סיווג מפעל תעשייתי כ"עסק אחר" לצורכי ארנונה

כך, היתייחס המערער למבחן "יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר" וטען, כי לא מדובר בעניינינו ב"מוצרים מוגמרים" ומשכך אין מקום לסיווג הנכס כ"עסק".

ביחס למבחן "טיבו של תהליך הייצור וטיבן של מכונות המפעל", טען המערער, כי קביעותיה של ועדת הערר מלאכותיות והמכשירים בהם הוא עושה שימוש הנם בגדר "מכונות". לטענתו, הפעילות אשר מתבצעת בנכס עומדת גם בתנאי מבחן "השבחת המוצר". על כך הוסיף המערער, כי היחידות האמורות אינן משמשות לצורך פעילותו העסקית שכן לקוחותיו אינם ניגשים אליהן, ומשכך, גם לפי מבחן "ליבת הפעילות" יש לקבוע, כי מדובר ב"מלאכה".

ההחלטה שלא לסווג את יחידה מספר 2600 כ"חדר עזר" על פי הגדרת צו הארנונה לשנים הרלוואנטיות, המונח "חדר עזר לתעשייה" כמו גם "חדר עזר למסחר" הוגדר ככולל "חדרי שירותים, מקלחות, מלתחות, חדרי אוכל, מטבחים, שטח לגנרטור לשעת חרום". ועדת הערר קבעה, כי הגדרת "חדר עזר" הנה רשימה סגורה שנקבעה בהתאם לשיקול דעתה של הרשות המקומית, ומשכך לא ניתן להתערב בה ולסווג חדר המשמש לאיחסון מערכת ייעודית לכיבוי אש כ- "חדר עזר", כפי שדרש המערער.

אציין בהקשר זה את הדוגמא אותה הציגה הערייה, לפיה ייתכן ששטח מדוד של 600 מ"ר - אשר מתוכו 100 מ"ר הנה שטח בנוי ו-500 מ"ר הנם חצר - יוצג בנקודת זמן מסוימת כשטח לחיוב של 100 מ"ר בלבד (כגון בנסיבות בהן החצר הנה באחזקה משותפת והיא פטורה בשל כך מארנונה), ובנקודת זמן אחרת כשטח לחיוב של 200 מ"ר (כגון בנסיבות בהן מתוך החצר 100 מ"ר הוצמדו לאחד משוכרי היחידות כחניה פרטית, כך שבעוד ש-400 מ"ר נותרו פטורים, ו-100 המ"ר אשר הוצמדו לשוכר, ייחשבו כשטח לחיוב).

...

לפיכך, הגיעה ועדת הערר למסקנה, כי הפן הדומינאנטי של השימוש בנכס הוא מסחרי, והפעילות אותה מבקש המערער לסווג כ"פעילות ייצור", הינה פעילות נלווית שאינה מקנה לשימוש בנכס צביון של "בית מלאכה". מקובלת עלי טענת העירייה, כי זוהי קביעה עובדתית, אשר בית המשפט לא ימהר להתערב בה. ויתרה מכך; פתרון שאלת סיווגו הנכון של הנכס מצוי בפרשנות הדין, בהתאם לכללים שהותוו בפסיקתו של בית המשפט העליון.

סוף דבר החלטת ועדת הערר הינה החלטה מנומקת ומפורטת, המצויה בוודאי במתחם הסבירות.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור שאין להתערב בה, ואני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה את הוצאות הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בבית המשפט העליון בר"מ 7165/11 לפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשות: 1. המועצה המקומית איזור 2. מנהלת הארנונה במועצה המקומית איזור נ ג ד המשיב: מיפעל הפיס בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז (כב' השופטת נ' אהד) מתאריך 24.08.2011 בתיק עמ"נ 19502-04-11 בשם המבקשות: עו"ד יורם מושקט; עו"ד מנחם אברהם בשם המשיב: עו"ד אורי דויטש; עו"ד אלדד פרקש ][]החלטה

המשיב מחזיק בנכס שהוא שוכר באיזור התעשייה של המועצה המקומית איזור.

במסגרת ההשגה הנ"ל טען המשיב, כי סווג הנכס לצורך חיובו בארנונה כ"עסק" הוא מוטעה, וכי החיוב המתאים הוא לפי סיווג 910 של צו הארנונה: "מוסדות, אגודות וארגונים שאינם למטרות רווח", שבגדרו נכללים, על פי צו הארנונה: "נכסים השייכים לאגודות ספורט, ת. נוער, מפלגות, מוסדות דת, איל"ן, אקי"ם, אגודה למלחמה בסרטן, הוועד למען החייל, ויצ"ו וכיו"ב" (להלן: צו הארנונה ו-סיווג מלכ"ר, בהתאמה; ההדגשה שלי – ח"מ).

