סוגי רשלנות רפואית: הגדרות ואחריות

במהלך שמיעת הראיות הסתבר שמדובר בפוליסה שמוגדרת כפוליסה "על בסיס תביעה" (claims made), אשר מיועדת לכסות תביעות שמקורן ברשלנות רפואית שבוצעה בתקופת הביטוח ואשר תדווחנה למבטחים במהלך תקופת הביטוח.

כבוד השופט ריבלין קבע בפסק הדין (סעיף 11), כי הגדרות מקרה ביטוח, בביטוח אחריות, מתחלקות לשני סוגים.

הסוג הראשון, הנו הגדרת מקרה ביטוח כארוע המזיק או המעשה הרשלני שארע במהלך תקופת הביטוח (פוליסה על בסיס ארוע).

...

אולם, איני רואה צורך לקבוע מסמרות בכך בנסיבות שהוכחו עד כה, שעה שבאתי לידי מסקנה שלא התקיים "מקרה ביטוח" ושעה שחלק מרשלנותו של הנתבע, טמונה באי עריכת רישומים או בדיקות.

המומחה הוסיף כי מקובלת עליו קביעת מומחה התובעת באשר לנכות בגין הנזק הגרמי ללסת התחתונה, הגם שלעניין זה שונו התקנות.

אחר כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת-2, נדחית.

אחד מפסקי הדין שעיצבו דינים אלו, הגדיר עקרון זה בזו הלשון: "[T]he general rules . . . that I must so use my real estate as not to injure my neighbor […] are much modified by the exigencies of the social state. We must have factories, machinery, dams, canals and railroads. They are demanded by the manifold wants of mankind and lay at the basis of all our civilization. If I have any of these upon my lands, and they are not a nuisance and are not so managed as to become such, I am not responsible for any damage they accidentally and unavoidably do my neighbor. He receives his compensation for such damage by the general good, in which he shares, and the right which he has to place the same things upon his land." Losee v. Buchanan, 51 N.Y. 476, 484–85 (1873) (ההדגשה הוספה –א.ש.) באשר להליכת משפטנו-שלנו לפי אותו עקרון ממש, ראו את דברי השופטת ד' דורנר בע"א 1678/01‏ מדינת ישראל נ' וייס, פ''ד נח(5) 167, 180 (2004): "'האשם החברתי' הגלום ביסוד ההיתנהגות העוולתית של עוולת הרשלנות נגזר מתפיסותיה הנורמטיביות של החברה באשר לערך החברתי של הפעילות הנידונה, מן הצד האחד, ובאשר למחיר שאותו היא מוכנה לשלם כדי לצמצם את סיכוניה, מהצד האחר. יש לשקלל את תוחלת הנזק עם האנטרס הצבורי שבקיום הפעילות יוצרת הסיכון וכן את עלות אמצעי המנע הקיימים." הספקת שירותים רפואיים מכל הסוגים המוכרים היא בגדר פעילות החיונית לחברה ולפרט.

כפועל יוצא מכך, כל מה שנשאר לתובע להוכיח כדי להפעיל את חזקת הרשלנות הוא "שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". זאת, מאחר שהתנאי הראשון של חזקת הרשלנות – חוסר ידיעה אצל התובע – מיתקיים מתוקף ההנחה שהנחנו לגבי המקרים השכיחים של טפול רפואי, ואילו התנאי השני – קיומו של נכס האחראי לניזקו של הניזוק – היתקיים מכוח הקביעה הנורמאטיבית ביחס לבתי החולים, אשר נקבעה על ידי הנשיא שמגר.

...

ראוי לדייק ולשאול: האם ביחס למנוחה, היה על בית החולים לצפות את האפשרות כי ביום חזרתה מהחופשה השלישית, ולאחר שנרשם שיפור הדרגתי ויציב במצבה הנפשי, תתאבד המנוחה באמצעות תלייתה מהצנרת המצויה בפינת החי? אין בידי לקבוע זאת.

במקרנו, כך אני סבור, לא היה ניתן לצפות את התרחשות הנזק שאירע, מותה של המנוחה, בנסיבות שבהן הוא אירע.

סוף דבר, דעתי היא כי דין הערעור להידחות.

מנקודת מבט זו, נבחן שלוש סוגיות-משנה (גלעד – סיבתיות, בעמ' 31): האם חוק הפיצויים נועד לפצות על נזקים שנגרמו בתהליך גרימה כזה? האם החוק נועד לפצות על נזקים מסוג זה? באיזה הקף נועד החוק לפצות על נזקים כאלה? תהליך גרימת הנזק: בעיניין חוסיין נקבע כי לנוכח תחולת סעיף 76 לפקודת הנזיקין על חוק הפיצויים, "חובקת זכותו של הנפגע על-פי חוק הפיצויים גם נזקים שארעו עקב רשלנות המאוחרת לארוע התאונה [...] בכלל זה נימצאת גם רשלנות רפואית שדבקה בטיפול שניתן לנפגע לאחר התאונה" (בפיסקה 3 לפסק דינו של השופט ת' אור).

