סגירת עסק בגלל מכירת אלכוהול לקטינים בניגוד לחוק

עוד צוין בפרוטוקול השימוע, כי מדובר בעסק שניסגר בצו סגירה מנהלי פעמיים בשנת 2019 בגין מכירת אלכוהול לקטין, וכי המקום פועל ללא מערכת מצלמות תקינה עם גיבוי כנדרש.

עוד טוען המבקש, כי בנגוד לאמור בפרוטוקול השימוע, לא נשלפו סכינים במהלך הארוע, ובטח שלא בתוך בית העסק.

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, צו הסגירה המינהלי הוצא בעקבות אירוע הקטטה מיום 6.3.20, אשר אין מחלוקת כי התרחש.

לאור האמור, אני קובעת כי לא ניתן לומר כי ההחלטה להורות על סגירת העסק למשך עשרה ימים היא בלתי מידתית או סבירה באופן המחייב את ביטולה, זאת כאשר לקצין המשטרה סמכות להורות על סגירת העסק למשך 30 יום.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לביטולו של צו הסגירה המינהלי.

יש לבחון עבור איזו תקופה שולם סכום זה. גרסת התובע בעיניין זה אינה ברורה, שכן טוען כי דמי השכירות היו 600 $ (בנגוד לטענתו כי הנם 650 $) וכי לפי שער יציג של 3.83 ₪ (שלא ברור לאיזה תאריך מתייחס) טוען כי דמי השכירות החודשיים היו 2,300 ₪.

טענות שני הצדדים ביחס להליך הפלילי אין בהן כדי להוות משקל ראייתי להכרעה בהליך זה. מקובלת עליי טענת התובע כי ההליך של רשוי עסקים נבע מפעילות משטרתית בגין מכירת אלכוהול לקטין, אולם כתב האישום הוגש גם מהטעם כי העסק פועל ללא רישיון.

העידר האפשרות לקבל רישיון קשורה לבעיות של חריגות בניה בנכס, שטיבם לא הובהר כנדרש בהליך זה. עם זאת, הנתבע ידע על הבניה ללא היתר כבר ביום 17.11.09 עת סורבה בקשתו לרישיון עסק מטעם זה. אין לנתבע הסבר מניח את הדעת כיצד ערך שני הסכמי שכירות נוספים עם התובע לאחר שידע על עבירות הבניה ולכן לא יכול הנתבע להשמע בטענה כי התובע "הכריח" אותו לפתוח את העסק למרות שהיה סגור.

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 38,000 ₪ בגין דמי שכירות עד לסוף שנת 2019.

אני מורה לנתבע לפנות את המושכר עד ליום 1.3.2020.

עד למועד זה ישלם הנתבע 1,000 ₪ לחודש וכל איחור בפינוי מעבר למועד זה יגרור חיוב של פיצוי מוסכם בשיעור של 50 $ ליום.

בתאריך 09/10/16 נערך שימוע נוסף למבקש נוכח תלונות כי בעסק מתקיימת מכירת אלכוהול לקטינים.

זאת ועוד, בביקורות שערכה המישטרה בעסק במועדים 17/12/16 ו- 18/12/16, עלה כי העסק פתוח בנגוד לצוו הסגירה שניתן, כאשר אין בידי המבקש רישיון עסק כדין.

בנסיבות אלו, טוען המבקש כי אין מקום להורות על סגירת עסקו בשל פעילות עבריינית של צדדים שלישיים, תוך פגיעה בלתי מידתית בחופש עסוקו.

...

מן הכלל אל הפרט: יישום אמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעניין "מיאו והאו", מוביל למסקנה חד משמעית שדין הבקשה בעניינו להתקבל.

שוכנעתי, כי המאשימה הניחה באמור בשימועים, הנספחים לבקשה מטעמה, תשתית ראייתית לכאורה למיוחס לבעל העסק בכתב האישום (שכאמור הוגש כנגדו במקביל להגשת הבקשה לפי סעיף 17 לחוק), ולקיומה של עילת הפסקת עיסוק מיידית – המאשימה שכנעה אותי כי בנקודת האיזון שבין מידת הנזק שתיגרם לבעל העסק ולעובדים המועטים העובדים בו, כתוצאה ממתן הצו, לבין מידת הנזק שעלול להיגרם לציבור של עשרות רבות של אנשים הבאים בשערי עסק זה, ושפעם אחר פעם חשופים למקרי אלימות קשה שהגיעו לאחרונה עד להמתה, ושאין אישור כבאות תקף לעסק, מה שחושף את באי העסק לסכנה במקרה של התלקחות אש ומקרי קיצון אחרים – מטה את הכף להעדיף במקרה זה, את אינטרס הציבור, כשלא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר ושפגיעתו פחותה בבעל העסק.

