סגירת תיק הוצאה לפועל מעשה בית דין

הנתבע 1 מוסיף וטוען כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו וכי יש לסלק את התביעה על הסף גם מחמת השתק ומעשה בית דין, שכן כל הטענות שהעלו התובעים נגד הבנק - נדונו ונדחו זה מכבר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

רק ביום 17.2.2014, לאחר שניסגר תיק ההוצאה לפועל והובא לידיעת התובעים מידע רלבאנטי - חדל המעשה/המחדל בגינו הוגש ההליך הנוכחי.

כך, למשל, נטען בסעיף 14 לתגובתם כי "פינוי הבית-הנזק הגדול קרה לפני עשר שנים, ב-16 לפברואר 2011. התביעה הוגשה 10 שנים לאחר מכן ב-16 לפברואר 2021". בסעיף 25 לתגובה הם מדגישים כי "...המועד בו מתגבש הנזק הוא פינוי הבית ב-16 לפברואר 2011, הבית נימסר לכונס ב-16 לפברואר 2011, כאן מתחיל מרוץ ההתיישנות, כאן לתובעים מתגבשת עילה לתביעה". לטעמם של התובעים, הנזק הוא נזק מתמשך, אשר חדל רק בעת שתיק ההוצאה לפועל שניפתח מטעם הנתבע 1 – ניסגר.

...

סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל אני קובע כי תביעתם של התובעים התיישנה.

משקבעתי כי התביעה התיישנה אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2.

התובעים ישלמו את ההוצאות לנתבעים בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיהם.

אשר לטענה בדבר מעשה בי"ד בפסק הבורר, המשיב טוען כי פסק הבורר כלל לא עסק בקריסת חלקו העליון של קיר התומך, אשר ארע בשנת 2015, שנים רבות לאחר אותה היתדיינות ולאחר פסק הבורר, וממילא הדבר לא נדון שם. שני ההליכים מבוססים על עובדות ועילות שונות ועל כן לא מיתקיים מעשה בית דין מכוח השתק עילה/פלוגתא.

באשר לטענה בנוגע להסכם שחתמו הצדדים בהוצל"פ, המשיב טוען כי מדובר בהסכם פשרה שנועד להסדיר את סגירת תיק ההוצאה לפועל שניפתח כנגדו בעקבות פסק הבוררות שחייבו בתשלום למבקשים בסך 47,127 ₪.

...

נדרש אפוא לקבוע את אומד דעת הצדדים לעת הכריתה.

טענת השיהוי אף היא דינה להידחות כטענת סך לסילוק התביעה.

אשר על כן הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

למעשה, חנה כלל אינה מסתירה זאת, והיא שבה וטוענת כי התביעה שהוגשה נגדה בהליך הקודם הייתה שקרית, ולפיכך היא מבקשת לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולהשיב לה את הכספים שנגבו במסגרתו.

כידוע, הדוקטרינה של מעשה בית דין (res judicata) מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של הליך שפוטי להוביל לסיומה המוחלט של ההיתדיינות בין הצדדים באותו הליך (או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם), כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנידונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן.

...

לצערי, חרף מספר הזדמנויות שניתנו לה, לא השכילה התובעת לנצל את הזכות שניתנה לה להגיב עניינית לבקשה (ראו, למשל, החלטות מיום: 26.1.23, 30.1.23, 16.4.23, 9.5.23, 15.5.23, 6.6.23, 11.6.23, 12.6.23, 15.6.23, ו-19.6.23), ולפיכך אין מנוס ממתן החלטה על יסוד כתבי הטענות שהוגשו בלבד, תוך שטענות התובעת לוקטו מתוך המסמכים שהגישה.

לאחר שעיינתי בקורות ההליך הקודם ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

במצב דברים זה, אני סבורה כי קבלת תביעת התובעת, המבוססת כולה על אותן טענות הגנה שהעלתה התובעת בהליך הקודם, להעדר קיומו של חוב אשר נוצר לטענתה במרמה– תאיין את פסק הדין שניתן בהליך הקודם (ושקיבל את תביעת אורטל בגין אותו חוב), ולפיכך מתקיים החריג המקים לתובעת "השתק הגנה" והיא מנועה מהגשת התביעה.