עוד טוענות המבקשות כי יש לחייב את הנכס בארנונה בהתאם לסיווג 309 לצוו הארנונה: "עסקים, חנויות, משרדים, לרבות גלריות, מחסנים, מרתפים וסככות המשמשים אותם וכל עסק אחר שלא פורט בצו" (ההדגשות שלי – ח"מ).

שאלת סיווגו של נכס פלוני לצורכי ארנונה – וזו היא השאלה העומדת במוקד הבקשה שלפני – איננה מעלה, ככלל, סוגיה משפטית עקרונית שתצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, שכן הלכה היא כי הסווג נעשה בהתאם למאפייניו של הנכס הספציפי וצו הארנונה החל עליו (ראו, למשל: בר"מ 3878/10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מנהלת הארנונה של עריית קרית ים (4.10.2010); בר"מ 1666/09 מגדסי נ' מנהל הארנונה של רחובות (1.2.2010) (עניין מגדסי)).

...

בתאריך 17.2.2011 נדחה הערר בנימוק שהמבחן הקובע לעניין סווג הנכס הוא מבחן השימוש שנעשה בו – ולא מיהות המחזיק בנכס.

המשיב, אשר הגיש את תשובתו לבקשה, בהתאם להחלטתי – סומך את ידו על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, על נימוקיו, ומבקש שלא אתערב בו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר שצורף אליהן – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם לגופו של עניין, אני סבור שבנסיבות המיוחדות של המקרה שלפני – בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד הגיע לתוצאה הראויה.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית בזאת.

הסווג "תעשיה" שבסעיף 3.4 בצו המסים ארנונה כללית לשנת הכספים 2012 של עריית פתח תקווה (להלן: "צו הארנונה") קובע כדלקמן: "3.4 תעשייה – לרבות מפעלי בניה, בתי מלאכה, בתי ייצור, בתי תעשייה, בתי חרושת, מחצבות, בתי תוכנה, ממגורות, מחסני ערובה, סילואות ומיכלי איחסון.

בעע"מ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ (1.9.05) (להלן: "עניין אשדוד בונדד") לאחר סקירת המבחנים השונים מציינת השופטת ארבל: "החלתם של כל המבחנים הללו יש בה כדי להביאנו לתוצאות שונות ומנוגדות וההכרעה, בסופו של יום, אינה צריכה ואינה יכולה, להעשות בהתאם לכל המבחנים הללו אלא על בית המשפט לבחון ולקבוע האם מבחנים אלה מצביעים בעיניו, במקרה המסוים שבפניו, על היותה של הפעילות המתבצעת אצל הנישום לצרכי ארנונה, פעילות תעשייתית" (פסקה 14).

נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי יש במאפייני בית הקרור הנטענים על ידי המערערת (יחס נמוך של עובדים לשטח נרחב, מקום באיזור תעשיה, עובדים שהם עובדי כפיים העושים שימוש בציוד מותאם, איסור כניסה לזרים ועוד) כדי לשנות את המסקנה שהסיווג המתאים לנכס אינו "תעשיה". המערערת טענה כי בתי קרור אחרים שלה המצויים בתוך מפעליה מסווגים כ"תעשיה", שעל כן אין להחיל דין שונה על הנכס, אף שהוא מנותק מהמפעל בצפון מטעמים לוגיסטיים.

בעת"מ (מח'-נצ') תנובה העמק נ' מנהלת הארנונה בעירית עפולה (7.11.05) (כב' שהשופט י' כהן) נדונה השאלה אם לסווג נכס כ"עסק מכל סוג אחר" או כ"מחסן".

...

אין לאפשר לה לעקוף את הדיון בגוף המוסמך באמצעות העלאת טענות חדשות, בבחינת מקצה שיפורים, בערעור.

על כן טענת הסף של המשיב מתקבלת ואני קובעת כי אין מקום לדון בסיווג הנכס כ"מחסן" במסגרת הערעור הנדון.

סוף דבר הערעור נדחה.

שיקלול האמור לעיל מוביל למסקנה, שלפיה יש לקבל את העירעור בנוגע לקומה זו באופן חלקי כך שביחס לשנים 2010-2009 העירעור יידחה, אולם ביחס לשנים 2012-2011 העירעור יתקבל כך שלמשך שישה חודשים יינתן פטור מארנונה בגין "נכס ריק" (כפוף להמצאת האישורים הרלבאנטיים – ככל שיש בכך מחלוקת); וליתרת התקופה החיוב יהיה בסווג של "מפעלי תעשיה ג'". נכס 29: הקומה השנייה וכעת אנו באים למחלוקת העיקרית שבין הצדדים – היא הקומה השנייה ("העליונה") של נכס 29.

כאן טען המערער שיש לסווג את כל הקומה כ"מלאכה", ולא כ"עסק".