סוף דבר, הנני מותירה על כנו את צו הפסקת העיסוק בעסק, לרבות צו איסור עיסוק בחצרים, שניתן לגבי העסק הידוע בשם: "ז'בוטינסקי בר" שברחוב ז'בוטינסקי 112 פתח תקווה, וזאת מכוח סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968.

היות והפעלת העסק טעונה אישור משטרת ישראל, הרי שהמשיבה פנתה להסדיר קבלת אישור, ובמכתבו של סנ"צ שמעון פורטל מיום 22/3/2017 (נספח 4 לבקשה) נרשם, כי המשיבה עמדה בתנאים שהציבה משטרת ישראל לקבל האישור מבחינת תנאי הרשוי הנדרשים, אך על אף האמור סרב סנ"צ פורטל, לתת אישור לעסק האמור, זאת בין היתר לאור ריבוי מקרים של הפרת שלום הציבור והסדר הצבורי במקום, וכן בגין העובדה שלמשיבה ניפתח תיק חקירה עקב מכירת אלכוהול לקטין (סעיף 2.

יצויין, כי מר פלאצ'י מנהל מחלקת רשוי עסקים בעריית אשדוד העיד בעיניין זה, כי אכן ישנם עסקים נוספים הפועלים בנגוד לחוק, וכי המבקשת פועלת לאכיפה גם בעיניינם, אך עניינה של המשיבה שונה, שכן העסק המנוהל על-ידה גורם למטרדים ולהפרעה לסדר הצבורי.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי באיזון בין האנטרס הצבורי לבין מידת הנזק שייגרם למשיבה עם סגירת העסק עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, יש מקום לנקוט בצעדים שישרתו את התכלית המבוקשת – הפחתת המיטרד והפרת הסדר הצבורי, אך פגיעתם במשיבה פחותים.

...

" עולה מן המקובץ לעיל, שדרך המלך היא שצו סגירה מוחלט לעסק יינתן במסגרת גזר הדין, כאשר מונחות בפני בית המשפט כלל הראיות בתיק.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי באיזון בין האינטרס הציבורי לבין מידת הנזק שייגרם למשיבה עם סגירת העסק עד תום ההליכים המשפטיים נגדה, יש מקום לנקוט בצעדים שישרתו את התכלית המבוקשת – הפחתת המטרד והפרת הסדר הציבורי, אך פגיעתם במשיבה פחותים.

על כן, אני מורה כי המשיבה תהא רשאית להפעיל את העסק מהשעה 06:00 ועד השעה 23:59, וכי ייאסר על העסק להציב שולחנות וכסאות על המדרכה מחוץ לבית העסק.

נגד המבקש דנן המנהל עסק של מזנון למכירה וצריכה של משקאות משכרים בשם "אספרסו בר מרקט" הממוקם בשדרות הנשיא 135 , חיפה , (להלן: העסק) הוצא צו מינהלי מכוח הוראות סעיף 23(א1) לחוק רשוי עסקים , התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רשוי עסקים) , לסגירת שעריו של העסק לפרק זמן של 10 ימים , תוך מתן האפשרות למבקש להכנס לעסק להוצאת הסחורות הפסידות לצימצום נזקיו(להלן: הצוו).

המבקש ציין ואף הראה את השלט המוצג בבית העסק האוסר על מכירת משקאות משכרים בנגוד לחוק, נטען כי העובד הספציפי שביצע את המכירה שבבסיס הצוו חרג מהנהלים הנהוגים בבית העסק , כי מדובר בארוע נקודתי ספציפי , ולא היתנהלות המקובלת באותו בית עסק.

בצו שהוציא רפ"ק צברי בתאריך 8/8/2016 , צויינה העובדה כי אין זה ארוע ראשון שמתרחש בעסק של מכירת אלכוהול לקטינים ,לאור הארוע שהתרחש בחודש נובמבר 2014 , שבעקבותיו הוחלט על מתן אזהרה למבקש , בעל העסק,חומרת הארוע של מכירת אלכוהול לקטין , כשניהול העסק בנסיבות דנן גורם להפרת השלום והסדר הצבורי , כשניתן לראות במכירת האלכוהול לקטינים כחומרה יתרה של פגיעה בסדר הצבורי.

לאור אחריות העוסק לנעשה בעיסקו , גם אם המכירה בוצעה ע"י עובדו , לאור קיומן של ראיות מנהליות כי העבירה אכן בוצעה , ולאור חומר הראיות שנצבר בתיק , נשקפת מסוכנות מהמשך ניהול העסק ועל כן הצוו דנן דרוש על מנת למנוע סכנה זו. בבקשה שלפניי חזר המבקש , במידה רבה , על טענותיו שהועלו במסגרת השימוע.

...

לאור כל האמור לעיל , דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.