לאור האמור אני מקבלת את הבקשה ודוחה את התביעה על הסף.

בשנת 2010 בטרם ניסגר תיק ההוצאה לפועל ביקשה המשיבה להגדיל חוב לפי תחשיב של 4,000 ש"ח לחודש (כפי שעשתה בבקשתה משנת 2017) ובקשתה נדחתה על ידי כבוד הרשמת: "אני דוחה את בקשת הזוכה להגדלת קרן החוב, שעה שלא הוכחשה טענת החייב, כי ההגדלה המבוקשת הנה בגין חיובים למזונות האשה לאחר מועד הגירושין ולמזונות הילדים ממועד בגירותם" (החלטת כבוד הרשמת שביט מיום 10.11.2010).

האפשרות העקרונית "להתגבר" על ההחלטה בדבר הגדלת החוב הראשונה קיימת במתווים דיוניים שונים בגדרי ההליכים בלישכת ההוצאה לפועל - בין היתר קיימת אפשרות לעתור בבקשה לביטול החלטה שניתנה בהיעדר תגובה (השוו גם תקנה 27 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979), ולהארכת המועד להגשת בקשה כאמור או להגשת ערעור על ההחלטה בבקשה להגדלת החוב, קיימים גם מנגנונים נוספים דוגמאת תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל אשר נועדה, בין היתר, למנוע מצב בו תידחה בקשה מוצדקת שהוגשה במתוה משפטי אחד "בעוד תוכנה של הבקשה, מצביע על התאמתה להליך אחר" (ע"א (מחוזי תל אביב) 2836/03‏ עריית תל אביב נ' מור (24.1.06)) - והגמישות הדיונית המסורה לבית המשפט לעינייני מישפחה - גם בשבתו כערכאת ערעור - מצדיקה בנסיבות הפעלת סמכות חריגה זו. וכפי שקבע בית המשפט לעינייני מישפחה באחד המקרים: "אף אם תמצי לומר, כי קביעות כב' הרשמת לגוף עניין היו למעלה מן הצורך, שכן דחתה את טענות המערער... מחמת מעשה בית דין" - כפי שבעניינינו ניתן לומר שכבוד הרשמת התייחסה לסוגיית פרשנות החלטת בית הדין מעבר לצורך שכן לשיטתה ההחלטה בדבר הגדלת החוב כבר נחלטה - "סבורני שנוכח מהות העניין וחשיבותו, יש מקום שבית משפט זה יסטה מסדרי הדין, לשם עשיית צדק, ויאפשר את הדיון בפלוגתא שבמחלוקת לגופה. זאת מכח סמכות בית משפט זה על פי סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה - 1995 (ע"ר (מישפחה ירושלים) 874-03-15‏ ‏א.ש.ל נ' ל.א (27.7.15)).

...

בשנת 2010 בטרם נסגר תיק ההוצאה לפועל ביקשה המשיבה להגדיל חוב לפי תחשיב של 4,000 ש"ח לחודש (כפי שעשתה בבקשתה משנת 2017) ובקשתה נדחתה על ידי כבוד הרשמת: "אני דוחה את בקשת הזוכה להגדלת קרן החוב, שעה שלא הוכחשה טענת החייב, כי ההגדלה המבוקשת הינה בגין חיובים למזונות האישה לאחר מועד הגירושין ולמזונות הילדים ממועד בגירותם" (החלטת כבוד הרשמת שביט מיום 10.11.2010).

