משהובא ההליך בפניי לשם מתן צו סיכומי טענות הוריתי לצדדים להתייחס לשאלת אופן ההשגה הנכון על ההחלטה מושא ההליך – ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור.
בהודעת העירעור טענו המערערות כי ככל שייקבע כי ההחלטה מושא ההליך אינה "פסק דין", אלא "החלטה אחרת", אזי יש לראות בהליך דנן משום בקשת רשות העירעור על ההחלטה "בשינויים המתחייבים". על רקע זה טענו המערערות בתשובתן לבקשה לדחיית העירעור, שאין מקום לסלק את ההליך על הסף, ותחת זאת יש לשנות את סיווגו ל"בקשת רשות ערעור".
...
ההליך שבכותרת מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.11.2019 (כבוד השופט א' פורג) שבמסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבות והורה על מחיקת סעיפים שונים מכתב הגנה שהגישו המערערות.
מקובלת עליי טענת המשיבות כי אין זה ברור, בנסיבות אלה, הכיצד יכולה הייתה החלטתו של בית המשפט המחוזי לשלול מן המערערות סעד עצמאי כלשהו, העומד בפני עצמו, במובנו של "מבחן הסעד".
צודקות אפוא המשיבות בטענתן כי לא מוקנית למערערות זכות ערעור על ההחלטה.
דין טענה זו להידחות ובהקשר זה יובהר, כפי שכבר נפסק בעבר, כי כאשר בעל דין בוחר להגיש הודעת ערעור בזכות, אף שקיים בליבו ספק בנוגע לסיווג ההליך (כפי שארע במקרה דנן), נוטל הוא על עצמו סיכון שלפיו הודעת הערעור תימחק ככל שייקבע כי הוגשה בניגוד לסדרי הדין (ראו לאחרונה, ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פיסקה 9 (28.1.2020)).
עם זאת, בענייננו, מצאתי לנכון לראות בבקשתן החלופית של המערערות – לראות בערעור כאילו היה בקשת רשות ערעור – משום בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, ולהיעתר לבקשה זו. זאת, בשים לב למכלול הנסיבות לרבות העובדה שההליך הוגש בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור ולכך נפקות, בין היתר, בכל הנוגע לגיבוש אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.