סגירת תיק החקירה מחוסר אשמה ללא שמץ של ראיה

כאשר מעיינים בתיק החקירה שמספרו 77621/2016 העוסק בחשד להחזקה שלא כדין בכלי ירייה, עולה כי פרט לתמונה שפורסמה בפייסבוק אין שמץ ראיה על מעורבות העותר בהחזקה או בשימוש בכלי ירייה.

כן מתברר כי רשות הטבע והגנים סגרה את תיק החקירה מחוסר אשמה בעבירה על ציד בלתי חוקי.

...

לקצין הרישוי שיקול דעת רחב מתי להיעתר לבקשה לקבלת או חידוש רישיון ומתי לדחותה.

סוף דבר על כן, אני מורה למשיבים לחדש את רישיונו של העותר להחזיק בכלי ירייה – רובה – בתבחין של "ספורטאי – יורה פעיל". כמובן שחידוש הרישיון מותנה בעמידה בכל שאר התנאים כנדרש על פי דין.

המשיבים ישלמו לעותר הוצאות הליך זה בסך של 3,000 ₪.

על-פי המבחן שהיה נהוג בעבר, ניתן היה לומר ברמת וודאות גבוהה כי סגירת התיק מחוסר אשמה מצביעה על כך שאין אף לא שמץ של ראיה לחובת החשוד או כי מעשיו כלל אינם בגדר עבירה.

חזקה כי הבחירה לסגירת התיק דוקא מחוסר אשמה ולא מחוסר ראיות, נעשתה מתוך ידיעה ברורה כי קיומו של תיק חקירה זה לא יופיע ברשומי המישטרה וכי כל גורם שיבקש לעיין במידע המשטרתי על אודות העותרת לא ידע על קיומו.

...

בקשתה זו של העותרת נדחתה בהחלטת פקידת הרישוי מיום 13.8.2020, אשר נומקה כלהלן: "בקשתך נדחתה לאור המלצת משטרת ישראל בגין: בידי המשטרה מידע על מעורבות המבקשת באירוע מהשנה האחרונה, ממנו נשקפת מסוכנות לציבור ולעצמה. בחודש 2/2020 רישיונה לכלי ירייה כמאבטחת בוטל בהמלצת המשטרה בגין אירוע זה. חרף העובדה כי תיק זה אינו מופיע כיום ברישומה, אנו סבורים כי לא חלף די זמן מהאירוע. נשקפת מסוכנות בהימצאות כלי ירייה בידיה. אנו ממליצים לסרב לבקשתה". אף הפעם בחרה העותרת שלא להגיש ערר על ההחלטה וחלף זאת, המתינה מספר חודשים וביום 25.1.2021 פנתה בבקשה נוספת לקבלת רישיון לכלי ירייה ארגוני, הזהה בעיקרה לבקשתה הקודמת.

אף הערר נדחה בהחלטת מנהלת מחוז ירושלים באגף לרישוי כלי ירייה (להלן – הממונה) מיום 8.6.2021.

לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התשובה לשאלה נמצאת בתווך בין הדעות השונות.

תוצאת הדברים היא כי העתירה מתקבלת.

ביום 12.2.2014 הודיעה המשיבה לעותר כי הוחלט שלא להעמידו לדין מאחר שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, וכי התיק ייסגר בעילה של "חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין". ביום 18.2.2014 הגיש העותר בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה לעילה של "חוסר אשמה". ביום 7.5.2014 דחתה ראשת יחידת תביעות ירושלים (פלילי) את הבקשה, בעיקר מן הטעם שעדות אמה של גרושתו תומכת בתלונה, באופן המבסס על פניו חשד לבצוע עבירה.

בעקבות זאת, הגיש העותר ביום 24.9.2015 ערר לראשת חטיבת התביעות, אשר נדחה ביום 15.11.2015, מן הטעם שסגירת תיק בעילה של חוסר אשמה תעשה רק כאשר אין שמץ של ראיות כלפי החשוד, מצב דברים אשר אינו מיתקיים בעניינינו.

...

לאחר שבחנו את טענותיו, הגיעו כל הגורמים הללו למסקנה דומה.

בהתחשב בכל אלה, מצאנו כי החלטות אלה, המבוססות על שיקול דעתן המקצועי של רשויות החקירה והתביעה, כמו גם על הניסיון והידע שלהן, הן סבירות ואין בנמצא פגם המצדיק התערבות.

ואולם, בשים לב לכך שבחודש הבא יחלפו 7 שנים מאז האירוע מושא תיק החקירה, בפני העותר עומדת האפשרות לפנות אל המשיבה לביטול הרישום בעניינו, בהתאם לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009, ובכך יש כדי לתת בידיו תרופה לעניין זה. סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 15 לעיל, העתירה נדחית.

