סיוע ליבוא והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית

ההגנה, אשר טענה כי מיתחם העונש ההולם את המקרה הנידון נע בין 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ל-36 חודשי מאסר, וביקשה לסטות ממנו ולאמץ את עמדת שירות המבחן, הפניתה לשני פסקי דין בעבירות של קשירת קשר וייבוא סם מסוכן וסיוע לייבוא סם מסוכן, כדלהלן: בת"פ (מרכז) 37176-11-17 מדינת ישראל נ' חמו (29/3/20), מפי כב' הש' מיכל ברק נבו, הורשע נאשם על יסוד הודייתו בעבירות של קשירת קשר לפשע וייבוא סם מסוכן.

בע"פ (ב"ש) 7318/06 שריקי נ' מדינת ישראל (11/7/17), מפי כב' הרכב השופטים פלפל, הנדל ויפה-כץ, דחה בית המשפט את עירעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודייתו בשלוש עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, כאשר פעם אחת החזיק ב-18 טבליות מסוג MDMA, פעם אחרת החזיק בסם מסוג קנביס במשקל שני גרם, ופעם נוספת החזיק בסם מסוג קאנבוס במשקל של 504.6 גרם.

...

בית המשפט העליון קבע: "רמת הענישה שנקבעה בפסקי הדין שאוזכרו לעיל ובפסקי דין אחרים, כשמדובר בהחזקת סמים מסוכנים, שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים, נעה בין 3 ל-5 שנות מאסר, לצד הטלת קנס כספי. בנסיבות אלה, אין בעונש שהושת על המערער חריגה מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, ולפיכך אין בסיס להתערבותנו בעונש כערכאת ערעור". ב. בע"פ 8731/12 לוגסי נ' מדינת ישראל (11/4/13), מפי כב' הש' ברק-ארז, נדחה ערעורו של נאשם, אשר הורשע על יסוד הודייתו בכתב אישום מתוקן (המייחס לו שני אישומים) בעבירות של החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

.  אכן, סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין קובע כי ככלל לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם במקרים שבהם "מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם בעלי חומרה יתרה", אך אף במקרים אלו האפשרות של חריגה מהמתחם אינה נשללת כליל, וניתן להיזקק אליה מקום בו בית המשפט מצא כי קיימות "נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן" המצדיקות זאת.

נוכח כל המקובץ לעיל, ונוכח הסכמתה העקרונית של המאשימה לאמץ את המלצת שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי עניינו של הנאשם הוא מסוג המקרים המצדיקים חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם, מטעמי שיקום.

סוף דבר לסיכום, הריני להטיל על הנאשם עונשים כדלהלן: מאסר למשך תשעה חודשים (9), אשר אותו יישא הנאשם בעבודות שירות החל מיום 21/9/22, על פי המפורט בחוות דעתו של הממונה.

לנאשמים 3 ו- 4 האישום והסדר הטיעון נאשמים 3 ו-4 הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן (כא/2), במסגרת הסדר טיעון - בעבירות של סיוע לייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 + 19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין, ונאשם 3 הורשע בנוסף בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש).

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות האישיות של נאשמים 3 ו-4, אני מוצא כי על הענישה להיות ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, ולכלול מאסר על דרך עבודות שירות למלוא התקופה האפשרית, 9 חודשים, לצד צו מבחן לשנה, מאסר מותנה, קנס, ואינני מוצא מקום להטלת פסילה לאור נסיבות ביצוע העבירות על ידם.

לאור כל האמור, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 3 ו-4 את העונשים הבאים: מאסר בעבודות שירות - מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים.

הנני מחייב את הנאשמים 3 ו-4 לשתף פעולה עם שירות המבחן, הכל על פי הנחיות שירות המבחן.

במקרה זה הוטל על נאשם 1 שהורשע בשני אישומים שונים בעבירות של יבוא סמים מסוכנים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, תקיפת עובד ציבור והסתייעות ברכב עונש של 7 שנות מאסר, על נאשם 2 שהורשע בעבירות יבוא סמים מסוכנים והסתייעות ברכב לבצוע עבירה עונש של 5 שנות מאסר ועל נאשם 3 שהורשע בעבירה של סיוע ליבוא סמים מסוכנים והסתייעות ברכב לבצוע העבירה עונש של 3 שנות מאסר.

...

סבורני כי יש לדחות את עתירת ב"כ הנאשם 2.

