טענות הצדדים
לטענת התובעת, היא הועסקה במשרה מלאה בגן שניהל הנתבע, מבלי ששולמו לה זכויות המגיעות לה, ושולם לה שכר "כמחצית משכר מינימום". עוד טענה כי עבודתה החלה במרץ 2016 והסתיימה בנובמבר 2018.
הנתבע טען בתצהירו, כי בנה של התובעת נרשם בחודש 03/16 למסגרת אותה ניהל, וכי אמו, התובעת, הייתה מגיעה לגן לעיתים קרובות, וצילמה אותו בזמן זה. עוד ציין הנתבע כי עלה צורך בקבלת סייעות לגן, ומאחר שמשפחתה של התובעת התקשתה לשלם עבור השהייה של הבן בגן – ביקשה התובעת להיתקבל לעבודה.
הנתבע טען כי ביום 15.11.18 היתקיימה שיחה, שהוא הגדירה כשיחת שימוע, במסגרתה "הוטחו בפני התובעת כי תקפה 3 ילדים בגן באופן מכוון ובאלימות לא פשוטה, ואף הוצגו בפניה הסרטונים שהופקו ממצלמות האבטחה של הגן". הנתבע טען כי: "במהלך השיחה ולאחר שהתובעת צפתה בסרטונים פרצה בבכי ובכלימה, ולאחר שנרגעה קצת הודיעה לי שאין היא רוצה להמשיך בעבודתה בשל בושת הפנים שלה... במצב דברים זה הודעתי לה כי אני מכבד את רצונה ובקשתה לעזוב את העבודה. בנוסף סוכם כי תקבל את יתרת שכרה..." (סעיף 32 לתצהיר הנתבע).
...
לאור האמור, ולאור הסכומים שכבר נפסקו לטובת התובעת כאמור לעיל, אני דוחה את תביעתה בגין העסקה פוגענית.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה, מהטעמים אשר פורטו בפסק הדין.
הנתבע, ישלם לתובעת תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין, את הסכומים הבאים:
1.