סגירת מרפסת באמצעות קירות גבס ללא היתר

רקע ועובדות: כעולה מעובדות כתב האישום, במהלך שנת 2015, או בסמוך לכך , במקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש 5387 ברחוב שדה נחום 5/33 בראשון לציון ( להלן: "המקרקעין") ביצעה המבקשת עבודות הטעונות היתר ללא היתר כמפורט להלן: המבקשת סגרה מרפסת במידות שונות בצדם הדרום מזרחי של המקרקעין באמצעות קונסטרוקציה מקירות גבס, קירוי גג פנל מבודד וחלונות זכוכית, בשטח כולל של כ-15 מ"ר. טענות המבקשת: לטענת המבקשת יש להורות על ביטול כתב האישום בטענה של סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, המעוגנת בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ").

...

לאור האמור לעיל, סבורני כי באיזון הראוי בין האינטרס הציבורי לזה של המבקשת בענייננו, זה הראשון גובר (ראה ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005)).

לאור האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשת לביטול כתב האישום נוכח שיקול דעת מוטעה בהעמדתה של המבקשת לדין ואי עריכת הסדר מותנה בעניינה.

המזכירות תעביר החלטתי אל הצדדים.

תמצית טענות התובעים והסעדים הנתבעים - בשלב כלשהוא לאחר קבלת החזקה בדירה, ביצעו הנתבעים בניה נוספת בדירה, וזאת שלא כחוק, ללא היתר, הסכמת בעלים או תוספת כלשהיא לשכר הדירה; בניה נוספת זו התבצעה בדרך של הפיכתה של מרפסת לחדר נוסף וכן בדרך של הישתלטות על חלקים מהגג המצויים מחוץ לדירה בניה בהם וצירופם לדירה, לבות הצמדת מזגן לקיר הגג החצוני; לדירה קיים היתר בניה בנוגע לשטח של 21 מ"ר, אך בפועל בנויים כיום בדירה 77-78 מ"ר (על פי שמאית הנתבעים).

השפוץ כלל, בין-היתר, חפוי של הקירות הקיימים בלוחות גבס, וכן חפוי של תיקרת האסבסט הקיימת (שהייתה חשופה ומסוכנת) בתיקרת גבס.

ראשית, להסכם רכישת זכות הדיירות המוגנת ע"י הנתבעים מהדייר המוגן הקודם מר ברנרד זלצמן מיום 18.11.87, צורף נספח לפיו מוכר הזכויות זלצמן הבהיר לרוכשי הזכויות (הנתבעים) כי נכון ליום ההיתקשרות בהסכם ניסגרה מרפסת הדירה ללא קבלת רישיון מטעם עריית תל אביב ואף לא הוגשה בקשה לרישיון כאמור ולא ננקטו כנגדו צעדים משפטיים בעיניין זה. היינו, מהסכם זה עם מר זלצמן אתה למד, כי שטחה של הדירה בעת רכישת זכויות הדיירות המוגנת ע"י הנתבעים כבר כלל מרפסת סגורה, אשר ניבנתה ללא היתר.

...

שהרי, נוכח הקביעות לעיל, המסקנה היא שהנתבעים קיבלו את הדירה לחזקתם בשנת 1987 מידי גב' קלינג והדייר המוגן הקודם בשטחה הנוכחי.

כן אני קובעת כי עד לביצוע האמור לעיל, ישוכפלו מפתחות המחסן ע"י הנתבעים וימסרו אף לתובעים, כך שהן לתובעים והן לנתבעים תהא בשלב ביניים זה אפשרות גישה לארון החשמל.

נוכח הקביעות לעיל בהן נדחו בעיקרן טענות התובעים השונות לעניין הפרת ההסכם, נדחות ממילא אף טענות ודרישות התובעים הכספיות לפיצויים בסך 250,000 ₪ בגין ההפרות הנטענות ועוגמת נפש בגינן.

הצוו מתייחס לעבודות הבאות: בקומת מרתף – פתח פתח למקלט; על־ידי בניית מחיצות החל להכשיר חלל פתוח שלא אמור להיות בשימוש בשטח של 64 מ"ר. בקומת קרקע – הרס מדרגות המובילות לגג; סגר מרפסת בשטח של 10 מ"ר ע"י בניית קירות ויצירת תיקרה; פתח פתח לדלת; יצק מרפסת בשטח של כ-8 מ"ר (במקובץ, להלן: "הבינוי").

