ע.ת. 2 המשיך בתאור היתנהלות נהיגתו של הנאשם, לרבות ארוע בו אם נאלצה לתפוס את ילדתה ולברוח איתה למדרכה, בריחת כלי רכב מפניו, והסתתרות אנשים כדי לא להפגע מהרכב :
"ת. ... היו כמה נקודות ציון בדרך מה שנקרא, כמה אירועים שבאמת שסיכנו חיי אדם בדרך. אני לא זוכר בדיוק איפה זה, ... היה שלב שהוא נסע במהירות שעמדה משאית, אני פשוט הרבה זמן לא בתל שבע ואני לא הכי בקיא גם בשכונות, אז עמדה משאית שמה בנתיב הימני בנתיב נסיעה שלנו, משאית פול טריילר שהוא עקף את המשאית ויש איזה חנות מכולת מצד שמאל שהייתה אמא וילדה שחצו את הכביש והוא בא במהירות האמא פשוט תפסה את הילדה מהיד ומשכה אותה וברחה איתה לכיוון המדרכה הנגדית כי היא חצתה את הכביש. הוא בא לשם הוא לא האיט אפילו, לא ראיתי את האורות בלמים שלו נדלקים. המשכנו אחריו פנינו אחר כך ימינה בצומת שהגיעו רכבים גם מצד ימין ורכב ניסה לברוח, ברח ימינה. היה רגע אני חושב שאני נזכר, בשכונה 7 כשאנחנו פנינו, פנינו באיזה שהוא שלב שמאלה הגענו לצומת טי, כשהגענו לצומת טי זה אני עכשיו בתמונות, הגענו לצומת טי ובאיזה שהוא שלב הגיע הרכב מצד שמאל, הוא פנה ימינה. הגיע רכב מצד שמאל שהוא לא נתן לו אפילו זכות קדימה, הרכב באיזה שהוא שלב שכמעט כבר ניכנס לתוך הצומת, ברח שמאלה עלה על המדרכה מצד שמאל הוא פנה ימינה ואנחנו פונים אחריו. אחר כך היה לנו שלב שגם נכנסנו לשכונה קצת לפני הבית של סולטן, עמדו שמה חבר'ה, דיברו ליד רכב פיאט לבנה, שהגענו לשמה גם במהירות הם גם הוא הגיע כמובן לא עם סירנה לא כלום, אז אנחנו עם הסירנה שהפעלנו אנשים שעמדו ברחוב, הסתכלו בכביש, או חצו מדרכה או כל דבר כזה אחר, הסתכלו לראות מה קורה, למה הסירנה מגיעה, ואז הם ראו כמובן שרכב ראשון נוסע במהירות מופרזת ואנחנו אחריו עם ניידת, אז הם הביאו שיש מרדף אחרי רכב וכאלה ואחרים שברחו לצדדים, עלו על מדרכות קפצו לתוך בתים, הסתתרו כדי שלא להפגע מהרכב. "
[פר' עמ' 21 שו' 16 – עמ' 22 שו' 10]
במהלך עדותו של ע.ת. 2 התקשה להיזכר במספר השכונה המדויק בה חלק מהמרדף היתקיים, אולם אינני מוצא באמור כדי לגרוע מהאמינות של עדותו אודות אופן היתנהלות המרדף והאירועים במסגרתו.
שם בשכונה 11 הוא נסע נסיעה מאוד מהירה, בשלב מסוים נפלה לו דלת הארגז האחורית, במסלול לכיוון הניידת שלי, אני הייתי הנהג בניידת, נאלצתי לבלום ולסטות שמאלה כדי שלא אפגע, גם אם הייתי נפגע לא הייתי מגיע לבית משפט היום למסור עדות.
רכב שהגיע מצד ימין ל הGMC גם נאלץ לסטות, והרכב המשיך בנסיעה מהירה כל עוד בתוך תל שבע, כיוון שכונה 1 גם, והיה שלב בשכונה 1 שהוא לקח שמאלה והאוטו פשוט נזרק לצדו הימני, עם כל הציוד במהלך הנסיעה הקבועה שלו שהוא נזרק ימינה, יצא מהרכב ממושב הנוסע גבר, קצת שמנמן, לא יודע, שרץ מהאוטו ונהג הרכב המשיך בנסיעה, הרכב ממש עצר לכמה שניות, ירד הנוסע רץ והנהג הרכב ה הGMC המשיך ליסוע נסיעה מאוד מהירה לכיוון שכונה 26, בסמוך לשטיפה בשכונה היו שם הרבה ילדים שהיו על הכביש, גם ראו אותו נוסע מהר, ועלו למדרכה.
ע.ת. 2 סיפר כי במהלך המרדף חש פחד ולחץ וחשש כי עוברי אורח תמימים יפגעו מן המרדף [פר' עמ' 27 שו' 28 – עמ' 28 שו' 4].
...
סעיף זה קובע:
"לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן."
בהמשך מתייחס בית המשפט העליון לתחולת כלל הצפיות בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ולתכלית האיסור שבסעיף 332(2) לחוק העונשין, וקובע כי הכלל חל ביחס לעבירה זו.
עוד נקבע כי עבירה זו אין ענינה רק מקרים בהם מדובר באירועים חיצוניים, וכי:
"אין הבדל מהותי בין אדם הזורק אבנים על מכוניות הנוסעות בכביש, לבין אדם הנוסע בפראות תוך שהוא מסכן באופן מיידי וממשי את יתר המשתמשים בדרך. אלה ואלה מסכנים את חיי האנשים בנתיב התחבורה. סעיף 332(2) נועד להגן על חיי אדם. זהו הערך המוגן בעבירה. לא נמצא לי מדוע יש להבחין בין שתי התנהגויות, השונות אמנם בדרך התרחשותן, אך אשר מהוות פגיעה זהה בערך המוגן בעבירה. "
בענייננו הנסיבות בכל האירועים המפורטים לעיל מביאות למסקנה הברורה מעל לספק סביר בדבר התקיימות כלל הצפיות כאמור בסעיף 20 (ב) לחוק העונשין.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכחו מעל לספק סביר כל העובדות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.
לפיכך, אני מרשיע את הנאשם בביצוע עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, וכניסה ושהייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.
