לטענתם, אין כל סיבה להפחית ממשקלה הראייתי של חוות הדעת הפורנזית, וזאת, בין היתר, משום שהשגות המשיבים עליה אינן מבוססות על חוות דעת של מומחה מטעמם; מאחר שחוות הדעת נערכה על ידי פסיכולוגית ושתי רופאות מנוסות, אשר עברו הכשרה מיוחדת לתעוד ואיבחון של ניזקי ענויים, בהתאם לפרוטוקול איסטנבול; ומשום שלדידם של העותרים, חוות הדעת אינה מבוססת על גרסה עובדתית מתפתחת, שכן מרבית טענות העותר בפני עורכות חוות הדעת הועלו על ידו מלכתחילה, ובאופן עיקבי.
הדברים המפורטים לעיל מקבלים משנה תוקף, שעה שההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נשענת על העידר תשתית ראייתית מספקת, ולא על היעדרו של עניין לציבור.
בסיכום חוות הדעת נקבע, כי "מימצאי ההערכה הפיזיולוגית והפסיכולוגית תומכים בדיווחים של הנבדק על ענויים שעבר במידה רבה".
אין מחלוקת, כי חוות הדעת מבוססת על דבריו של המתלונן באותה נקודת זמן, בסמוך למועד שיחרורו מהכלא, ואף באת כוח העותרים הסכימה כי אין זהות בינה לבין התלונה הראשונה שהגיש העותר במהלך מעצרו, באמצעות הצלב האדום.
...
סוף דבר
לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי יש בטענות העותרים, הן בסוגית העינויים והן באשר לתחולתו של סייג הצורך, משום טעם מבורר להתערב בהחלטתו של המשיב, לפיה אין מקום לפתוח בחקירה פלילית, בעקבות חקירתו של העותר על ידי השב"כ. בנסיבות דנן, לא השתכנעתי, כי החלטתו של המשיב לוקה בחוסר סבירות, קל וחומר בחוסר סבירות קיצוני, דבר העשוי להצדיק את התערבותנו.
כזכור, בשנת 2011 הוצגו ממצאי הבדיקה המקדמית מטעם המבת"ן (במסגרתה תשאל המבת"ן את העותר ומספר חוקרים שהיו מעורבים בחקירתו); החומר המודיעיני הרלוונטי; והמלצת הממונַה על המבת"ן דאז, בפני המשיבים אשר הגיעו למסקנה, כי אין לפתוח בחקירה פלילית.
נוכח תשובות חוקר השב"כ בתשאול שנערך לו, ומשום חלוף הזמן מאז חקירתו של העותר, הגיעה ראשת המבת"ן למסקנה, כי אין מקום לערוך תשאולים נוספים ליתר החוקרים.
