סטייה בלתי סבירה מדרך מקובלת בין בית התובע לעבודה

ועל כן, נקודת המוצא של התובע אל תחנת הרכבת היתה בית גרושתו ולא מקום מעונו כך שהנסיעה אינה באה בגדרי סעיף 80(1) עוד טוען הנתבע כי העובדה שהתובע מורגל לבקר את ילדיו בימים קבועים אינה הופכת את נסיעה זו לדרך מקובלת לעבודה, הנדרשת להיות סבירה ולתכלית הגעה לעבודה ולא הגעה למקום אחר, כך שהיה על התובע לבחור בדרך הקצרה ביותר לתחנת הרכבת, המחוקק שהכיר סטייה מהדרך למטרות מסוימות לא הכיר בנסיבותיו של התובע.

עם זאת, סעיף 81 מסייג את ההרחבה הקיימת בסעיף 80 וקובע: " 81. (א) תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו...

ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל"[2].

...

התובע לא הרים את הנטל ואינו עומד בהוראות הדין מכל האמור לעיל עולה בבירור כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי התאונה אירעה תוך כדי נסיעתו למקום העבודה, ממעונו או מהמקום בו לן, לאור גרסתו הראשונה, לפיה הוא נסע לשדרות בבוקר התאונה, שעה שבחקירתו הודה כי אינו זוכר אם היה באותו הבוקר בשדרות, כמתחייב מהוראות סעיף 80 לחוק.

יתרה מכך, מקום ביצוע התאונה, כפי שעולה מדו"ח משטרת ישראל, בכפר מנחם, עומדת בסתירה גמורה לגרסתו של התובע, במסגרת תביעתו זו. אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע לפיה, מקום התאונה היה כפי המפורט בתביעה שהוא עצמו הגיש לחברת הביטוח הראל, גרסה העומדת בניגוד לדו"ח משטרת ישראל, כמו גם למסמך נ/4.

בנסיבות האמורות, התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי התאונה מיום 7.6.2020, היתה בדרך לעבודתו, כי הוא נסע לעבודתו בדרך הראויה והמקובלת וכי אין לראות את העצירה בבית גרושתו כסטייה של ממש, ולפיכך – התביעה נדחית.

(א) תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על- ידיה אי - כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

בכל הנוגע לשאלה מתי סטיה תהיה "סטיה של ממש", נאמרו בעיניין אספיר הדברים הבאים: "יש ולעיתים הדרך אל מקום העבודה כרוכה בסטיה מן הדרך המקובלת, על שלל חלופותיה. מתי תהא סטיה זו 'מקובלת' ומתי תחשב כ'סטיה של ממש' במובן סעיף 81 לחוק? אין על כך תשובה חד משמעית ולא ניתן להגדיר לצורך כך נוסחה מחייבת מראש. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. הסטיה תיבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטיה.....". יפים לענייננו דבריו הבאים של בית הדין הארצי: "כדי לקבוע אם היתה "הפסקה של ממש" יש לתת את הדעת לשני גורמים: מהות ההפסקה ואורך ההפסקה, ובכל מקרה יש להעריך את משקלו של כל אחד משני הגורמים.

ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם ״הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל״.

...

שוכנענו כי סטית התובע מ"הדרך המקובלת" והורדת אחות התובע לבית קברות המרוחק מספר קילומטרים ממקום המפגש הבא של התובע, ניתקה את התאונה שבה היתה מעורבת מההקשר של העבודה, ולכן לא מוצדק לראותה כתאונה שהיא תוצאה של העבודה.

עוד שוכנענו כי נסיעת התובע לצורך הבאת אחותו לבית קברות לא היתה "למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, ..." ומשבמועד התאונה התובע טרם הספיק "לתקן" את הסטיה מהדרך המקובלת בדרך של חזרה לתוואי של הדרך המקובלת, הרי שאין היא חוסה תחת ההרחבה של סעיף 80(1) לחוק.

אשר על כן אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 9878-05-21 16 מרץ 2023 לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד מר חנן מוסקוביץ – נציג ציבור (עובדים) התובע חיים בראל ע"י ב"כ: עו"ד בארי קפלן הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד גלי בסון פסק דין

81 (א)תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל" .

בשים לב כי התובע נסע על אופנוע, נראה כי פער הזמנים בין סיום הפגישה למועד התאונה, בלתי סביר.

...

לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה, שכן לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב נסיעתו של התובע מעבודתו למעונו.

] התאונה אירעה לשיטתו של התובע בשעה 17:30[footnoteRef:7], ותימוכין לכך מצאנו בדו"ח מגן דוד אדום[footnoteRef:8].

מכאן ועל יסוד כלל הראיות שהונחו בפני בית הדין מצאנו לדחות את גרסתו של התובע כי התאונה אירעה בדרכו מהעבודה למענו ולפיכך התאונה לא תוכר כתאונת עבודה.

לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

בצד זאת, בסעיף 81(א) לחוק נקבעו סייגים להרחבה האמורה כדלקמן: "תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו..." בעניינינו, אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים לאחר שסיים את עבודתו.

לעניין זה נפסק כך: "בחינה זו נעשית לא רק לפי המסלול הפיסי של הדרך (התווי), אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה (או ההליכה) בדרך. קרי, האם מטרת היציאה לדרך היתה כדי להגיע מן המעון לעבודה או מן העבודה למעון. ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא יחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם "הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל"" (עב"ל 39853-12-15 איילת מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 5.12.2018), סעיף 52 לפסק הדין).

לעניין זה העיד התובע כך: "הסברתי לחוקר שעצרתי בדרך בקסטינה בסניף רמי לוי שהוא ממש על הכביש שאני עובר בו על מנת לקנות כמה מצרכים לבית, אני נוהג לעשות זאת באופן קבוע, אני לא אסע הביתה רבע שעה ואז איחזור לקניות, אני עושה לפעמים השלמה בדרך קונה מה שצריך וממשיך וזה ממש על הדרך שלי. התעכבתי שם." (ע' 4, ש' 16-19).

יחד עם זאת, התובע הסביר בעדותו כי ביום התאונה שהה במקום העבודה זמן מסוים לאחר החתמת כרטיס הנוכחות וכן התעכב בעלייה ובירידה מהאופנוע, באופן אשר מסביר את פער הזמנים: "לוקח כ- 5 דקות לפחות להגיע לאופנוע, כשאני מגיע ממשמרת לילה אחרי נהיגה ופריקה על משאית אני נוהג לאחר הדפסת הכרטיס לשבת לשתות כוס קפה ולוקח לי 15-20 דק' עד שאני מתחיל לנסוע הביתה. זה שיגרתי ביותר." (ע' 5, ש' 9-10).

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות ושאר הראיות אשר הונחו בפנינו, הגענו למסקנה כי יש להכיר בתאונת הדרכים שאירעה לתובע כתאונת עבודה.

ובהמשך עדותו: "אני לא יודע מה היה. אני ממלא את טופס ב"ל 250 ויש שם סעיף ששואלים אם יש לי ההסתייגויות והיו מקרים שהיו לי ההסתייגויות ופה לא היתה לי הסתייגות כי זה היה נראה לי סביר" (ע' 8, ש' 22-24).

יודגש לעניין זה, כי עדותו של התובע וכן של העד מר סער הותירו בפנינו רושם אמין, ולא מצאנו סתירות מהותיות בעדויות אלה.

בנסיבות אלה, אף אם אף אם היינו סבורים כי עצירת התובע לקניות הייתה סטייה של ממש מהדרך המקובלת, נראה כי סטייה זו התרפאה עת חזר התובע לתוואי הדרך המקובלת לביתו והתאונה אירעה בדרך זו. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת ואנו קובעים כי יש לראות בתאונת הדרכים בה היה מעורב התובע ביום 14.4.2021 כתאונת עבודה.

ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן, אף אם אינו מעונו או מן העבודה למעונו, או ממקום עבודה אחד למישנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" סעיף 81 לחוק מסייג את קביעת סעיף 80(1) לחוק וקובע[footnoteRef:1]: [1: ההדגשות בפסק הדין הוספו] הפסקה וסטיה "(א) תאונה שארעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על- ידיה אי - כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות." ההגנה המוענקת מפני פגיעה בדרך לעבודה ובחזרה ממנה הורחבה, אולם הגנה זו אינה בלתי מוגבלת.

"בחינת זו לא נעשית רק לפי המסלול הפיסי של הדרך (התווי) אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה (או ההליכה) בדרך. קרי האם מטרת היציאה לדרך היתה כדי להגיע מהמעון לעבודה או מן העבודה למעון. ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך היתה מטרה עצמאית ונפרדת העומדת בפני עצמה, הרי שהעובד לא ייחשב כמי שהיה במקטע המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לעבודה ואף אם העובד טרם 'הוציא את כוונתו מן הכוח אל הפועל'. למבחן המטרה נודעת חשיבות יתירה... חשיבותו של מבחן זה היא בעיקר במקרים בהם בנסיעה (או בהליכה) בדרך המקובלת היה מעורב יעד נוסף אליו הגיע העובד או אליו תיכנן העובד להגיע. במקרים שכאלה מבחן המטרה מסייע לבחון האם עסקינן ב/נסיעה' (או הליכה) אחת מהמעון לעבודה (או להיפך) שחלה בה 'סטייה' או 'הפסקה' או שמא מדובר בשתי נסיעות: מהמעון ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון (או מהעבודה ליעד האחר ולאחר מכן מהיעד האחר למעון). ככל שעסקינן בשתי נסיעות הרי שהתאונה לא תחשב כתאונת עבודה כבר בשלב זה, באשר היא לא התרחשה במקטע 'המבוטח' כקבוע בחוק – מקטע שתחילתו או סופו המעון. שכן, העובד נפגע במקטע שתחילתו או סופו היעד האחר"" [פרשת מזרחי].

יש לשקול את המהות והמטרה של ההפסקה או הסטייה, באמות מידה של מידתיות וסבירות.

בהקשר זה נפנה לפרשת גורדון, שם צויין שגם אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת, יש לבחון את מטרת העובד ביציאתו לדרך זו. הקניות בעניינינו היו בבחינת יעד נוסף שעצירה בו עלתה כדי סטייה או הפסקה, כך שלמעשה יש לראות בהליכה ממשרד המעסיק אל הסופרמרקט כמקטע אחד ובנסיעה מהקניות אל הבית מקטע שני, שאינו מבוטח.

...

התובעת תולה יהבה בפרשת שלמה אלא שלטעמנו אין הנדון דומה לראיה ומשכך הנפסק בפסק דין זה אינו יכול לסייע לתובעת.

מששוכנענו כי עריכת הקניות עלתה כדי הפסקה של ממש, הרי שדרכה של התובעת הביתה, לאחר ביצוע הקניות בסיום יום העבודה, נכנסת לגדר החריג הקבוע בסעיף 81 לחוק, כך שלא מוקנית לה ההגנה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק.

מהטעמים המפורטים – התביעה נדחית.