בהמשך נציג את הסדרי הפשרה שנחתמו בין הצדדים, ואת ההתנגדויות להן, שהוגשו הן על ידי היועץ המשפטי לממשלה והן על ידי קו לעובד, ושבהן אנו נדרשים להכריע במסגרת החלטה זו.
השתלשלות ההליכים בתביעה נגד מנפאואר
הנתבעת, חברת מנפאואר קר בע"מ, הנה חברת סיעוד המספקת שירותי סיעוד באמצעות השמת מטפלות אצל מטופלים סיעודיים.
שיקולים אלה נודו לסייע לבית משפט להיתחקות אחר רצונם של חברי הקבוצה המיוצגת, ולנסות לחזות כיצד אלו היו נוהגים כפרטים אילו האנטרס שלהם בתביעה היה גדול דיו.
בעילת החופשה נקבע כך (הציטוט הנו מתוך הסדר הפשרה בעיניין מנפאואר, אך הסדר כימעט זהה נכלל בהסדר הפשרה בעיניין דנאל):
" על יסוד המלצת בית הדין הארצי... ונוכח המאפיינים המיוחדים של ענף העובדים הזרים בסיעוד במסגרתו מזה שנים משולמים לעובדים הזרים תשלומי חופשה ו/או פדיון חופשה באופן שוטף בתלושי השכר החודשיים והפסקת תשלומים אלה תיפגע בעובדים הזרים כמו גם נוכח מתכונת עבודתם הייחודית של העובדים הזרים המועסקים במקביל ע"י הקשישים עצמם ומטפלים בהם בבתיהם אשר אינה מאפשרת לנתבעת לתאם עם העובדים הזרים את חופשותיהם ו/או לבצע פקוח ואכיפה אפקטיביים בנושא זה, הרי שלמניעת פגיעה בעובדים הזרים ובקשישים המטופלים, הנתבעת תהא רשאית להמשיך ולשלם לעובדים הזרים המועסקים אצלה במועד אישור הסכם זה תשלומי חופשה ו/או פדיון חופשה באופן שוטף בתלושי השכר החודשיים עד לתום העסקתם אצלה ואילו ביחס לעובדים זרים חדשים תנתן לנתבעת תקופת התארגנות בת 6 חודשים כך שלעובדים זרים חדשים שיקלטו אצל הנתבעת מתום 6 חודשים ממועד אישור הסכם זה ואילך לא ישולמו תשלומי חופשה ו/או פדיון חופשה באופן שוטף כאמור".
נחזור ונזכיר בקשר לאמור, כי לאחר הדיון בהתנגדויות, הגיעו הצדדים להבנות על כך שההסדר החדש יחול על כלל העובדים (ולא רק על עובדים חדשים) והוא ייכנס לתוקף בתוך חודש ימים ממועד אישור ההסכם (ולא בתוך שישה חודשים כפי שנקבע מלכתחילה);
שלישית הצדדים הסכימו כי פסק הדין שיאשר את הסדרי הפשרה יהווה מעשה בית הדין בכל הנוגע להגשת תובעה ייצוגית בעילות הבקשה לאישור, אך יחד עם זאת לא יהיה מעשה בית דין בתביעות אישיות הן בעילת החופשה והן בעילת הפנסיה (כמו גם בעילות אישיות של חברי הקבוצה שאינן כלולות בעילות הבקשה לאישור);
ורביעית הצדדים המליצו כי ייפסק שכר טירחה לבא כוח הקבוצה יעמוד על 300,000 ₪ בתוספת מע"מ בעיניין דנאל, ועל סך 55,000 ₪ בתוספת מע"מ בעיניין מנפאואר, וזאת בנוסף לשכר הטירחה בסך 15,000 ₪ ו- 40,000 ₪ שנפסקו במסגרת ההחלטות לאשר את התובענות כייצוגית בעיניין מנפאואר ודנאל (בהתאמה) ושכבר שולמו, ובנוסף כי ייפסק גמול לתובעת המייצגת בסך 15,000 ₪ בעיניין דנאל ובסך 6,000 ₪ בעיניין מנפאואר.
דומה שדי במחדלים אלה על מנת להוביל למסקנה כי דין הבקשות לאישור הסדרי הפשרה להדחות;
שלישית מעיון בבקשות לאישור הסדרי הפשרה, עולה כי הן מבוססות במידת רבה על התיזה המשפטית, לפיה פסק דינו של בית-הדין הארצי בעיניין פרבר (ע"ע 17760-07-17 פרבר נ' סופר מרקו (20.9.19)) התיר את הפרקטיקה הנוגת אצלן מזה שנים של תשלום דמי חופשה באופן שוטף לכל העובדים הזרים בתחום הסיעוד, להבדיל מהוצאת העובדים לחופשה בפועל בתשלום, ולכל הפחות צמצם מאד את הסבירות שהתביעות הייצוגיות נגדן בעילה זו יתקבלו.
...
אך חמור מכך, הצדדים מסכימים (ראו בסעיף 16 להסדר הפשרה) שככל שהנתבעות לא יתקנו הפרות שבוצעו "יבוטל הסכם הפשרה והצדדים יחדשו את הדיון בתיק מאותה נקודה שנפסקה". הסכמות שכאלה בוודאי שלא ניתן לאשר, כי משמעותן האחת והיחידה הינה שככל שלא תוטל כל סנקציה על הנתבעות בגין הפרת חלק או כל הסדר הפשרה, שיבוטל ההסדר והצדדים יחזרו להתדיין בפני בית-דין זה. לא ברורה משמעות ביטול ההסדרים במקרה שכזה: האם המשמעות של הסכמה זו היא שגם ההתחייבויות שהנתבעות נטלו על עצמן בשני ההסדרים יבוטלו? האם עובדים שקיבלו כספים כאלה ואחרים לפי ההסדרים שבוטלו יידרשו להחזירם? האם הגמול שישולם לתובעות ושכר הטרחה שישולם לבאי-כוחם יוחזר? כך או כך, מקובלת עלינו עמדת קו לעובד, כי לא ניתן לאשר הסדרי פשרה בייצוגית המותנים באופן הזה, להבדיל מקביעת סנקציה מובנית – או סנקציה הנתונה לשיקול דעת בית-הדין – במקרה שיימצאו הפרות.
לסיכום
נוכח כל האמור, דין שתי הבקשות לאישור הסדרי פשרה, הן בתביעה נגד מנפאואר, והן בתביעה נגד דנאל, להידחות.
אשר להמשך ההליכים בשתי התביעות – לנוכח הסבירות הגבוהה שהנתבעות יגישו לבית-הדין הארצי הליכים ערעוריים על החלטה זו ו/או יחדשו את ההליכים הערעוריים על ההחלטות שאישרו את הבקשות לניהול התובענות כייצוגיות, בשלב זה לא מצאנו מקום ליתן הוראות להמשך ההתדיינות בשתי התביעות הייצוגיות.
