סגירת הליכים בתיק תכנון ובנייה ברמת גן

הרושם הוא שהדיון בתיק זה הוא להלכה בלבד, ואם לא די בכל מה שתואר עד הינה, אוסיף כי באחרונה סגרה עריית רמת-גן את הבקשה למתן היתר בנייה שהייתה מונחת לפניה.

] כי הובא לידיעתו שהחברה [המשיבה – ש' א'] הגישה ו/או עומדת להגיש לועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת גן בקשה לקבלת היתר בניה לגבי הבניין וכי ידוע לו שבמועד החתימה על ההסכם, אין היתר בניה בתוקף.

לנוכח כל אלה והתרשמותי הכללית מעדותו של לוי, אינני נותנת אמון בה. המבקש עותר להורות למשיבה לתכנן דירה על כל שיטחו של גג הבניין, כמוסכם בין הצדדים; להמנע מתכנון, מבנייה או מהעברת הזכויות בנכס מרשותו שבכוחם לפגוע בזכותו לקבל דירה כזאת; להגיש בתוך חודש לועדה המקומית בקשה להיתר ותוכנית לפי תיקון 3 לתמ"א 38; לפעול בשקידה ראויה לקידומם של הליכי התיכנון; להעמיד לו ערבות לפי חוק הבטחת השקעות.

...

נדחית התביעה לחייב את המשיבה להוציא ערבות לפי חוק הבטחת השקעות.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאמה לאמור לעיל.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות המשפט, וכן תשלם לו שכר טרחת עורך-דין על סך 40,000 ₪, בצירוף מע"מ. הסכום יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

. בעקבות הדו'ח (הכוזב) של המפקח מזרחי החליטה המחלקה המשפטית של עריית ר'ג על סגירת תיק התלונה שהיגשתי כנגד שלמה שני" (סעיפים 1 ו-16 לכתב התביעה.

ערר זה נבחן על ידי הממונה על אכיפת מקרקעין בפרקליטות המדינה אשר קבעה כך: "לאחר שבחנתי את הערר, כמו גם את החומר המצוי בתיק, ובהתאם להמלצת תובעת הועדה המקומית לתיכנון ובניה ברמת גן, לא מצאתי לנכון לשנות מההחלטה שלא לנקוט בהליכי אכיפה

...

ערר זה נבחן על ידי הממונה על אכיפת מקרקעין בפרקליטות המדינה אשר קבעה כך: "לאחר שבחנתי את הערר, כמו גם את החומר המצוי בתיק, ובהתאם להמלצת תובעת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן, לא מצאתי לנכון לשנות מההחלטה שלא לנקוט בהליכי אכיפה

מקובלת עליי טענתן של הנתבעות 3-4 בטיעון שהוגש על ידן בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי מבחן זהוּת העילה הינו רחב.

לפיכך, לאור כל המפורט לעיל, דין העילה הנטענת כלפי הנתבעות 3-4 – לעניין אי נקיטתם של אמצעי אכיפה בעניין השימוש בבנייה – להידחות על הסף.

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן בב"נ 62164-05-19 שולה בחצר בע"מ נ' ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט עמית מרדכי בן-חיים מבקשת שולה בחצר בע"מ משיבה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן החלטה

עיקר תגובת המשיבה: 1) המשיבה טענה כי מקריאת סעיף 229 לחוק התיכנון עולה כי קיימת רשימה סגורה של עילות לביטול צו ההריסה כדלקמן: העבודה השמוש בוצעו כדין, לא היתקיימו הדרישות למתן הצוו, בית המשפט שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצוו.

4) אשר לטענת המבקשת לפיה נפל פגם בהליך הוצאת הצוו בשל התצהיר שנחתם על ידי אדם שלא ביקר בנכס טענה המשיבה כי גם על פי ההלכה המשפטית ששררה בתקופה שעד לתחולת תיקון 116 לחוק התיכנון נקבע כי אין צורך לעניין התצהיר, בבדיקה אישית ודי בידיעה הנסמכת על דוחות שבוצעו על ידי אחר (פסקות 17- 20 לתגובת המאשימה ולקט האסמכתאות שם) המשיבה הוסיפה וטענה כי בעקבות תיקון 116 לחוק התיכנון, סעיף 221 לחוק האמור אשר מחליף את סעיף 238א' לחוק התיכנון (בניסוחו לפני תיקון 116) אינו כולל דרישה כי תצהיר המפקח המועבר ליו"ר הוועדה המקומית, יתבסס על ידיעה אישית (פסקות 21-23 לתגובה) .

...

על יסוד טענות אלה נטען כי בצו ההריסה נפל פגם היורד לשורשו של ההליך ומשכך יש להורות על ביטולו.

2) לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהם ונתתי דעתי לטענות בעלי הדין אני מחליט לדחות את הבקשה על יסוד הנימוקים כדלקמן: תכליתו של צו הריסה מנהלי היא לאפשר התמודדות מהירה ויעילה עם תופעת הבניה הבלתי חוקית למניעת קביעת עובדות בשטח (ראו: עפמ"ק 46058-02-19) יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים נ' דאבש {פורסם בנבו}.

7) אני דוחה את טענות המבקשת באשר לכשרותו או דיותו של התצהיר וזאת על יסוד הנימוקים שפרטה המשיבה בתגובתה, כפי שנסקרו לעיל, וקובע כי לא נפל פגם בתצהירו של שובע הגם שהתצהיר אינו מתבסס על מראה עיניו; לא זו בלבד שתוקפו או דיותו של תצהיר כגון זה לא נשללה על פי המצב החוקי ששרר קודם לתיקון 116, אלא שעיון בסעיף 221 לחוק התכנון מלמד כי לא נכללה בו דרישה לתצהיר המתבסס על ידיעה אישית, די בכך כדי לדחות את טענת המבקשת בסוגיה זו. 8) אשר לטענה בדבר חיפוי הקרקע במשטח העץ לצורך הסדרת גישה נאותה (סעיף 19 לתצהיר של רועי גיורא מטעם המבקשת) אציין כי הגם שעבודת בניית משטח העץ באה לכאורה בגדר תקנה 31(א) לתקנות הפטור, הרי שלא נסתרה טענת המשיבה לפיה תכנית הות"ל כמו גם התכנית החקלאית הקודמת(R6 ) לא מאפשרת שימוש מסחרי או הכנה לשימוש כזה בעוד שהמבקשת גילתה דעתה לקיים במבנה שימוש מסחרי (סעיף 10 לתגובה) משכך לא מתקיים בעבודה זו התנאי האמור בסעיף 2(4) "סוגי בניינים עבודות ושימושים המפורטים בתכניות

על יסוד כל המקובץ לעיל - אני רואה לדחות את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן תו"ב 13485-06-15 מדינת ישראל נ' רקיץ בפני כבוד השופט עמית מרדכי בן-חיים בעיניין: הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ברמת גן המאשימה טלי רקיץ הנאשמת גזר דין

ב"כ המאשימה סקרה בקצרה את ההליכים והאירועים שקדמו להגשת כתב האישום בתיק זה, וטענה כי חרף הרשעותיה הקודמות של הנאשמת בעבירת בניה ושימוש ביום 11.7.2005 (ת.פ. 804/04 מוצג במ/1) וכן בעבירה של אי קיום צו שפוטי (הרשעה מיום 3.5.10 בתיק חע"מ 1433/07 מוצג במ/2) - דבקה הנאשמת בהמריית צו בית המשפט משך תקופה ממושכת, עובדה שעמדה ביסוד הגשת כתב האישום הנוכחי שהוגש ביום 1.6.2015.

מטבע הדברים נשמעו גם דברי הנאשמת עצמה אשר טענה כי היא ניצבת בפני סגירת הצהרון שהיא מנהלת בשל חוסר כדאיות כלכלית וכן תחושתה כי "כל נושא המאסר על תנאי מלחיץ אותה ויכול לפגוע בפרנסתה כי היא עובדת עם ילדים ויהיה לה רישום פלילי" (עמ' 11 שורות 22-23).

...

בנסיבות שבפניי אין להתעלם מן העובדה שעיצומים כספיים שנגזרו על הנאשמת לא הביאו אותה לידי הפנמת החובה במילוי צו בית המשפט ללא סייג, משכך אין מנוס מעליית מדרגה מסוימת בחומרת הענישה ובראה בעיני כי גם לנוכח חששותיה של הנאשמת מעונש מאסר, יש בהטלתו משום הצבת "חרב מתהפכת" מולה אשר יש לקוות כי תניע אותה לציית לצו השיפוטי.

אשר על כן אני גוזר על הנאשמת מאסר על תנאי בן 3 חודשים והתנאי הוא כי הנאשמת לא תעבור משך שנתיים מהיום עבירה על הוראות פרק י' של חוק התכנון.

אני מורה לנאשמת לחתום על כתב התחייבות ע"ז 15,000 ש"ח להימנע משך שנתיים שתחילתם ביום 10.11.17, מעבירה על פרק י' של חוק התכנון.

בית משפט לעניינים מקומיים ברמת גן תו"ב 61422-11-21 ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן נ' אביב תיק חצוני: בפני כבוד השופט בנימין הירשל דורון מאשימה ועדה מקומית לתיכנון ובנייה רמת גן ע"י ב"כ עוה"ד שרה אלקיים נאשמים שאול סודאי אביב פסק דין

אינו פוסל אפשרות שתלונה דומה בדבר פיצול הדירה ניסגרה בעבר אך לדבריו האחראים על הפיקוח על הבנייה התחלפו , ותיעדוף המשימות השתנה בהתאם .

ככל שנוגע לטענתו שלא ננקט בענינו הליך אלטרנאטיבי של הסדר מותנה , אציין שראוי היה להעלות טענה זו בשלבים מוקדמים יותר בהליך ולא בשלב הסיכומים.

...

אינני מקבל את טענת הנאשם שפני הנאשמים הולבנו בהליך.

אומנם טוען הוא שמדובר בדירת שותפים , אך כפי שקבעתי בהכרעת הדין אינני מקבל טענתו זו ברמה העובדתית.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.