סגירת תיק פלילי בגין הפצת ידיעות כוזבות וקבלת דבר במרמה

המכתבים, כפי שצוטטו לעיל, כוללים דברי בלע ואמירות פוגעניות ומבזות כלפי התובעים כגון: מכתב 1: "מזה למעלה מחמש שנים שאנחנו חוזרים ומתריעים בפניכם על עבירות פליליות בקבוץ חולתה", "בשל חשיפת שחיתות ומרמה בחולתה בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים... אנחנו נרדפים בביתנו. מנסים לסלקנו מביתנו", "אנחנו דורשים הקמת ועדה קרואה לחולתה, לוועדת חקירה פלילית, למנהליה ולעורכי הדין", "מטרתם – לרסק את רקמת חייה של המשפחה", "מניעת קבלת מאות אלפי שקלים שהיו מיועדים להצלת חייה של בתם", "מניעת פנסיה", "תהליך של "השנאת הציבור", הדרה והסתה גלויה כנגד המשפחה", "התרת דם המשפחה", "השתלת חוב פקטבי", "גביית כספים אסורים", "הוצאת דיבה / שפיכת דם המשפחה", "איומים גלויים על חיינו". מכתב 2: "תלונה על קיומו של "ארגון פשע" בקבוץ חולתה", "נדרשים ועדה קרואה לחולתה, ועדת חקירה פלילית למנהליה ולעורכי הדין שלה", "מירמה בנסיבות מחמירות", "גניבה והעלמת כספים בידי נאמנים", "פשעי שנאה, אלימות, הפחדה והתרת דם", "הונאת המיליונים", "גניבת כספי חולי סרטן", "גניבת כספי הנפטרים", "גניבת כספי וזכויות הקשישים", "גניבת כספי החברים". כמו כן, המכתב כולל את האמירה "יונתן פרידמן ...[קטע מושחר]... מתנהגים ופועלים שיטתית כראשי "ארגון פשע" – מאורגן, אלים, מסוכן וקטלני".

מכתב 3: "נחשפה בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 30.1.13 הדרישה והכוונה הגלויה של עו"ד לארי גולדשטיין ויונתן פרידמן... לסילוקה של מישפחת רובין מביתה", "זוהי קשירת קשר בכוונת זדון מכוונת ע"י עו"ד לארי גולדשטיין ומשרד קופרשמיט ביחד עם הנהלת חולתה, כנגד המשפחה. הם גרמו לקריסתה הכלכלית של המשפחה ... בשל גניבת כספים שהיו מיועדים להצלת חייה של צעירת ששת ילדינו מסרטן קטלני". מכתב 4: "פרידמן וגולדשטיין רקמו מזימה לסלק אותנו מביתנו ומחולתה", "חטאנו! שאנחנו נלחמים ... בשחיתות ובמעשי מרמה גניבה והונאה של עשרות מיליוני שקלים בחולתה", "היחידה לחקירות הונאה מזמנת את יונתן פרידמן לחקירות על ההונאות הפנטסיות. הוא יודע היטב על מה מדובר. עוד ידובר על כך רבות", "שניהם, פרידמן וגולדשטיין, אינם ראויים לחולתה... שלא ניתן לעולם יותר, לפעול בנגוד לחוק לטוהר המידות ולשקיפות", "התירו את דמנו והרעיבו אותנו". מכתב 5: ""פני הרוע הטהור" של מנהל הקהילה בחולתה בלווי סוללת עורכי דין משומנים היטב", "יונתן פרידמן מנהל הקהילה בחולתה הצליח להרעיב אותנו עם סוללת עורכי דין נמרצת של קופרשמיט & גולדשטיין. הפרויקט להרעבת המשפחה הצליח!", "מנהל הקהילה יונתן פרידמן מתיר דמנו בכל פרסום... דבריו הם שקר וכזב", "באנטרנט הפנימי של חולתה הופיע תדריך... כיצד לפגוע פיזית במשה". מכתב 6: "הרעבת מישפחה.. והתרת דמה, כולל חשש לרצח", "אנחנו חיים תחת איום מתמיד על חיינו", "דמנו הותר", "מעשי שחיתות, אלימות ומרמה בחולתה בהיקפים מבהילים של עשרות מיליוני שקלים". דברים אלה, על פי המשמעות שהאדם הסביר היה מייחס להם, מציגים את התובעים מס' 1 ו-2 באור שלילי, כעבריינים אלימים ומסוכנים ופורעי חוק וסדר, באופן המטיל דופי חמור בהתנהגותם ובמעשיהם, כבריות בכלל וכמנהל הקהילה בקבוץ וכבא כוחו, בפרט.

חזוק למסקנה זו יש לראות בכך שמכתבים 5 ו-6 הופצו, בסופו של דבר, בין היתר, גם לכתב שבועון הקיבוצים "הזמן הירוק", מר יעקב לזר, שביום 12.3.15 פירסם כתבה הסוקרת את סיכסוך רב השנים בין הנתבעים לבין הקבוץ, במסגרתה צוטט תכנם של מכתבים מס' 5 ו-6, כאמור לעיל, כך שלמעשה, תכנם של המכתבים הופץ בתפוצה רחבה.

ראה דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס ואח', פ"ד נב (3) 1: "לכל אלה מצטרף קושי ראייתי נוסף, העולה במקרים לא מעטים, שבהם מיוחסים לנפגע מעשים ופעולות העולים כדי עבירה פלילית. במקרים כאלה, נושא המפרסם בנטל מוגבר להוכיח את אמתות הפירסום, ביחס לנטל הרובץ עליו בהליכים אזרחיים רגילים. בגדר זה, הכלל הוא, כי נטל הראיה הרובץ על המפרסם כבד יותר, ככל שחומרת המעשים המיוחסים על-ידי המפרסם כבדה יותר (ראו דברי השופט בך בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ [7], בעמ' 598-599.

אין די בכך שהתובע מס' 1 לא ידע להשיב לשאלות בית המשפט באילו מקרים ובאיזה הקף מסייעת הקרן לחברים (עמוד 13 שורות 19-32 לפרוטוקול), ואין די בעצם העלאת השערותיהם של הנתבעים כדי להוכיח "אמת בפירסום" ובפרט ביחס לאמירות כה חמורות המופיעות במכתבים נשוא תביעה זו. ולראיה, הנתבע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי פרקליטות מחוז צפון סגרה את כל התיקים שניפתחו כנגד התובעים מס' 1 ו-2 (עמוד 23 שורות 14-15 לפרוטוקול).

...

סעיף 15(3) לחוק – משנדחתה טענת אמת בפרסום ונוכח סגנון הכתיבה הבוטה בו נקטו הנתבעים במכתביהם, כמפורט לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי המכתבים לא נכתבו כדי להגן על עניין אישי כשר של הנתבעים.

על יסוד האמור לעיל, שוכנעתי כי לא עומדת לנתבעים כל הגנה מפני אחריותם להוצאת לשון הרע על התובעים ומשכך, יש לקבל את התביעה ולפסוק לתובעים פיצוי בשל פרסום לשון הרע.

בהתחשב במכלול הנסיבות ובכלל זה, במהות הפרסומים, בחומרת תוכנם, בהיקף תפוצתם הרחב, במעמדם של התובעים ובתחום עיסוקם ובעובדה שמדובר במספר פרסומים, סבורני כי פיצוי בסך של 8,000 ₪ עבור התובע מס' 1 ופיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור כל אחד מן התובעים מס' 2 ו-3, יהא הולם בנסיבות העניין.

בהקשר זה הדגיש כבוד השופט מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פד"י מג(2) 333 (1989), בעמ' 338, כי "ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים". באופן דומה ציין כבוד המשנה לנשיאה (כתוארו אז) השופט ריבלין בעיניין אילנה דיין, כי "בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפס הפירסום בעיני האדם הסביר. זהו מבחן אובייקטיבי, המעמיד עצמו על האופן שבו האדם הרגיל היה מבין את הפירסום...". כמו כן, בע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' שרנסקי [פורסם בנבו] (4.8.2008) הדגישה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, כי "לצורך גיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה. די שהפירסום עלול היה להביא לתוצאה כזו". אציין, כי לאחר שנשמעו כלל הראיות בתיק, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להיתקבל.

. השתמשת בעוד דרכים שיקריות וערמומיות בסיוע של אותו נוכל העו"ד שלך שעשה את ההסכם בנינו- "הסכם המתנה" וכשהוא בא לבית המשפט להעיד, נתן עדות כוזבת מלאה בשקרים, בטיעון שכל הכוונה בכל ההסכם הוא אחרי מותך.

. התקבלתי כחברת אגודה בכפר, אושר לי משכנתא מהבנק, ואף הינך חתמת על הסכם בלתי חוזר, ורק את הפרט האחרון, אישורי המשכנתא של הבנק, בחר שי חיימי בהוראתך ושתוף פעולה של שנכן כאחד, ללא ידעתי, מהלתם בי. ומכך במקום להעביר למינהל את כל סיום הניירת ובכך לסגור את העיסקה, וזאת כי אתה והוא בחרתם כך, כדי לעשות שימוש בי .

בעניינינו, אין חולק, כי כתיבת הפוסט ברשת החברתית "פייסבוק" מהוה פירסום כהגדרתו בחוק, שכן רואים פירסום כפרסום לשון הרע אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע (ראו, סעיף 2(ב)(1) לחוק וכן ראו בר"ע (מחוזי חי') 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט, [פורסם בנבו] פסקה 24).

זאת להדגיש, כי הדברים שיוחסו לתובע, פורסמו ברשת החברתית עם פוטנציאל לתפוצה רחבה בצרוף בקשה להפיץ הלאה ולהרחיב את מעגל התפוצה והיה בדבר כדי לבזותו בפני קהל יעד רחב וכאשר מוטחות באדם טענות מסוג זה יש בכך כדי לבזותו, להשפילו או לפגוע במשלח ידו.

במסגרת הפוסט שפירסמה, הנתבעת ייחסה לתובע הפרה של כללי האתיקה החלים על עורכי דין בישראל ואף ייחסה לו מעשים פליליים (הונאה, מירמה ושחיתות).

...

בשים לב למכלול השיקולים, הגעתי למסקנה, כי נכון להעמיד את סכום הפיצוי לתובע בגין הפרסום שנעשה על ידי הנתבעת, כפי שפורט לעיל, על סך כולל של 26,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 26,000 ₪.

בחלק מהפרויקטים הוא יזם ובחלק מהם מנהל פרויקט (ע' 9 ש' 5 לפרוטוקול) ועפ"י עדותו, הינו חבר טוב של יוסי מזרחי ששמש אז כמנהל מחלקת הפיקוח, ונהג לבקר במשרדי הערייה, להפגש עם יוסי מזרחי, עם מפקחים, כולל שקולניקוב, ויש לו תיקים רבים בעירית רמת גן. עפ"י עדותו, הוא ויוסי מזרחי חברים טובים ונפגשים בשעות הפנאי ובמקרים אחרים, באירועים אישיים והם חברים אף מחוץ למסגרת העבודה.

תמצית טענות התביעה נגד שפירא טוען התובע, שיש במכתב טענות שמעלות חשד לפליליים לאיום על עדים, שבוש הליכי חקירה, מירמה והפרת אמונים, שימוש לרעה בכוח המשרה, חשד לקבלת שוחד וניצול תפקיד, חשד למתן שוחד לעובד ציבור, היתחזות כעובד הציבור, וששפירא, כך לטענת התובע, הודה שמרקר את הדגשים החמורים שבמכתב, תוך הדגשה ומרקור שם התובע במכתב.

טוען שפירא שהעלה פוסט בקבוצה סגורה "לוחמי רמת גן בשיתוף עמותת העיר שלנו", ברשת חברתית Facebook לגבי היתנהלות עריית רמת גן, בצרוף המכתב שנשלח למנכ"ל הערייה משה בודאנה ובו טענות הנוגעות לתובע.