ומשברור מהראיות שהובאו, ואלו שלא הובאו, שלא ניתן לקבוע שכל הפעילות בנכס 29 קומה שניה היא "מלאכה"; ואף לא ברור מהו היקפה של פעילות זו; ובאין מקום איחסון אחר לכל הסחורה – על פניו מדובר בסווג מתאים אף לשיטת המערער עצמו.

...

מוכן אני להניח, כפי שוועדת הערר עצמה קבעה, שמבוצעת בנכס פעילות מסוימת של "מלאכה", אולם בנסיבות המקרה אין בכך די. כך הדבר, שכן נקבע בצדק בוועדת הערר (ובלא עילת התערבות של בית משפט זה) שהמערער לא הוכיח מהו היקפה של פעילות זו – בכלל, ובפרט ביחס לשטח הנכס והשימוש המלא בו. אכן, הן לשם סיווג הנכס כ"רב תכליתי" ומסקנה שיש בו פעילות עיקרית של "מלאכה"; וכן לצורך הטענה שלפיה יש לראות את כל הפעילות בנכס כפעילות "ייצורית" – יש צורך בראיות.

בדיון שהיה לפניי – ובתשובה לשאלות רבות בנדון – לא הובהרה התמונה ולא הונחה התשתית והמסקנה נותרה זהה (ראו עמ' 3 לפרוטוקול).

ומשזה מצב הדברים דין הערעור בטענה זו ולגבי נכס 29 קומה שניה – להידחות גם בבית משפט זה. התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו כאמור בפסקה 13 שלעיל, ונדחה ביתר חלקיו.

הועדה הוסיפה ובחנה האם הנכס עומד גם בתנאי שבסיפה להגדרה, הקובע כי הסווג "מחסן לוגיסטי" לא יחול על "מחסן ... של חנות". הועדה הוסיפה וציינה, כי צו הארנונה שותק לגבי "מחסן מסחרי ו/או תעשייתי" וכי הגדרת "מרכז לוגיסטי" שבצו הארנונה, מבקשת להבחין בין נכס המשמש אך ורק לאחסנה לבין מתקנים אחרים, לרבות נכס רב תכליתי המשמש בחלקו למחסן ובחלקו לחנות תוך שיש ביניהם זיקה; וכי בכל זאת, על פי הפסיקה, קיימת הבחנה ברורה בין נכס המשמש לאחסנה ולשינוע באופן ייעודי, לבין נכס המשמש באופן מובהק כעמדת המתנה לשיווק (ואף מבצע שיווק ומכירה בפועל באופן המהוה פעילות מסחרית לכל דבר ועניין); ובהמשך לכך, כדי למצוא את הסווג המתאים ביותר, יש להבחין בין מחסן שמטרתו, קיומו ופעולותיו הם קבלת מוצרים שנרכשו כבר לצורך איחסנה ושינוע בלבד, לבין מחסן שעניינו ייבוא, איחסנה, קבלת הזמנות, ביצוע פעולות ליקוט ובעצם היותו עמדת המתנה או אף למעלה מכך לבצוע שיווק ומכירה מהנכס.

הוספת תת-סיווג חדש בסעיף 5 לצוו הארנונה: "מחסנים למטרת מסחר לרבות מחסני שיווק" – מחסן המשמש כאתר שיווק לתוצרת כלשהיא, ממפעלים מהארץ או מחו"ל, לעסקים אחרים בסיטונות או ליחידים".

בצו הארנונה לא הייתה הגדרה לסיווג "מחסן", ולא תת הגדרה של "מחסן שיווק". נקבע, כי "נכס המאחסן בתוכו סחורה שלא לשם איחסון ככזה אלא במעין "עמדת המתנה" לממכר בכל זמן נתון, הגם שנועדה לממכר סיטוני, אין לסווגו כמחסן אלא כ"עסק" לכל דבר ועניין, אין לומר כי החלטת הרשות בסווג הנכס נגועה בחוסר סבירות קצוני, המצדיקה היתערבות".

הסקת מסקנות מפסיקה שניתנה ביחס לרשות מקומית אחרת מעוררת איפוא קושי, שהרי כל רשות מקומית מגדירה בצו הארנונה מטעמה סווגי נכסים לצרכי ארנונה לפי שיקול דעתה.

...

סבורני, כי הגדרת מרכז לוגיסטי שבצו הארנונה הקיים אינה שוללת הכרה במחסן שמאוחסנת בו סחורה שמטרתה להימכר, כנכלל בהגדרה.

המסקנה היא, כי בהינתן צו הארנונה הנדון והגדרותיו, וכל עוד לא שונתה ההגדרה, הרי שהגדרת מרכז לוגיסטי יכולה לכלול בתוכה גם מחסן המיועד לאחסון סחורה המיועדת לשיווק.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו, החלטת הוועדה מושא הערעור מבוטלת, והדיון בעניין מוחזר אליה לצורך עריכת בירור עובדתי והכרעה במחלוקת בהתאם לאמור לעיל.