סיווג נפילה כ"תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

בין הצדדים מחלוקת לגבי עצם ארוע התאונה; לגבי סיווגה של התאונה כ"תאונת דרכים"; וכן לגבי הקף הנזק.

לטענתו הארוע מהווה תאונת דרכים לפי משמעות המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: פלת"ד).

בעוד שבתחילת הדרך טען התובע כי הוא נפגע מהמהלך הקשור בנפילת הילד מחוץ לרכב וכתוצאה מהפעולה שנועדה לאחוז בו ולסייע לו, הרי בהמשך ולאחר ההתייעצות עם עורך הדין, שכללה בין היתר דיון אם הנסיבות מהוות תאונת דרכים אם לאו, קיבלה הגרסה תפנית.

...

לאור קביעות עובדתית אלו, קצרה הדרך אל המסקנה כי אין לפנינו תאונת דרכים במובן הדברים בחוק פלת"ד. טענתו של התובע היא בגדרי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק, לפיה יש לראות כתאונת דרכים "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שימוש ברכב מנוע מוגדר בסעיף 1 לחוק פלת"ד והוא כולל בין היתר את "הכניסה לרכב". השאלה הנשאלת אפוא אם הנסיבות שתוארו מקודם, מהווים כניסה לרכב? מקובל לראות את תחילתה של הכניסה לרכב עם תחילת המגע הפיזי בין הנכנס לבין הרכב (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 180-181 (2012) (להלן: ריבלין); והשוו גם: רע"א 3149/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' סקאפי (פורסם בנבו, 19.7.2009); רע"א 6904/11 שרביט נ' מטרודן בע"מ (פורסם בנבו, 14.2.2012); רע"א 4698/92 בן שחר נ' אייזנבך (לא פורסם, 1.11.1992); רע"א 9136/17 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 4.3.2018) – בהקשר של ירידה מרכב)).

התוצאה התוצאה אפוא שדין התביעה להידחות.

על כן, אני מחליט לדחות התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7000 ש"ח. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בהחלטה מיום 23.2.20 הוריתי על פיצול הדיון בשאלת החבות, הן בעיניין סיווג התאונה והן בשאלה האחריות הנזיקית.

נסיבות התאונה: השאלה העומדת להכרעה הנה האם התאונה הנה בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 או שמדובר על פעולה בגדר פריקה וטעינה אשר הוחרגה מההגדרה בחוק.

לאור האמור לעיל, התובע לא הצליח להוכיח במאזן ההסתברות המתבקש את הגרסה לפיה הנפילה היתה בעקבות שימוש בכוח המכאני של המנוף ולכן אין המקרה ניכנס תחת הגדרת תאונת דרכים.

...

לא ניתן לקבל את טענת ב"כ התובע לפיה גרסת הנתבע נבנתה מתוך חשש להעמדתו לדין פלילי, הנתבע נחקר בנוגע לשאלה זו ותשובתו השאירה רושם חיובי אשר מחזקת ולו במאזן הנדרש את המסקנה שאכן זה לא היה השיקול בעת מתן הגרסה להתרחשות האירוע (ראה עדות עמ' 59-60).

איני מתעלם מכך שהחוקר נשלח מטעם חברת הביטוח אולם שאר המסמכים והעדויות בתיק מחזקות את המסקנה אליה הגיע החוקר ולא ניתן כל הסבר מצד התובע לעובדה שבשום מסמך הוא לא הביע הסתייגות לגבי הגרסה המופיעה במסמכי המל"ל, גם לא אחרי שהיה כבר מיוצג.

התביעה כנגד הנתבעת 1 והנתבע 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 והנתבע 3 נדחות.

הנתבעות טוענות כי הארוע אינו בגדר "תאונת דרכים" לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "החוק").

מכל מקום, לפי גירסתו של התובע ברור כי הוא לא השלים את הירידה מהאוטובוס במלואה בעת שנפל, והרי בהתאם לפסיקה "ירידה מן הרכב אינה מסתיימת בהכרח עם נתוק המגע הפיזי שבין היורד לבין הרכב, ועשויה היא להימשך עד אשר היורד עומד יציב מחוץ לרכב" (רע"א 9136/17 ‏פלוני נ' פלוני (4.3.2018); וראו גם אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 180 ( מהד' רביעית, 2012) (להלן "ריבלין")).

סיכום לסיכום יש לקבוע כי הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית מדובר בארוע שיש לסווגו כתאונת דרכים לפי החוק.

...

לאחר ששמעתי את העדויות בסוגיה זו אני סבורה כי יש לקבל את גרסתו העובדתית של התובע.

הנתבעות טוענות שהתובע העיד כי בנימין היה במדרגה האחרונה ולכן המסקנה היא כי התובע כבר היה מחוץ לאוטובוס בעת הנפילה.

סיכום לסיכום יש לקבוע כי הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית מדובר באירוע שיש לסווגו כתאונת דרכים לפי החוק.

עניינינו בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים"), בגין ניזקי גוף שנגרמו על פי הנטען לתובע ביום 26.2.18 , כאשר במהלך עבודתו על טרקטור, ירד ממנו על מנת להחליף את כף הטרקטור, ותוך כדי ההחלפה, נפלה הכף וידו נלכדה בין הכף לגוף הטרקטור וכתוצאה, ניחבל בכף יד ימין וחלק מאצבעו השניה נכרת.

בתגובתו, טען התובע כי התיקון המבוקש יאפשר לו לברר את תביעתו ויעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית, סיווג התאונה.

...

בתגובתה, מתנגדת הנתבעת לבקשה, בטענה, כי אין כל נימוק המצדיק להעתר לה. לטענתה, אין המדובר בתיקון טכני אלא מהותי ונרחב שיש בו כדי לשנות את הנסיבות העובדתיות והמשפטיות שנטענו בכתב התביעה.

מאחר ולא יגרם לנתבעת כל עוול מהתיקון, מן הראוי להעתר לבקשה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי יש לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה, שכן עדיין מדובר בשלב מקדמי ואין לחסום את התובע מניסיון בירור התביעה.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומתיר את תיקון כתב התביעה.

ביהמ"ש נידרש לשאלת סיווג התאונה דהיינו האם התובע מעורב בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), או שמא עסקינן בתאונה שאינה תאונת דרכים ולכן חלה עליה פק' הנזיקין.

הדן במקרה בו פוצצו סלעים סמוך לכביש, אחד הסלעים עף ופגע ברכב נוסע וביהמ"ש קבע כי רק אם השמוש ברכב היה "גורם ממשי" לגרימה התאונה, נוצר הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה והוסיף בס' 2 "מקום בו מעורב בארוע אלמנט זר שהשכיחות למעורבותו באירועים מעין אלה נמוכה מאד ונדירה... אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים... שני התנאים – ה'זרות' והשכיחות – הם בבחינת כלים שלובים: כאשר השכיחות נמוכה אך מדובר בגורם שאינו זר למכלול התחבורתי (למשל נפילת גשר), יוכר הקשר הסיבתי המשפטי וכך גם, מקום שבו הגורם הוא זר למכלול התחבורתי אך שכיחותו גבוהה". הנתבעת 5 הבהירה כי בנסיבות לא מתקיימת אחת החלופות, היינו כי אין עסקינן בגורם השייך למכלול התחברותי אף אם שכיחותו נמוכה, וגם אין מדובר בגורם שאינו שייך למכלול התחבורתי אך שכיחות פגיעתו גבוהה, וזאת מאחר ועגורן באתר בניה מחוץ לכביש אינו חלק מסיכוני הכביש.

...

בדומה לערכאות דיוניות נוספות אף אני סבור כי יש מקום לצמצם את הגדרת השימוש במונח "נסיעה", כמו בפסיקתה של חברתי הש' אירית קלמן ברום בת"א (ת"א) 17331-01-17 פלונית נ' שומרה (31.5.22) בו נדון מקרה בו רכב עצר במפרץ אוטובוסים כשאז התנגש בו רכב אחר והתרחשה תאונת דרכים ונשאל האם נעשה ברכב הנפגע שימוש בעת התאונה השיב ביהמ"ש בשלילה מאחר והעצירה בצד הדרך נועדה לאתר מסעדה בטלפון.

מכאן שאין עסקינן בשימוש ברכב, ולכן חוק הפלת"ד אינו חל ודין התביעה כנגד הנתבעת 5 להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.