זאת, לצד שיקול הרתעת הרבים הנדרש בסוג זה של עבירות, ובפרט לנוכח ריבוי עבירות ייבוא הסמים בגזרה זו. בעניין ורידאת הבהיר בית המשפט העליון כי: "סיכומו של דבר, במציאות שנוצרה בגבולה הדרומי של מדינת ישראל חובה על בתי המשפט להכביד את ידיהם בענישה משמעותית ומרתיעה כנגד כל מי שמסייע לקיומה של תופעה חמורה ומדאיגה זו" דברים אלו שנכתבו לפני למעלה מעשור יפים לצערנו גם בעת הזו.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1 שש שנות מאסר בניכוי ימי המעצר.

רקע הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שחזרו בהם מכפירתם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות כדלהלן: נאשם 1 -בעבירות של ייבוא סם מסוכן לפי סעיף 13 בצרוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן: "הפקודה") בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); היתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה; החזקת כלים לפי סעיף 10 לפקודה; מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(א)(9) לחוק העונשין.

בת"פ 5775-02-18 מ"י נ' אלי תורג'מן (1.11.18), נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות של סיוע לייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן וזיוף מיסמך בנסיבות מחמירות.

...

אשר על כן, החלטתי לאמץ את המלצת שירות המבחן בחלקה, ולחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

אשר לנאשם 2- אני סבורה, כי הליך השיקום אשר עבר במסגרת ההליך שלפניי מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם, ולקבל את המלצת שירות המבחן במלואה.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשמים את העונשים כדלהלן: נאשם 1 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (29.10.20 עד 8.4.21).

        במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה נתתי דעתי לכמות הסם שנתפס וטיבו- במקרה שבפנינו מדובר בייבוא של מאות טבליות של סם מסוכן מסוג MDMA, שנחשב סם קשה ונצרך בעיקר ע"י צעירים ומתבגרים, כזכור, פקודת הסמים קובעת חזקה לפיה מי שמחזיק 3 יחידות שם סם זה עושה זאת שלא לצריכתו העצמית ; לפוטנציאל הנזק שהיה צפוי במידה שהסם לא היה נתפס אלא מופץ בקרב ציבור צרכני הסמים ולרקע לבצוע המעשים, שנבע, ובכך הודה הנאשם בתסקירו, מרצון להרויח כסף קל. בנגוד למקרים אחרים שבהם נאשמים שלוו כספים מגורמים שוליים נענים להצעתם, לעיתים בלית ברירה, לגדל או לשמש בלדרים לייבוא סם כדי לפרוע את חובם, הנאשם הוא שיזם את הפנייה לקבוצות משתמשים בסם והציע לבצע עבורם שליחויות.

סעיף 13 לפקודה מגדיר את העבירה של ייבוא או ייצוא סמים כדלקמן: "לא ייצא אדם סם מסוכן , לא ייבא אותו, לא יקל על יצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה שום עסקה אחרת בסם ולא יספקנו בין בתמורה ובין שלא בתמורה , אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל". הנאשם הורשע בעבירה של סיוע לייבוא סם אך חלקו אינו קל ומצומצם ונושק לחלקו של המבצע בצוותא שתפקידו מתמצה במעשה שיש בו כדי להקל על ייבוא הסם.

...

לפיכך, בהתאם לתיקון 113 לחוק, תוך שנתתי דעתי לנסיבות ביצוע העבירה, פגיעתה בערכים המוגנים ומדיניות הענישה הנוהגת ובשים לב לכך שהנאשם הורשע כמסייע לייבוא סם, אני קובעת מתחם עונש הולם שנע בין 16-36 חודשי מאסר.

        לאחר שבחנתי את כלל נסיבות הנאשם והמלצות התסקיר מצאתי כי עניינו אינו נופל בגדר מקרי השיקום ואין בנתוניו כדי לשמש בסיס לחריגה ממתחם העונש ההולם.

בנסיבות אלו, תוך מתן משקל לשיקולי הרתעת הרבים ועל בסיס הכלל שנקבע בפסיקה לפיו "...נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה" (ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (24.7.2011), פסקה 24), אין בידי לקבל את עתירת ההגנה והמלצת שירות המבחן.

לפיכך, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 17 חודשים בניכוי ימי מעצרו 5.10.21-5.12.21 מאסר על תנאי בן 10 חודשים לבל יבצע הנאשם עבירת סם מסוג פשע במשך שנתיים מיום שחרורו.