סיום יחסי עבודה: הסכמה או פיטורים

כן העיד, כי גם גבי שעבד איתו באותה התקופה אצל הנתבעת, רב עם הנתבע על כספים וסיים עבודתו אצל הנתבעת (ע' 15 ש' 21) כשהוא לא זכר ביוזמת מי הסתיימו יחסי העבודה (ע' 16 ש' 15).

כלומר, לא ברור מעדותו אם היה מדובר באקט של פיטורים או בהסכמה משותפת על סיום ההעסקה.

אלא שהוא לא היתייחס לתאריך זה כאל התאריך בו פוטר, ולמעשה כלל לא ברור מגירסתו מתי ארע ארוע הפיטורים, שכן כל שעלה מכתב התביעה הוא כי הייתה הסכמה בין הצדדים על סיום עבודה ביום 7.12.15 וכי התובע היה צריך לסיים את תקופת ההודעה המוקדמת ביום 30.11.15 (בהתאם למכתב הפסקת העבודה) והסכים לבקשת הנתבע לעבוד עד ליום 7.12.15.

...

אשר לדעתנו יאמר כי לא מצאנו די בעובדה שהנתבע חתום על הסכם ההעסקה ואף לא בעובדה כי התובע הועסק בעבודות בביתו משך תקופה קצרה של שבועיים, כדי להוות עילה להרמת מסך כנגד הנתבע.

במקרה שלפנינו, התובע לא הצביע על שימוש לרעה שעשה הנתבע במסך ההתאגדות או סיכון בלתי סביר שנטל, עול כן הדרישה להרמת מסך נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד שני הנתבעים נדחית במלואה, למעט חיוב הנתבעת 2 בתשלום לתובע של סך של 1,134 ₪ בגין רכיב דמי ההבראה.

בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לשאלה האם התובעת 2 פוטרה או שמא התפטרה מעבודתה.

עוד בהקשר זה יצוין שבע"ע (ארצי) 24649-10-14 לירן לחיאני נ' פיינסטון בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.2016), נאמרו הדברים הבאים הרלוואנטיים לענייננו: "הקניית הזכות הסוציאלית לפצויי פיטורים רק לעובד שפוטר (למעט בנסיבות המנויות בחוק) חייבה את הפסיקה להיתמודד עם מצבי ביניים בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי "לחץ על ההדק" והביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה, גם בנסיבות בהן ברור היה לשני הצדדים כי מערכת יחסי העבודה מוצתה ואינה יכולה עוד להימשך.

מכלל האמור עולה, כי בנסיבות שהוכחו בפנינו, אין המדובר בסיום חד צדדי של יחסי העבודה (מטעם התובעת 2 או מטעם הנתבעת 2) אלא, שהיוזמה לסיום יחסי העבודה הגיעה מצידם של שני הצדדים לאור זאת ש"קצה נפשם" של הצדדים מעבודתה של התובעת 2 בנתבעת על רקע הסיכסוך שפרץ בין הצדדים, אשר הוביל להסכמה שהבשילה לסיים יחסי העבודה.

...

משנדחו טענות התובעת 2 להשוואת שכרה לשכר המנוח, אין לקבל אף רכיב זה. בנוסף, על אף שלא הוצגו דוחות נוכחות, לאחר בחינת העדויות והראיות שלפנינו, שוכנענו שהתובעת 2 לא עבדה בחודש אפריל 2018 בו קיבלה תשלום עבור "פדיון חופשה" ומשכך רכיב זה נדחה.

עוד נציין לא מצאנו שיש לקבל את טענותיהן המקדמיות של הנתבעות לפיהן עצם הגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכי יש לדחות את התביעה משיקולי צדק ויושר ולמנוע התעשרות שלא כדין.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1, תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצויי פיטורים – כאמור בסעיף 34 לפסק הדין.

לאחר סיום יחסי העבודה הגיש התובע תביעה זו על סך 91,940 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, החזרי נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בכתב ופצוי שאינו תלוי נזק לפי חוק הגנת השכר.

