נעילת הגן בעת סיום עבודתה לאחר מילוי תפקידי הנקיון היומיומיים הנדרשים.
טוענות העותרות כי "ההחלטה נשוא עתירה זו גורמת לבעלויות העותרות לפגיעה כלכלית, וזאת מאחר שעליהן לממן מכיסם את שהות הסייעות בהשגחה על הילדים בשעות הצהרון, וזאת במקום לעשות שימוש במשאב זה על מנת לתפעל את עינייני הגן השוטפים"; כי עתה נידרשות הבעלויות להעסיק איש תיחזוקה שיהיה אמון על תחזוקת הגן; וכי קיים חשש לפגיעה בטיב ואיכות השרות שניתן לילדי הגנים והוריהם שכן התיקצוב שניתן עד כה כלל בחובו גם תיקצוב עבור תפעולו השוטף של הגן.
...
המשיבים טענו כי דין טענות העותרות באשר לפגיעה בסייעות להידחות על הסף: מכיוון שהעותרות מתעברות על ריב לא להן, ואין לדון בעתירה מקום בו קיים עותר קונקרטי שנמנע מלהגיש עתירה בעיינו שלו; ומכיוון שקיים סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין הארצי לעבודה, באשר הוא המוסמך לדון בטענות הנוגעות לתנאי העסקה ויחסי עבודה של הסייעות.
משעה שניכר כי ההחלטה נעשתה על יסוד שיקולים עניינים, ולאחר שדחיתי את טענת ההפליה, גם אין בידי לקבל את טענת העותרות כי ההחלטה לשנות את התקצוב אינה סבירה באופן קיצוני, שכן היא נועדה לתקן טעות שאינה מכוונת; והתיקון נעשה באופן מדורג ותוך מתן פרק זמן הולם להיערכות העותרות למצב הדברים החדש.
דין טענות אלו להידחות גם כן. ראשית, העובדה כי הסייעות כבר לא מבצעות משימות תחזוקה בגן, ומשכך מתעורר חשש לפגיעה באיכות השירות, ואף עולה הצורך להעסיק עובד נוסף, לא נובעת מהפסקת התקצוב בגין הצהרונים, כי אם מעצם ההחלטה על פתיחת הצהרונים במסגרת תכנית "ניצנים" במסגרתם מועסקות אותן הסייעות העובדות בגנים בשעות הבוקר – לכן אין קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין הגורם לו. שנית, וכפי שכבר צוין, התקצוב של משרד החינוך נועד לתשלום עבור העסקת הסייעות בגנים.
סיכומו של דבר, כי משרד החינוך היה מוסמך לשקול מחדש את מדיניות התקצוב שלו באשר להעסקת סייעות בגנים, על אחת כמה וכמה משעה שנתגלתה טעות אשר גרמה לכך שהגנים תוקצבו ביתר.
