלופית המגיעה לה, נגזרת הן מלשון ההוראה הן מהשוואה ללשון שלושת הסעיפים האחרים והשוני הבולט בינם לבין סעיף 4.

סיפור המעשה שלפנינו מדבר בעד עצמו: במשך למעלה מ-20 שנה לא הוטרדו בני הזוג מקיומו של חוב הארנונה הרובץ על הנכס; רק לאחר סרוב הערייה להנפיק את האישור, נפנו לפעול למחיקת החוב.

מחד גיסא, תחויב לפנות את דירתה מכוח הליכי 'פינוי-בינוי', ומאידך גיסא, לא תהא זכאית לדיור חלופי, בשל אי המצאת האישור הנידרש.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגדים, מזה ומזה, במישור מאזן הנוחות, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת העירייה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך זאת, תוך התחשבות בטענותיה של זהבה.

הבקשה מתקבלת אפוא.

ביום 18.1.2011 נחתם הסכם פינוי-בינוי בין עמידר, כנציגת משרד הבינוי והשיכון, לבין חברה יזמית.

במסגרת ההליכים לפינוי הדיירים מהבניין הישן, סירבו הנתבעים לפנות את דירות 15, 16.

...

הנתבעים טוענים, כי טענות עמידר חסרות בסיס חוקי או עובדתי, וכי יש לדחות את התביעה.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, שעה שאתי, הנתבעת 2, כלל לא העידה.

לאור כל האמור אני קובעת, שעל הנתבעים לפנות את דירה מס' 38 ולהחזירה לרשות עמידר, במצב תקין ושלם כמתחייב מגילה.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומורה לכן כדלקמן: על הנתבעים כולם לפנות את דירה 38 המצויה ברחוב החלוץ 13 רמת השרון (הידוע כחלקות 228-229 בגוש 6550) ולהעמידה לרשות עמידר כשהיא במצב תקין, פנויה מכל חפץ וללא נזקים וזאת בתוך 30 יום מהיום.

עניינן של התביעות בטענת בעלי דירות שהתקשרו עם יזמית בעסקת פינוי בינוי בהרצליה כי הנתבעים שהם קומץ מכלל בעלי הדירות במתחמי הפרויקט לפי חוק פינוי ובינוי (עדוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק פינוי בינוי" וגם: "החוק") (בשמו הקודם חוק פינוי בינוי (פיצויים), תשס"ו- 2006) שהתובעים נמנים עליו, מסרבים סרוב בלתי סביר לבצוע עסקת פינוי ובינוי, מעכבים את ביצוע פרויקט ההתחדשות העירונית, וגורמים בכך נזק הנאמד על-ידי התובעים ב- 33 מיליון ₪ שהועמד לצרכי אגרה בסך 2,600,000 ₪ בכל תביעה.

בדברי ההסבר להצעת חוק פיני ובינוי הוסבר: "מאחורי הצעת החוק עומדת תפיסה שלפיה ההתחשבות באנטרס של רוב בעלי הדירות וההתחשבות באנטרס הצבורי הכללי של דיירי העיר היא תכלית ראויה ובעלת עוצמה מול הפגיעה בקנינו של דייר מסרב, עוצמה יחסית זו נגזרת מההערכה בדבר החולשה היחסית של קנינו של הפרט בהקשר לבית משותף" דברי ההסבר להצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים), התשס"ה-2005, ה"ח הכנסת 88, 199.

...

לעניין טענת בני הזוג מרום כי לא הוצעו בהסכם בטוחות הולמות, כי הפיצוי בגין איחור במסירה אינו תואם את הוראות חוק המכר וכי ההסכם קובע איסור על מי שחתם על ההסכם להתנגד לתכנית, מקובלת עלי טענת התובעים כי טענות אלה נטענו אך בעלמא, ללא תימוכין, בלא ראיה או הפנייה למקובל בהסכמים מסוג זה. בעניין זה כבר נקבע כי העובדה שבעלי הדירות הנוספים בפרויקט חתמו על ההסכם יכולה ללמד על סבירות הבטוחה שהוצעה להם.

לאור כל האמור מצאתי כי סירוב כלל הנתבעים להתקשר בעסקת הפינוי והבינוי הוא בלתי סביר כמשמעותו בחוק בנסיבות העניין.

סוף דבר    התביעה מתקבלת.