בעניינינו, משעה שתכליתה העיקרית של הענישה בעבירה של הפרת אמונים אינה איון רווחים שהופקו אלא מתן ביטוי לפגיעה באינטרסים המוגנים בעבירה זו (ולעניין זה ראו ע"פ 645/81 פניץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 67, 70 (1982)), נראה כי אין די בעונש הקנס שהוטל כדי לספק מענה ענישתי לפגיעה באינטרסים אלה די צרכם.
בת"פ (רמ') 3846/03 מדינת ישראל נ' ברוך (5.2.2006), אליו הפניתה ההגנה, הורשע הנאשם במסגרת הסדר הטיעון בעבירה של סיוע למירמה והפרת אמונים, בכך שבהיותו איש עסקים העוסק בתחום הנדל"ן, הבטיח ליו"ר ועד המושב עזרה כלכלית, וזה אכן פעל בעקבות הבטחה זו לקידום עסקת הנדל"ן תוך ציפייה לעזרה הכלכלית שהובטחה.
...
ואולם, מסקנה זו לא הוחלה לרוב כשדובר בעבירות כלכליות, בשל התפיסה כי הטעמים שעומדים ביסוד ביצוע עבירות מסוג זה הם, פעמים רבות, תועלתניים ורציונאליים באופיים, ואינם תוצאה של מהלך רגשי, אקספרסיבי או מתוך גחמה של רגע, ומכאן שענישה יכולה לשמש אמצעי אפקטיבי למניעת עבירות שכאלה (ראו ע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, פסקה 14 (31.5.2007); ע"פ 1656/16 דוידוביץ' נ' מדינת ישראל, פסקאות 105-98 (20.3.2017); להרחבה ראו יוני לבני "עבריינות הצווארון הלבן בישראל: האם נעשה די?" בתוך משפט חברה ותרבות: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל - כשלים ואתגרים, 15 (2017)).
מסקנה זו יפה גם למקרה שלפנינו, שבו הימצאותו של עובד הציבור בניגוד עניינים נטועה בהקשר הכלכלי של עיסוקו, הן במישור טיב טובות ההנאה שניתנו לעובד הציבור; הן במישור פוטנציאל התועלת שהייתה לעסקו של הנאשם כפועל יוצא של מערכת יחסים זו. כאמור, גם העובדה שהעבירה בוצעה באופן מודע, ממושך ושיטתי, מצדיקה מתן משקל לתכלית בדבר הרתעת היחיד והרבים.
סוף דבר
לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, לקולה ולחומרה, ונתתי דעתי לעצם החתימה על הסדר טיעון, שלה יתרונות רבים, להודאה ולחיסכון בזמן השיפוטי, מצאתי, כאמור, לאשר את טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון, בצד עונש הקנס, ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות.