סיוע ברכישת רכב: זכאות לביטוח לאומי

בהמשך לכך, ביום 28.12.1999 הודיע ראש אגף השקום במשרד הבטחון כי שר הבטחון החליט להעניק למבקש, לפנים משורת הדין, את ההטבות הבאות: (1) תגמול חודשי לקיום; (2) טפול רפואי, החל מסיום האישפוז בבית החולים; (3) סיוע חד-פעמי בדיור, לאחר סיום האישפוז בבית החולים ו-(4) סיוע חד פעמי ברכישת רכב, לאחר סיום האישפוז בבית החולים (להלן: ההחלטה משנת 1999).

לצד זאת, המשיב הבהיר כי המשך המימון מותנה בכך שהמבקש יפעל למיצוי זכויותיו מול קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי.

...

על כן, אף אם יכריע בית המשפט המחוזי שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, ואיני נוקטת עמדה בקשר לכך, יכול שיהיה צורך ליתן למבקש תקופה נוספת להיערכות, בהתחשב במורכבות מצבו ובתקופת הזמן הארוכה שבה מעמיד המשיב מימון לטיפוליו הרפואיים.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ממילא נדחית אף הבקשה למתן סעד זמני.

סוגיית החבות אינה שנויה במחלוקת, ואילו בשאלת הנזק, ככל שייקבע כי התביעה שבפניי נבלעת בתגמולי המל"ל, עדיין יהא התובע זכאי ל-25% מגובה הנזק שייקבע בפסק הדין, כאמור בסעיף 330 ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, וזאת משום שהמלגזה שפגעה בתובע לא היתה בשירות המעביד של הנפגע.

כמו כן יש לציין כי בתקופת העדרותו מהעבודה, נותר הרכב הצמוד ברשות התובע, רכב זה משמש גם את אישתו שרשאית לנהוג בו. בוועדה הרפואית של המל"ל מיום 14.8.16 הסביר התובע כי חזר לעבודה משרדית עם קביים משום שניכנס לדיכאון עמוק והוא אינו מסוגל לשבת בבית.

זאת ועוד, נדמה כי סוג העבודה של התובע מקנה עצמאות וגמישות מסוימת שעשויה להקל ולסייע בהתגברות על קושי נפשי מסוים.

בכל הנוגע לקבלות בגין רכישת תרופות או הישתתפות עצמית בגין טיפולים כלשהם, התובע מודע לכך שיכול לקבל החזר מביטוח לאומי, כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, והוא אף פנה פעם אחת וקיבל החזר "הכל היה מצויין. ראיתי איך זה עובד והייתי בטוח שאקבל, אז אין סיבה כל שבוע ללכת ולהגיש". (פרו' עמ' 6).

...

סיכום כל אלו מביא אותי למסקנה כי קיים קושי מסוים בתפקוד וביכולת להתגבר על המכאובים, שאולי לא בא לידי ביטוי כיום, אך עלול להוות מכשול תפקודי בעתיד.

לא הוכח בפניי כי מנהלו או חבריו לעבודה נדרשו לוויתורים כלשהם בגינו, ולכן מסקנתי היא כי במקום העבודה הנוכחי התובע מתפקד באופן משביע רצון.

סוף דבר סיכום ראשי הנזק מביא לפיצוי כולל בסך של 362,000 ₪.

מבוא לפני תביעתו של מר רונן יליזרוב, במסגרתה נטען, כי המוסד לביטוח לאומי התרשל במתן מענה לפניותיו, במסגרתן ביקש סיוע במכירת רכב שרכש אביו ז"ל, שהיה נכה בשיעור של 100%, בהתבסס על זכאותו לסיוע בניידות.

...

היות שהסך של 80,560 ₪ עולה על סכום הנזק המקסימלי שהיה מקום לפסוק לתובע אילו התביעה היתה מתקבלת (ראו בסעיף 50 לעיל), אזי בפועל לא נגרם לתובע ומשפחתו כל נזק ודין התביעה להידחות, ולו מטעם זה. האם הוכח כשל בהתנהלות הנתבע כאמור, טענת התובע היא שהנתבע כשל במתן מענה לפניותיו, וניתן לתמצת טענה זו באמור בסעיפים 6 ו- 7 לתצהיר עדותו הראשית, שם נרשם כך: "הנזקים וההפסדים שנגרמו לי הם תוצאה של מחדליו ו/או רשלנותו של הנתבע, בעיכוב ניכר ובלתי סביר הן במתן מענה, הנחיות והוראות וקבלת אישור והסכמה למכירת הרכב, לפניותיי החוזרות ונשנות, בתקופה הנפרסת על פני שנה וחצי מיום פנייתי אל הנתבע לראשונה ועד ליום מתן אישור למכירת הרכב.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

להלן העובדות הרלוואנטיות: התובע ילד 1965, הנו נכה מוגבל בניידות המוכר על ידי הנתבע והזכאי להטבות שונות הניתנות לאנשים המוגבלים בניידות ובין היתר זכאי לסיוע ברכישת רכב מאובזר באביזרים מיוחדים.