האפשרות העקרונית "להתגבר" על ההחלטה בדבר הגדלת החוב הראשונה קיימת במתווים דיוניים שונים בגדרי ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל - בין היתר קיימת אפשרות לעתור בבקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר תגובה (השוו גם תקנה 27 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979), ולהארכת המועד להגשת בקשה כאמור או להגשת ערעור על ההחלטה בבקשה להגדלת החוב, קיימים גם מנגנונים נוספים דוגמת תקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל אשר נועדה, בין היתר, למנוע מצב בו תדחה בקשה מוצדקת שהוגשה במתווה משפטי אחד "בעוד תוכנה של הבקשה, מצביע על התאמתה להליך אחר" (ע"א (מחוזי תל אביב) 2836/03‏ עיריית תל אביב נ' מור (24.1.06)) - והגמישות הדיונית המסורה לבית המשפט לענייני משפחה - גם בשבתו כערכאת ערעור - מצדיקה בנסיבות הפעלת סמכות חריגה זו. וכפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה באחד המקרים: "אף אם תמצי לומר, כי קביעות כב' הרשמת לגוף עניין היו למעלה מן הצורך, שכן דחתה את טענות המערער... מחמת מעשה בית דין" - כפי שבענייננו ניתן לומר שכבוד הרשמת התייחסה לסוגיית פרשנות החלטת בית הדין מעבר לצורך שכן לשיטתה ההחלטה בדבר הגדלת החוב כבר נחלטה - "סבורני שנוכח מהות העניין וחשיבותו, יש מקום שבית משפט זה יסטה מסדרי הדין, לשם עשיית צדק, ויאפשר את הדיון בפלוגתא שבמחלוקת לגופה. זאת מכח סמכות בית משפט זה על פי סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 (ע"ר (משפחה ירושלים) 874-03-15‏ ‏א.ש.ל נ' ל.א (27.7.15)).

כך לגבי ההגדלה הראשונה ובוודאי כך לגבי ההגדלה השנייה אשר גם לגביה נדרש המערער לערער ורק בשלב מאוחר ניתנה הסכמה לקבלת הערעור בעניין זה. סבורני אפוא, כי יש לקבל את הערעור בהקשר זה. ויודגש, מדובר בתיקון של אופן הגדלת החוב, ולא בהשבת מזונות שכבר שולמו בפועל על כל המשתמע.

סוף דבר הערעור בכל הנוגע להגדלת החוב הראשונה מתקבל, והיא תתוקן כך שתחושב מחדש בהתאם לאמור בפסקה 17; בכל הנוגע להגדלת החוב השנייה הערעור מתקבל בהסכמה והיא תבוטל באופן מוחלט (כאמור, כך היא גם שורת הדין); הערעור בכל הנוגע לדחיית טענת הפרעתי המתבססת על קיזוז חלקו של המערער בדמי השכירות נדחה.

בשים לב לכך שהוא מייצגה ומדובר באותה פרשה, ומצבה הרפואי שתואר בתצהירה כחולת סרטן עד כדי כך שהדבר השפיע על מועד הגשת בקשה לאיחוד תיקים, הרי שיש בדבר לחזק שכלל לא הייתה מודעת לפתיחת תיק נוסף אלא שמה מבטחה בבא כוחה שינהל את העניינים עבורה בנוגע לכל תיקי ההוצאה לפועל ללא הבחנה ומשהוא נפטר הרי כיצד ניתן לטעון לידיעתה? מה גם, שלא ברור כיצד הוא טוען ביום 20.5.2009 כי לא הוגשה בקשה לאיחוד תיקים אם הציגה התובעת בקשה לאיחוד תיקים כנספח למכתב הנילווה מיום 29.1.2009 המציין כי מצורפת בקשה לאיחוד תיקים ולחקירת יכולת שממעונת ללישכת ההוצאה לפועל בתל אביב וגם נקבעה חקירת יכולת בהתאם לבקשה 3 חודשים לפני הפנייה לבית המשפט בבש"א 2334/07 (אם כי יכול וכתב אולם לא הגיש אבל איפה הייתה התובע אם ראתה שלא מוגשת בקשה לאיחוד תיקים ולא ניתנה החלטה בנוגע לאיחוד תיקים?)? איפה יתר המסמכים הנמצאים ברשותה הבלעדי של התובעת? הרי לטענתה הושגו הסכמות והסכמים יש לכבד אז מדוע לא מצרפת את תגובת הערייה או חתימה של הערייה ואם אין את תגובת הערייה ברי כי אין מעשה בית דין כי לא ניסגר בפשרה ולכן גם לא מובנת ההפנייה לחשיבות קיומם של הסכמי הפשרה.

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).