לעניין סיווג הפירסום כדעה נקבע כי פירסום ייתפש כהבעת דיעה, אם זהו מובנו הטבעי והרגיל של הפירסום כפי שאדם מן היישוב היה מבין אותו וכי: "בסווג האמרה יש לתת משקל לאופן שבו היא נתפסת בעיניו של הקורא הסביר. רוצה לומר, האם סובר הוא כי הוא מוזמן לשפוט את האמרה, או שמא מתבקש הוא לאמצה כעובדה וללא ביקורת עצמאית? הרושם הכללי שיוצר מרקם הכתבה בעיני הקורא הסביר הוא שחולש על סיווגה של האמרה, ואין הוא מנתח ניתוח מדוקדק כל אמרה ואמרה. רושם זה מושפע מניסוחה של האמרה, ממקומה בכתבה ומהמבנה הכולל שלה. לא מן הנמנע שתכנים זהים יסווגו באופן שונה באותה כתבה." (ראו ע"א 3199/93‏ קראוס‎ ‎נ' ידיעות אחרונות ואח'‏, פ''ד מט(2) 843)).

משמעות הדבר היא שגם פירסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובילבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי".

לסיכום הדברים, מאחר שהוכח כי שפירא לא הפיץ את המכתב ברבים, המכתב הופץ ברבים ע"י אחרים וטרם פירסום הפוסט שאליו צורף המכתב, ושמו של התובע אינו מופיע בפוסט, וקבעתי כי הפוסט שפירסם הינו הבעת דיעה אישית לגיטימית בנסיבות העניין, ומאחר שדבריו של מר שפירא מפנים למכתב שצורף לפוסט בנוסח מלא, די בכך לטעמי כדי לדחות טענות התביעה כנגד מר שפירא בדבר הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו של התובע בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

...

לאור המפורט וקביעתי כי אין מדובר בלשון הרע, וגם אם היה מדובר בלשון הרע (מה שלא נקבע) הפרסום חוסה תחת ההגנות המפורטות, דין התביעה כנגד שקולניקוב להידחות.

לסיכום הדברים, מאחר שהוכח כי שפירא לא הפיץ את המכתב ברבים, המכתב הופץ ברבים ע"י אחרים וטרם פרסום הפוסט שאליו צורף המכתב, ושמו של התובע אינו מופיע בפוסט, וקבעתי כי הפוסט שפרסם הנו הבעת דעה אישית לגיטימית בנסיבות העניין, ומאחר שדבריו של מר שפירא מפנים למכתב שצורף לפוסט בנוסח מלא, די בכך לטעמי כדי לדחות טענות התביעה כנגד מר שפירא בדבר הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו של התובע בהתאם לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה נגד נתבעים 1-2 נדחית במלואה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 46095-10-18 טווינה ואח' נ' וייס ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון תובעים 1. שי טווינה ת.ז. 034991968 2. מיכל טווינה ת.ז. 31975675 ע"י ב"כ עוה"ד רון אביב ואח' נתבעים 1. רון וייס ת.ז. 034734442 2. שושנה וייס ת.ז. 53425195 3. אברהם וייס ת.ז. 4539573 ע"י ב"כ עוה"ד שרגא בלזר ואח' 4. א.א.אאול סיגמה בע"מ (פורמאלי) פסק דין

עוד טוענים התובעים בכל הנוגע ללשון הרע, בדבר מספר אירועים: אמירות פוגעניות-נטען כי לאורך כל הסיכסוך בין הצדדים וגם לאחר פסה"ד, הנתבע 1 הפיץ דברי שיטנה כוזבים על התובע 1 וסיפר אודותיו, בין היתר כי "עקץ אותו במיליונים", "גנב ממנו כספים" כינה אותו "גנב"," רמאי" "שקרן", "נוכל" ואף ייחס לתובעת 2 שתוף פעולה עם "מעשי העוקץ והנוכלות" של התובע 1.

פרסומים באוזני לקוחות החברה- גם ביחס לפרסומים אלה, נטען כי בידי התובעים עדות לפיה הנתבע 1 אמר ללקוחות שונים כי התובע "גנב כסף ממנו ומהחברה" וכיו"ב. פרסומים באוזני הבנק וחברות האשראי שסלקו חיובים לחברה- כאמור לעיל, נטען כי הנתבע אמר לגורמים שונים בבנק כי "לבנק לא כדאי להתעסק אתו" (הכוונה עם התובע 1- מ.ק.נ) וכי הוא "נוכל שמעל בכספי החברה" "הוציא חיובי אשראי במירמה" וכי התובע חייב לו מאות אלפי שקלים.