לא מצאנו כי יש לקבל את טענות הנתבע, לפיהן סיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה או לבקשת התובע.

...

לא מצאנו כי יש לקבל את טענות הנתבע, לפיהן סיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה או לבקשת התובע.

טענה זו איננו מקבלים, ואנו מעדיפים את גירסת התובע, לפיה הסכום שקיבל בכל חודש היה הסכום נטו שסוכם בין הצדדים.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לרכיבים הבאים: · פיצויי פיטורים סך של 15,306 ₪ · החזר דמי נסיעות סך של 9,600 ₪ · דמי הבראה סך של 4,339 ₪ · פדיון חופשה שנתית סך של 4,626 ₪ · אי מתן הודעה על תנאי עבודה סך של 2,000 ₪ · פיטורים שלא כדין סך של 5,000 ₪ · פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר סך של 2,500 ₪ · פיצויי הלנה סך של 4,000 ₪ ______________________________________________ סה"כ: 47,371 ₪ סכום זה ישולם בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, והוא יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.19 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף לאמור לעיל, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בין הצדדים קיימת מחלוקת אודות תחולתו של ההסכם הקבוצי הכללי בענף הבניין והעץ משנת 2015 וצוי ההרחבה שפורסמו להסכם זה. כן חלוקים הצדדים על נסיבות סיום העסקתו של התובע – האם פוטר או התפטר, הקף העסקתו, גובה שכרו וכן ביחס לזכויות שהנתבעת נותרה חייבת לו. ביום 16.11.2022 היתקיים בפנינו דיון הוכחות, במסגרתו נחקר התובע על תצהירו.

נוכח האמור ממכלול העדויות והראיות שהובאו בפנינו סביר יותר בעינינו כי עסקינן בסיום יחסי עבודה בהסכמה ולא בפיטורים – כך ששמילא אין מקום לדבר על פיטורים שלא כדין - גרסה המתיישבת יותר אף עם גרסת התובע כפי שהובאה בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו.

...

החזר ניכויים, חופשה, הבראה, ביגוד וקרן השתלמות קרן השתלמות ודמי ביגוד – מאחר שמדובר בזכויות הנובעות מצו ההרחבה בענף הבניין, כאשר קבענו לעיל כי זה אינו חל על העסקת התובע – אין מקום לפסוק לתובע סכום כלשהו ברכיבים אלה והתביעה בעניינם – נדחית.

משקבענו לעיל כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו ומשאין כעת מחלוקת על כך, מצאנו לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך של 1,500 ₪, כאשר שוכנענו כי המחלוקות לעניין גובה שכרו של התובע ושעות העסקתו יכלו להימנע מהמצאת הודעה לעובד כנדרש בחוק.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, לרבות הפסיקה אשר דחתה את מרבית תביעתו של מיארה מתוך הבנה כי אין מדובר במערכת רגילה של יחסי עבודה, אני מורה כי מתוך הסכום שנצבר לזכות מיארה בקרן הפנסיה על חשבון פצויי פיטורים יושב לחברת טלקול סכום בסך 120,000 ₪.

עמלות כפי שפרטנו לעיל, לקראת סיום יחסי העבודה, סוכם בין הצדדים כי מיארה יקבל "עמלות" בגין פעילותו לאספקת סירנות למשרד רוה"מ מיארה הוציא חשבוניות באמצעות העסק הפרטי שבבעלותו, נימסרו לו המחאות של טלקול בגין חלק מהחשבוניות ואולם לא כל ההמחאות כובדו / ניפרעו.

...

לנוכח האמור לעיל התביעה לתשלום שכר עבודה נדחית.

כפי שפירטתי לעיל אין בידי לקבל את טענת הסחיטה ואת דרישת ההשבה שהעלתה טלקול, ואולם בנסיבות בהן עולה מהראיות כי ההזמנה השניה של הסירנות סופקה למשרד רוה"מ באיחור, בדרך של הזמנת המוצר מסין, הרי שאין בידי לקבוע כי כי מיארה אכן סיפק את התמורה במלואה.

] לנוכח האמור לעיל התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד נדחית.