לאור האמור, קבע השופט (כתוארו אז) ת' אור כי: "יש לראות... בפגיעה בכבודו של אדם ובזכותו לאוטונומיה, הטבועה בבצוע פרוצידורה רפואית בגופו שלא בהסכמתו המודעת, משום נזק בר-פיצוי בדיני הנזיקין. הפגיעה, שלא כדין, ברגשותיו של אדם כתוצאה מאי-כיבוד זכותו היסודית לעצב את חייו כרצונו, מהוה פגיעה ברווחתו של אותו אדם, והיא נכנסת לגדר הגדרת 'נזק' האמורה [בסעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), י.ו.]" (שם, בעמוד 575; ההדגשה הוספה, י.ו.).

כך, פסק הדין בעיניין חוסיין נועד להתגבר על קשיים בייחוס הנזק שניגרם לניזוק בגין טפול רפואי רשלני לתאונת הדרכים שבגינה נידרש הוא לטפול זה. ברם, משנקבע כי נזקים עקב רשלנות בטיפול רפואי כאמור אכן נכללים בהסדר האחריות המוחלטת הקבוע בחוק הפיצויים, הרי שברי כי בתוך כך ניתן לתבוע פיצויים על-פי כל ראשי הנזק הניתנים להיתבע מכוח חוק זה – ונזקים שאינם ממוניים במשמע, כמבואר לעיל.

...

אף אני סבורה, אם כן, כי למערערת לא עומדת הזכות לתבוע את המשיבה 1 בגין פגיעה באוטונומיה, ומשכך יש לבחון את טענותיה לנזקים כאמור כטענות בדבר תחושות שליליות העולות כדי נזק לא ממוני (וראו בפסקה 12 לחוות דעתו של חברי, השופט י' עמית).

(ב) נזק לא ממוני הנובע מטיפול רפואי רשלני על רקע האמור לעיל, שומה עלינו להשיב על השאלה האם הנזקים הלא ממוניים אשר נגרמו לכאורה למערערת כתוצאה מרשלנות רפואית בטיפול שניתן לה בעקבות תאונת דרכים, ניתנים לתביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק).

מכל האמור, אני מצטרפת, אפוא, לעמדת חברי השופט י' עמית כי יש לדחות את הערעור דנן.

הנזק בבקשת האישור טען המבקש כי יש להטיל על המשיבה אחריות לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה בהתבסס על שתי עילות תביעה מרכזיות: עוולת הרשלנות כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, ועוולת הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין.

בהודעת המשרד להגנה"ס לתקשורת אף צוין כי "מימצאי הדוח מראים כי לא נמצא זיהם בים ובקרקעית סביב אסדת הגז לוויתן. כמו-כן, נמצא כי על רגלי האסדה התפתחה חברה של בעלי חיים (מסוג צמודת ים) המסננים את מזונם מהמים, כדוגמת צדפות וספוגים. המצאותם של בעלי חיים אלה נותנת ביטחון נוסף לכך שהמערכת הימית בריאה ולהעדר זהום בסביבת האסדה" (נספח 10 לתשובה; ראו גם סעיף 7 לחוות דעת ענבר; עמ' 87, ש' 36-11).

...

התוצאה התוצאה אפוא מן האמור שאני מחליט לדחות את הבקשה.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית – נדחית.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום כולל של 15,000 ₪.

נקבע כי בעיותיה הרפואיות של התובעת, ובהן ההפרעה ההתנהגותית והקוגניטיבית מהן היא סובלת, הן ביטוי של תיסמונת גנטית; כי תיסמונת גנטית בלתי ידועה היה חלק ממערך הסיכונים שיצרו הנתבעים במקרה זה; וכי משזו הוחמצה, בשל התרשלות הצוות הרפואי, חבים הנתבעים בגין כל הנזקים הקשורים לתיסמונת זו. על רקע כל האמור, נותר לידון בפצוי לו זכאים התובעים.

צוין כי התובעת לא מיתמצאת בבעיות הרפואיות שלה והיא זקוקה לעזרה בלווי, קביעת תורים, לקיחת תרופות והשגחה, כאשר כיום אימה היא שאחראית על כך. מבחינת טיפולים נקבע כי התובעת זקוקה לטפול פסיכולוגי; לפיזיותרפיה בשל הקיפוזיס הגבי; לריפוי בעסוק לאור הקשיים הניכרים בתפקודיה הניהוליים; להכשרה מקצועית וניסיון לתעסוקה קבועה במפעל מוגן; להקניית מיומנויות חברתיות על מנת לאפשר לה להישתלב בחברה; ולטיפול מיני ורגשי.

מסעיף זה עולה כי מוגבלות שכלית התפתחותית "גבולית", המזכה ב-20% נכות, מוגדרת כמנת משכל 70 עד 79, בעוד שמוגבלות שכלית התפתחותית "קלה", המזכה ב-40% נכות, תקבע במקרים של מנת משכל 55 עד 69.

החל משנת 2005 ניצפתה חזרה של הולכה חשמלית עלייתית-חדרית עם הפסקת פעילות הקוצב, אך בגיל 11 הגיעה לבית החולים עקב הישנות חסם עלייתי-חדרי בהעדר פעילות הקוצב, והושתלה מערכת קיצוב אנדוקרדיאלית חדשה מסוג DDDR.

...

על רקע כל האמור, לא שוכנעתי כי מצבה של התובעת יוטב אם תשתלב במוסד.

סיכומו של דבר, יש לבסס את הפיצוי על ההנחה כי התובעת תשהה במסגרת ביתית כמוצע על ידי התובעים.

על רקע כל האמור לעיל, אדרש עתה לפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד.