בהתאם קבעה הפסיקה, כי טעות במסקנה אם ההחלטה עליה חפצים לערער ניתנת לערעור בזכות או ברשות, "היא בדרך כלל טעות פטאלית". כלומר, מי שפעל על יסוד מסקנה מוטעית והגיש ערעור במקום שצריך היה לבקש רשות ערעור תחילה, קרוב לוודאי שיאחר את המועד להגיש את הבקשה הנכונה והדרך להביא עניינו לפני ערכאת העירעור נחסמה בפניו[footnoteRef:1].
שנית, שאלת סיווגה של החלטה המכריעה בעיניין קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין צדדים להליך, מבלי להכריע בסעדים הנתבעים, נדונה לא פעם בהלכה הפסוקה, שקבעה שמדובר ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות בית הדין הארצי[footnoteRef:7].
...
בסופו של דבר, נקבע בהחלטה מיום 3.12.2018, כי הערעור על החלטתו של בית הדין האזורי טעון רשות בית הדין הארצי ואין המדובר בערעור בזכות, וכי הערעור הוגש בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה.
טעותו של ב"כ המבקש בעניין סיווג ההחלטה, גם בה אין די בנסיבות העניין על מנת להיעתר לבקשה.
במצב דברים זה, בדיקה בהלכה הפסוקה היתה יכולה להביא את המבקש למסקנה הנכונה.
לאור האמור, נדחית הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
