סגירת חשבון בטעות עקב הודעת פטירה שגויה

התובע, עורך דין אשר מנהל חשבון נאמנות מרובה נהנים בסניף הנתבע באשקלון, הגיש תביעה לצוו עשה כנגד הנתבע (להלן: הבנק) במסגרתה עתר כי בית המשפט יורה לבנק להעביר סך של 100,000 ₪ מהכספים הנותרים בחשבון מס' 359390 סניף 650 (להלן: החשבון) לידיו ואת היתרה להעביר לחשבון בנק על שם החסויה אלין לוי ז"ל שינוהל ע"י האפוטרופוס שנקבע לה ולסגור את החשבון.

עקב טעות נותרו בחשבון כספים אחרים, מתוכם 100,000 ₪ השייכים לתובע.

צוין כי בעבר הוגשה כנגד הבנק תביעה שעניינה חשדות למעשים פליליים על ידי התובע במסגרת ניהול חשבון והבנק אף הגיש הודעת צד ג' כנגד התובע בעיניין זה. בהתייחס לבקשתו של התובע להעביר את יתרת הכספים לחשבון בנק על שם החסויה המנוחה, ע"י האפוטרופא שמותנה לה, נטען כי קיים קושי בסעד זה שכן הכרזתו של אדם כפסול דין ומינוי אפוטרופוס פוקעים עם פטירתו.

...

הבנק סבור כי לא ניתן להיעתר לבקשות בהעדר ראיות מספיקות.

ביחס למרכז הקונגרסים טענה: "...כמו שאמרתי, ראיתי את מרכז הקונגרסים במרץ ולא רציתי. ראיתי אחרי הייעוץ שקבלתי מצ'מנסקי ושחר [צ"ל בן שחר] שזה היה ביוני, אנחנו ניפגשנו בפעם הראשונה בסוף אפריל 27/4 אם אני לא טועה, חתמנו על הדו"ח הזה, לא על הדו"ח, על ההצעה נדמה לי אם אני לא טועה ב-12/5 וביוני קבלתי את הדו"ח הזה. הדו"ח הזה דיבר על מרכז הקונגרסים, למרות שלא כיוונתי למרכז הקונגרסים והוא היה אמור לתת לי שלושה לוקיישנים, מיקומים, לרעיון הזה. לא חשבתי על מרכז הקונגרסים. שאל אותי תמיר, ראית מקומות? אמרתי כן, ראיתי בירושלים, נתניה ות"א וגם בחיפה פה מעבר לכביש. אבל הוא את הדו"ח עשה על חיפה..." (עמ' 110 ש' 29-35).

נטען שחילוט האמור גרם לסגירת הברז בחשבונות הבנקים ולעצירת הפעילות של הסיניון ואי יכולתו להמשיך לתפעל את המקום ולשלם משכורות לעובדים, כך שבשלב מאוחר יותר הופסקה הפעילות, כ-14 חודשים בלבד לאחר התחלתה, ובסוף הוגשה בקשה לפירוק החברה שניתנה ב-22.6.15.

בנסיבות, אין מקום לפסיקת שכ"ט בגין ההודעה לצד שלישי.

...

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנות הבאות: התובענה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבע יחוייב לשלם כתוצאה מערבותו את הסך של 1,443,932 ₪ לידי התובעת כאשר סכום זה נושא הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התובענה.

התביעה הנגדית נדחית.

עם דחיית התביעה שכנגד נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

בגין אי ביטול עיקול על חשבון התובע, נגרמו לו נזקים רבים ובכללם הבנק הודיע לו כי הוא עומד לסגור לו את החשבון, בעל הנכס איים על סילוקו מהנכס וספקים שונים לקחו את הסחורה שסופקה לחברה, כמו כן בוטלו אירועים.

לטענתו, יש קשר סיבתי בין מחדליהן של הנתבעות ובין אי מתן רישיון העסק במשך תקופה של למעלה משנה, דבר שגזר גזר דין מוות על העסק.

עוד יצויין כי הגם שייתכן כי הטלת עיקול על חשבון בנק תחשב בנסיבות מסויימות להוצאת לשון הרע, הרי שהוצאת לשון הרע תתכן רק מקום בו מדובר בנסיבות שבהן לא היה מקום להטלת העיקול, או שהעיקול הוטל עקב טעות.

...

סוף דבר העולה מהמקובץ הוא כי מדובר בתביעה שהוגשה מלכתחילה בלא שהייתה לתובע עילת תביעה אמיתית, כאשר התובע ניסה להפרע מהנתבעות את תוצאות כשלון עסקיו וירידת השקעתו לטימיון עת ניסה למצוא בנתבעות "כיס עמוק" מהן יוכל לגבות את הפסדיו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה נגד שתי הנתבעות.

לעניין ההוצאות התובע ישלם לעירייה הוצאות בסך של 80,000 ₪.

ברור כי הסכמי שכר הטירחה בעיניינו של הנתבע לא נחתמו במועד הנ"ל. נראה כי התובעת נטלה פורמט של הסכם שכר טירחה אחר ולא שינתה בטעות את התאריך המודפס בו. טעות זו נגררה גם בנוגע להסכם שכר הטירחה הנוסף עליו חתם הנתבע בשלב מאוחר יותר, לאחר פסק הדין בעירעור.

נמצא, כי רק במועד זה התברר לנתבע (ולתובעת), שגב' אבן משכה כספים מחשבון המשותף לה ולמנוח בבנק איגוד, מיד לאחר פטירת המנוח (8.7.2010) והורתה על סגירת החשבון ביום 11.7.2010.

ביום 20.1.2015 השיב בנק לאומי לצוו העיקול והודיע, כי בסניף הכרמל מנוהלים שני חשבונות על שם גב' אבן: חשבון משותף לה ולמנוח, בו מצוי פקדון בסך 358,902.26 דולר ארה"ב. חשבון פרטי של גב' אבן, בו מופקד סך של 80,571.8 דולר ארה"ב. על פי הודעת הבנק נרשמו עיקולים על זכויותיה של גב' אבן בשני החשבונות (נספח ה' לכתב התביעה).

...

תביעת שכר הטרחה בנוגע לדמי השימוש במסגרת ת.א. 24112-03-15 נדחית.

תביעת שכר הטרחה הנוגעת ליתר הכספים שיגיעו לנתבע בגין הצוואה המאוחרת נדחית אף היא, מאחר והיא מוקדמת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

בהזדמנות זו הגישה המערערת מכתב, ובו ביקשה לקבל את תעודת הפטירה של המנוח "על מנת שאוכל למצות את זכויותיי מול ביטוח לאומי ויתר הגורמים כיורשת העזבון". בתום הראיון נימסרה למערערת הודעה בכתב על הפסקת הליך החיים המשותפים נוכח פטירתו של המנוח והודעה לה כי "באפשרותך להגיש בקשה למעמד מטעמים הומנטריים". בין הצדדים מחלוקת אם בשלב זה הגישה המערערת בקשה למתן מעמד מטעמים הומנטריים.

לטענתו "משלא נמחקת היתנהלות/החלטת הרשות הפגומה והשגויה עם חלוף השנים, ניתן להעלותה גם לאחר שנים ולזכות בתוצאות הנגזרות מקיומה של היתנהלות/מחדלים/החלטה שגויה מטעם המשיב כבעניינינו". ב"כ המערערת מוסיף וטוען כי למערערת התגבשה ציפייה סבירה להסדרת מעמדה בישראל.

עוד נטען כי תקופת חייה של המערערת בישראל לצידו של המנוח, שאותו הכירה כבר בשנת 2006, הנה המשמעותית בחייה ומהוה "אינדיקאציה לקיומה של זיקה חזקה יותר של המערערת למדינת ישראל דוקא", וכי נוכח נסיבות אלה "איבדה המערערת כל זיקה, הקושרת אותה לארץ מולדתה, ומנגד מתקיימות בעיניינה זיקות רבות הקושרות את המערערת וגורלה למדינת ישראל דוקא". טיעוני המשיב המשיב טוען כי ביום 28.10.2010 "נערך למערערת ולצאלח ראיון לבחינת כנות הקשר שבסיומו לא ניתנה המלצה לשידרוג המעמד, אלא על הארכת רישיון הישיבה מסוג ב/1 לשנה, לבחינה נוספת של כנות הקשר, עקב ספקות שהתעוררו". עוד נטען כי בשנת 2012 ניפתח תיק חקירה כנגד המנוח בחשד לקשירת קשר לבצוע פשע ועל כן המליצה המישטרה "כי יש לדחות את הבקשה עד תום ההליכים". בשל כך הוקפא הטיפול בעיניינה של המערערת עד לסגירת תיק החקירה האמור בשנת 2014.

משהמשיב לא הביא בחשבון שיקול זה, נפל פגם הן בהחלטה מיום 2.6.2019 על הפסקת ההליך המדורג והן בהחלטה מיום 28.7.2021 שלא להעניק למערערת מעמד מטעמים הומנטריים.

...

עוד נטען כי תקופת חייה של המערערת בישראל לצדו של המנוח, שאותו הכירה כבר בשנת 2006, הינה המשמעותית בחייה ומהווה "אינדיקציה לקיומה של זיקה חזקה יותר של המערערת למדינת ישראל דווקא", וכי נוכח נסיבות אלה "איבדה המערערת כל זיקה, הקושרת אותה לארץ מולדתה, ומנגד מתקיימות בעניינה זיקות רבות הקושרות את המערערת וגורלה למדינת ישראל דווקא". טיעוני המשיב המשיב טוען כי ביום 28.10.2010 "נערך למערערת ולצאלח ראיון לבחינת כנות הקשר שבסיומו לא ניתנה המלצה לשדרוג המעמד, אלא על הארכת רישיון הישיבה מסוג ב/1 לשנה, לבחינה נוספת של כנות הקשר, עקב ספקות שהתעוררו". עוד נטען כי בשנת 2012 נפתח תיק חקירה כנגד המנוח בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע ועל כן המליצה המשטרה "כי יש לדחות את הבקשה עד תום ההליכים". בשל כך הוקפא הטיפול בעניינה של המערערת עד לסגירת תיק החקירה האמור בשנת 2014.

לשיטתו "בהתאם לפסיקתו העקבית של בית משפט נכבד זה, לא ניתן במסגרת בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטריים לטעון כי הופרו הוראות נוהל אחר. ככל שהמערערת הייתה סבורה שהיא זכאית לקבלת מעמד בעבר, היה עליה למצות הליכים במועדים הרלוונטיים וללא שיהוי". עוד נטען כי "במהלך ההליך המדורג של המערערת התעוררו ספקות ביחס לכנות הקשר של המערערת ובן זוגה, ובהמשך לא ניתן לה רישיון א/5 בשל תיק המב"ד של צאלח". לטענת המשיב, בשונה מעניין פודלוז'ניה שאליו מפנה המערערת, "בענייננו לא נפל כל עיכוב במתן החלטת המשיב כי אם הופעל שיקול דעת והוחלט להאריך את ההליך המדורג, מחשש לכנות קשר ובשל תיק המב"ד של צאלח". המשיב מוסיף וטוען כי "ממילא המערערת ובן זוגה לא הגישו בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע, כנדרש בסעיף ה.17.ג לנוהל הפסקת ההליך". דיון והכרעה דין הערעור להתקבל בחלקו.

אשר על כן מתקבל הערעור על פסק הדין.