בהמשך קובע סעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי כי: "על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה או להעמידה לדין, לפי העניין, שלא נימצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה, רשאי המתלונן לערור כלהלן: [...]" בהתאם לקבוע בסעיף 62(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי פנה העותר למשיבה בבקשה לקבל את סיבת סגירת התיק, וביום 30.9.2020 הוא נענה כי התיק ניסגר בעילה של חוסר ראיות.

מהוראות חוק סדר הדין הפלילי עולה כי קיימות שלוש עילות מרכזיות לסגירת תיק: "חוסר ראיות"; "העידר אשמה"; "נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להעמדה לדין". העילה האחרונה החליפה, במסגרת תיקון 82 לחוק סדר הדין הפלילי, את עילת הסגירה של "חוסר עניין לציבור" שהייתה קבועה עד אותה עת (להרחבה בנושא עילת סגירה זו ראו הנחיית פרקליט המדינה 1.1 "אי פתיחה בחקירה או סגירת תיק בעילת 'נסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות לפתיחה בחקירה/להעמדה לדין" (2.9.2019)).

בעבר, המבחן הנוהג לסגירת תיק בעילה של "העדר אשמה" היה מצב בו לא היתקיים "שמץ ראייתי" הקושר את החשוד לבצוע העבירה.

כך עולה בין היתר מקביעתו של בית המשפט (השופט י' זמיר) בבג"ץ 4539/92 קבלרו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(3) 50, 54 (1996) (להלן: עניין קבלרו)): "כדי לרשום שהתיק ניסגר מחוסר ראיות, צריך שעדיין יהיו בתיק ראיות (העומדות במבחן הראיה המנהלית) שיש בהן כדי להשאיר ספק סביר בחפותו של החשוד". (וראו גם בג"ץ 4845/17 חמדאן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 29 (28.10.2019)) בסעיף 13 להנחיית פרקליט המדינה נקבע כי לצורך החלטה אודות עילת הסגירה על התובע לבחון את מידת הסבירות שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו: "ככל שהסכוי שהחשוד ביצע את העבירה – כעולה מהראיות שנאספו בתיק – נמוך, הרי שעילת הסגירה הראויה הינה 'העדר אשמה'. ככל שהסכוי שהחשוד ביצע את העבירה הינו גבוה יותר, יש לסגור את התיק בעילה של 'חוסר ראיות'". עוד מוצע בהנחיה (בסעיף 14 בה) להשתמש במבחן הראיה המנהלית כאשר ישנו קושי בכימות ברור ומוגדר של הראיות, עוצמתן ואופן עיבודן הצפוי במהלך המשפט.

...

מכאן, שבעבירות של חזקה פלילית נקודת המוצא היא הגשת כתב אישום, ואילו ההחלטה להימנע מכך מנביעה, לטענת העותר, מסקנה בדבר דיות הראיות שהוצגו מטעם ההגנה.

משכך, לגישת המשיבה, היה על העותר להציג ראיות ולהוכיח גם כי הוא ביצע פיקוח וניטור סדירים של התנהלות עובדי החברה, כדי שניתן יהיה להגיע למסקנה לפיה הוא עמד בנטל.

כפי שראינו, המשיבה סברה כי אין מדובר בקושי המצדיק את המסקנה לפיה יש להגיש נגד העותר כתב אישום, אולם היא סברה כי די בו כדי להימנע מסגירת התיק בהעדר אשמה.

סוף דבר, דין העתירה להידחות.

כפי שהובהר, בעניינינו לא נימצאו ראיות לכאורה להוכחת הטרדה מינית לאחר שתיק החקירה במישטרה ניסגר בעילה של חוסר אשמה [עניין תורג'מן], ולא "מחוסר ראיות". ודוק.

במצב דברים בו השתכנע פרקליט מחוז או תובע משטרתי, לאחר עיונו בתיק החקירה, שכלל לא בוצעה עבירה באותו עניין או כי אין שמץ ראיות לבצוע העבירה ע"י החשוד בתיק "... יש לנמק את סגירת התיק ב'העידר אשמה', ולא בשל 'חוסר ראיות' ". משכך, נוכח משקלן הקל של הראיות שנאספו אל תיק המישטרה, נוטה הכף אל-עבר אי-פירסום [תורג'מן, פסקה 21].

...

והרי אין כל תועלת חינוכית וציבורית בפרסום שכנגד פלוני נוהל הליך אזרחי בגין הטרדה מינית, במסגרתו הגיעה המשטרה למסקנה, כי אין אשמה פלילית והעובדת הסכימה למסקנה זו. יוצא מן הכלל נוסף הוא הפרסום הנוגע לאנשי ציבור.

אולם, במקרה דנן הבקשה לפרסם את המידע על החקירה ועל ההליך המשפטי הוגשה, כאמור, לאחר שהמשטרה הגיעה למסקנה שאין על הנילון – הנתבע אשמה פלילית ולאחר שהעובדת התפשרה על סמך אותה מסקנה.

סוף דבר מתקבל ערעורו של הנתבע ונדחה ערעורן של עמותת אומ"ץ וגב' סיני.