המבקש העיד כי גילה שקיימת מרפסת שלא בהיתר וכי בבדיקה שנעשתה לא שמו לב שאין היתר למרפסת (מרפסת זו מסומנת באות C בתשריט, נספח ה' לתגובת המשיב).

לגבי החלל בקומת המרתף, המבקש התקשה לזהות כי התמונות שצורפו כנספח ב'9 לתגובת המשיב היא מקומת המרתף, והעיד כי בקומת זו הוחלפו מחיצות ומטבח, לרבות החלפת קיר גבס, הואיל והיו במקום נזילות בקירות.

המבקש העיד לעניין זה (מעמ' 1, שו' 30 ועד עמ' 2, שו' 1 לפרוטוקול): "בניתי בתום לב שסגרנו מרפסת מקורה בערך של 8 מטר. בנספח ה' ובאיזור B בשרטוט סגרנו מרפסת שהיתה קיימת סגירה הרמטית. היה מעקה בגובה של 1.20 מטר ואנו סגרנו." בכל הנוגע למרפסת שסומנה באות C, הודה המבקש כי היא לא הייתה קיימת בהיתר המקורי, אבל ניתן לדבריו לראותה בתצלום־האויר שצורף לתגובת המשיב (עמ' 3, שו' 16-14 לפרוטוקול הדיון).

...

סוף דבר המבקש כשל בהוכחת איזה מהתנאים הנדרשים בסעיף 229 לחוק לשם ביטול צו ההריסה המנהלי מושא דיוננו.

לפיכך – הבקשה נדחית.

משהתקיים הליך מלא, לרבות דיון הוכחות וסיכומים, אני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 4,000 ₪.

על כן, לא אתייחס להלן לענין "סגירת" המרפסת באמצעות דלתות הזזה, או הקמת קיר גבס בין המרפסת והמחסן.

בענין הריסת הקירות בצד המזרחי של המחסן, ענין זה הוכח, שכן, עד ההגנה (אחיו של הנתבע 1) יורם אהרוני, אישר בעדותו שהם אכן הרסו את קירות העץ שהפרידו בין המחסן לבין המסדרון (המעבר) שממזרח לו (עמ' 37 ש' 19-21).

...

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים דמי שכירות "מוגנים" בגין התקופה 7/5/97 – 18/9/03 בסכום (לאחר קיזוז) של 3,552₪, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים דמי שימוש ראויים בגין החזקתם בחדר בקומת הקרקע בתקופה 12/97 – 8/02, בסך 24,528₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום נמוך (מאחר שעיקר התביעה, קרי סילוק יד, נדחתה) של 7,000₪ בצרוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

לטענת התובעים, הנתבעים פרצו את הבוידם המצוי מעל הקיר המשותף של חדר האמבטיה של הנתבעים וחדר השינה של התובעים, הרסו את רצפתו וסגרו אותו שלא במקום המקורי שלו באמצעות לוחות גבס תוך שהם מקטינים בכ-60 ס"מ X185 ס"מ, את שטח הבוידם שלהם.

החזרת המרפסות לקדמותם באופן כזה שהן תהפוכנה להיות מרפסות פתוחות כפי שהיה ערב בניית הדירה-לטענת התובעים ביצעו הנתבעים סגירות מרפסותיהם ללא היתר תוך פגיעה בקיר המשותף ובקונסטרוקציה של הבניין.

סבורני, אם כן, כי בדין הוגשה תביעת התובעים להורות על מתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעים או מי מהם להמנע מלבצע כל פעולת בנייה או הרחבה או פגיעה ברכוש המשותף ובחזותו החיצונית הארכיטקטונית, מראהו והקירות החיצוניים של הבית המשותף, לרבות סגירת מרפסות פתוחות או פריצת דלתות נוספות, עד לקבלת ההיתרים מכל הרשויות כנדרש על פי דין והסכמת כל בעלי הדירות כנדרש על פי חוק.

...

בגין עוגמת נפש, ישלמו הנתבעים לתובעים סך 10,000 ₪ בערכם היום.

התביעה שכנגד נדחית בזאת.

אשר להוצאות משפט-הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.