הנתבע יטען כי ביסודו של הסכם הניידות מונחת מציאות של רכישה חוזרת ונשנית של רכב ע"י מוגבלים בניידות, עת כל רכישה מחייבת החזרת הלוואה קודמת תוך ניכוי "הפחת הרגיל" ו"הפחת הנוסף" ונטילת הלוואה עומדת חדשה, וחוזר חלילה (דב"ע מב- 0-11 צבי מצביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 50).

בכל הקשור לאופן חישוב שווי הרכב הקודם, הרי שזה נקבע על פי מחירון לוי יצחק וזאת בהתאם לסעיף 12 להסכם ההלוואות ולסעיף 12א. קביעה זו אושרה, גם בענין ב.ל 13914-05-15 שינברג - המוסד לביטוח לאומי שם בית הדין מנה את היתרונות הרבים לשימוש במחירון לוי יצחק וכן ראו גם ב.ל 27895-10-13 בר זכאי - המל"ל ועב"ל 28956-08-11 גבירץ - המל"ל וכן חוזר גמלאות מס' 2034 מתייחס לשינוי באופן חישוב מחיר "הרכב הקודם". בהתאם לחוזר זה, ועל מנת להיטיב עם המוגבלים בניידות, חישב המוסד את שווי הרכב הנמכר, לצורך כימות ההלוואה מקרן ההלוואות לרכב המחליף עפ"י הערך הנמוך מבין השניים.

...

מכל מקום, במסגרת התייחסות התובע לסיכומי הנתבע, הוא הסכים לקבל את טענת האחרון באשר לחישוב מחיר הרכב החדש כך שזה יעמוד על סכום של 269,000 ₪, הסכמה בשלה צמצם את גובה ההפרש שלטענתו על הנתבע לשלם לו, מסכום של 30,272 ₪, כפי שתבע בהתחלה, לבין הסכם של 18,377 ₪, כפי שתבע, בסופו של דבר (סעיפים 28-30 להתייחסות התובע לסיכומי הנתבע), כלומר התובע מסכים שהמחיר אותו היה צריך הנתבע לקחת בחשבון, כפי שאף עשה בפועל, הוא מחיר הרכב החדש שאושר לו, כולל מיסים ולא מחיר הרכב החדש שקנה בפועל.

לפיכך ולנוכח כל האמור לעיל וגם כדי למנוע "הפחתה כפולה" הרינו דוחים את עמדת התובע אשר ביקש לבצע הפחתה של 19% על המחיר של הרכב הקודם הגם שהמדובר בשווי שנקבע לרכב נכים.

לסיכום - לנוכח האמור בתעודת עובד הציבור וכן בשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובע, הרינו מורים על דחיית התביעה.

הואיל וגלעד סובל ממגבלה בניידות, רכישת האביזרים ממומנת על ידי המדינה (באמצעות המוסד לביטוח לאומי), במסגרת זכאותו לגימלת ניידות.

בהסכם ניתנות הטבות לאנשים עם מוגבלות בניידות ובכלל זה סיוע ברכישת רכב ומתן הלוואה עומדת לרכישת אביזרים להתאמת הרכב לשימוש הייחודי (להרחבה בעיניין ראו: עב"ל 1248/00 יששכר יהודה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט(2004) 212 (פורסם בנבו, 30.6.2003); עב"ל 1365/04 ארוש – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 18.10.06)).

...

ביום 30.9.2021 דחיתי את בקשת גלעד וציינתי בין היתר דברים אלו – "התשתית הראייתית שמונחת כעת לפניי לא מובילה אותי למסקנה שיש קושי בחוות הדעת שמצדיק נקיטת מהלך קיצוני של מינוי מומחה אחר תחת המומחה שמסר חוות דעת, או אף מינוי מומחה נוסף. הטעם לכך הוא כי לא ניתן ללמוד מתוכן חוות דעת כי נפל פגם כלשהו בחוות הדעת או בעבודת המומחה. לא בכדי הצדדים צירפו לבקשה ולתגובה תצהירים. התצהירים כוללים טענות עובדתיות סותרות באשר לאופן בו התנהלה בדיקת המומחה, וברי כי לאור מחלוקת זו, לא ניתן לקבל את טענותיו של המבקש ללא בירור עובדתי. באופן כללי יותר, ראוי כי בקשה מסוג הבקשות שהגיש גלעד – ובמיוחד כשהיא מתייחסת לקביעות המקצועיות שכלולות בחוות הדעת – תוכרע לאחר בירור עובדתי שכולל גם את חקירת המומחה עצמו בבית המשפט". עם זאת, בהחלטתי לא שללתי את האפשרות כי גלעד ישוב ויעלה בקשת פסלות, ככל שלאחר חקירת מומחה בית המשפט, יצליח לבסס עילה לפסילתו או למינוי מומחה נוסף לצדו.

המסקנה אפוא שיש לדחות את תביעת גלעד ומנגד יש לקבל את תביעת תמן תוך הפחתת הסך של 29,385 ₪ (נכון למועד פתיחת תיק ההוצל"פ).

אשר על כן, אני מחליט לדחות את תביעת גלעד (שהוגשה בת"א 14238-09-19).

אני מקבל את תביעת תמן (שהוגשה בת"א 32655-04-19) באופן חלקי ומעמיד את החוב נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל ע"ס 69,138 ₪.