כמו כן, נטען כי ייחוס עבירות פליליות כלשהן לאדם כדוגמת הכינוי "גנב", היא מן החמורים שבלשון הרע, כאשר התובע מעולם לא הורשע בדבר וכי אף בהליך האזרחי לא חויב בתשלום כספים לנתבע 1, כי אם להפך.

התובעים טוענים לפגיעה בפרטיות- לטענת התובעים, במסגרת הפרסומים הפוגעניים מסרו הנתבעים מידע מתוך המסמכים של התובע והחברה ונעשה שימוש בידיעות, חלקן כוזבות אודות אופן היתנהלות התובעים, מקורות הכנסתם וכו', לגורמים אחרים.

נטען כי מאז קבלת פסה"ד, התנתקו הנתבעים מכל קשר לחברה ולא שוחחו עם איש על אשר היתרחש בה, בהיות הדברים בבחינת "חיטוט בפצעים" כואבים לנתבעים.

אולם, גם אם נזקק לאישור או חתימת הנתבע 1 כבעל מניות, הרי שיש ממש בטענות הנתבע 1 לפיהן מומחה בית המשפט בהליך בביהמ"ש המחוזי, לא הוסמך להורות למי מהצדדים לחתום על מסמכים, וכי לא הופנתה אליו כל דרישה או פנייה בכתב לחתום על מיסמכי הסגירה, טענה זו לא נסתרה ע"י התובעים ולא הוצג כל מיסמך מטעמם המציג פנייה לנתבע 1, ברוח דברים אלה.

...

על כן דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר, לאור כל האמור והמקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות בסך 2500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 9682-12-20 אשרף נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אביים ברקאי תובע מרדכי אשרף נתבעים 1. ידיעות אחרונות בע"מ 2. רותם אליזרע ב"כ התובע: עו"ד יוסף פנחס כהן ב"כ הנתבעים: עו"ד ירון חנין – משרד עורכי הדין ליבליך מוזר גליק פסק דין

(4) הנתבעים שבו וציינו כי החקירה אודותיה דיווחו הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד התובע ובמסגרתו נכתב כי :" במעשיו אלה הנאשם קיבל במירמה מרופא קופת חולים הפניה לבדיקה פסיכיאטרית של המתלונן, גרם לרופא בכזב ליצור הפניה זו, פגע במזיד בפרטיותו של המתלונן במסגרת הערר שהגיש, בכך שהשתמש בידיעה על ענייניו הפרטיים של המתלונן, ומסר אותם לאחרים שלא למטרה שלשמה נימסרה, פירסם דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות, ואף פירסם ענין הנוגע לצנעת חיו האישיים ולבריאותו של המתלונן, כשהוא יודע שידיעה זו הושגה על ידו במירמה. בנוסף ניסה לקבל במירמה החלטה על פתיחתו מחדש של תיק חקירה שניסגר". (5) לטענת הנתבעים, מדובר בפירסום שהיה בו עניין צבורי מובהק והוא נעשה בתום לב. לדבריהם, מלאכתם נעשתה נאמנה תוך מילוי חובתם העיתונאית להביא לידיעת הציבור מידע חדשותי חשוב בנושא שהעניין הצבורי שבו אינו יכול להיות שנוי במחלוקת.

· לענין זה קובע סעיף 25א(א) לחוק כך - "פורסם באמצעי תיקשורת שניפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או היתקבל עירעורו, לפי הענין (בסעיף זה – החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התיקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התיקשורת את ההחלטה העדכנית..." · הוראות סעיף זה, המתייחסות לפירסום כתבה מתקנת אודות סגירתה של חקירה פלילית – מלמדות מיניה וביה שניתן לדיווח על פתיחתה של חקירה פלילית.

...

סוף דבר (1) הפרסום בעיתון הוא אכן פרסום מכפיש ואולם לנתבעים קמה הגנה מכח הדין.

(2) בנסיבות אלה, ולאור ההגנה שקמה לנתבעים - התביעה נדחית.

סוף דבר – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.