מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

נקע בקרסול: תביעת פיצויים בגין מדרגה שבורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

בבדיקה בחדר המיון אובחן כי אינו יכול לדרוך על רגל ימין, צלום רנטגן פוענח כתקין, ובאבחנה של נקיעת קרסול קשה, קובעה רגלו בגבס בצורת האות U. התובע שוחרר מחדר המיון עם הוראות שלא לדרוך על הרגל, מנוחה והמשך טפול רפואי.
בצלום רנטגן עדכני לא ניתן היה להבחין שהיה בעבר שבר בקרסול, ולא נימצאו שינויים נווניים.
דרגת הנכות נקבעה על ידי המומחה בגין סעיף ליקוי המקנה 10% נכות, עקב הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול.
הפסד הישתכרות לעבר בכתב התביעה שהוגש בחודש ינואר 2012 וכן בתחשיבו שהוגש ביום 15.10.13 ושהתובע נסמך עליו בסיכומיו בע"פ בישיבת יום 18.6.15, לא עתר התובע לפסיקת פיצוי בגין הפסד הישתכרות לעבר.
...
סיכום להלן סיכום נזקי התובע: הפסד השתכרות לעבר - 19,256 ₪ הפסד השתכרות לעתיד - 278,139 ₪ עזרת צד שלישי והוצאות - 6,000 ₪ נזק לא ממוני - 55,000 ₪ סה"כ - 358,395 ₪ סוף דבר אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע1ת 1-2 ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 358,395 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6%.
כן הנני מחייבן לשלם לתובע הוצאות משפט בגין אגרה ושכ"ט המומחים כשההוצאות תישאנה הפרשי הצמדה ממועד כל הוצאה והוצאה ועד לתשלום המלא בפועל.
הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע 3 – משרד החינוך הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אלא אם ישולם תוך 60 יום מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

כתוצאה מהפגיעה, טען התובע כי ניחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בקרסול שמאל, וכי נגרם לו שבר.
עוד, הגיש התובע חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר אדיבי מיום 19.12.2011, ממנה עולה כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956.
בא כוח התובע הפניתה לת"א (רמ') 1719/05 רייבי נ' מועצה אזורית באר טוביה (מיום 30.05.2007), שם קבע כב' השופט ימיני, במקרה בו פסעה התובעת סמוך לשעה 04:00 לבית הכנסת בדרך ובה מהמורות ללא תאורה, כי המדובר במכשולים שאינם סבירים, הדרך בה ארעה התאונה אינה נימצאת בהחזקה שוטפת של המועצה, ולכל היותר נעשית בה "תיחזוקה מינימלית". היות והמועצה ערה לכך שאנשי המושב משתמשים בדרך ולא עשתה דבר כדי לחסום את הגישה אליה, לרבות הצבת שלוט אזהרה, קיבל את התביעה לפצוי בגין נזקיה של התובעת.
באשר לפצוי בגין כאב וסבל, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט נגרם לתובע נקע בקרסול ולא נגרמה לו נכות צמיתה.
...
כל אלו ביחד עם הרושם שהותיר עלי התובע, אשר התחמק ממתן תשובות ברורות וישירות, הסתבך בגרסתו לעניין גובה שכרו ולעובדה שלא הציג כלל תלושי שכר לשכרו עובר לאירוע ועד היום, בצירוף להעדר הסבר מתקבל על הדעת לכך שבחר לפסוע דווקא בשולי הדרך בעת שלפניו שביל רחב ותקין, מובילים אותי למסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו.
מכל האמור, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי יש להטיל בנסיבות אלו אחריות על הנתבעות וכי הנתבעות לא הפרו את חובתן.
מכל אלו, החלטתי לדחות את התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובעת, הגב' חן אבינדב, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 1.2.2010 , עת רכבה על קטנוע ברכב מ"ר 58-343-62.
בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור כדלקמן: 10% בגין הגבלה קלה בתנועות קרסול ימין המלווה באי יציבות תפקודית לפי סעיף מותאם 48(3)א' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.
כן ניסתה הנתבעת לטעון כי גם נכותה של התובעת בקרסול ימין אינה נובעת כולה מן התאונה, אלא מנקע בקרסול שאירע בזמן שרותה הצבאי.
המומחה הדגיש כי קיים קשר ברור, הגם כי עקיף, למיגבלות התנועה מהן סובלת התובעת והסביר כי מנגנון התאונה של נפילה בעוצמה כזו, שגורמת שברים כרוכה בתזוזה של כל כף הרגל, בנגוד למצב של שבר בעצמות המסרק עקב נפילת חפץ כבד עליהן, בו, להבדיל מתאונה כגון זו שאירעה לתובעת, אין מעורבות של מפרק הקרסול (עמ' 7 ש' 28-32, עמ' 9 ש' 1-2).
...
וכן בע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד פ"ד נא (2) 724 30.4.97 נקבע כי "אין לפצות תובע אשר הוא זכאי כחבר קופת חולים לקבלם חינם במסגרת סל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994)". יחד עם זאת עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה לפחות עד שנת 2010.
באשר לתקופת העתיד, סבורני כי כל הטיפולים הרופאים והתרופות שתצרוך התובעת בגין התאונה מכוסים, כאמור, ע"י קופות החולים אליה היא שייכת מכוח התיקון לחוק ההסדרים 2009- 2010, כך גם הנסיעות לטיפולים, והתובעת לא תידרש להשתתפות עצמית בעלות הטיפולים והתרופות.
סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 284,000 ש"ח. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסך של 43,600 ש"ח. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת דרכים מיום 5.5.13.
בתאריך 9.4.14 עברה בבית החולים נקוי וקיבוע של שבר לא מחובר בפטישון לטארלי ותיקון רצועות קרסול רגל ימין.
טענות הצדדים התובעת טענה, כי היא סובלת מכאבים והגבלות בקרסול ימין ולרבות נקעים חוזרים מאז התאונה.
נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין פגיעה בקרסול ימין.
ביום 3.6.12 הגישה תביעה חוזרת וועדה רפואית שבדקה אותה קבעה לה נכות זמנית בשיעור של 40% בגין הפרעה פוסט טראומטית לתקופה שמיום 21.1.12 ועד ליום 31.3.14 ודרגת אי כושר מלאה בשיעור 100% לתקופה הנ"ל. לאחר מכן, נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 46% לתקופה שמיום 1.4.14 ועד ליום 31.1.16 ודרגת אי כושר מלאה בשיעור 100%.
...
לאור האמור, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת עדותה של התובעת, מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר בשל אפשרויות העבודה שנמנעו ממנה בגלל התאונה.
סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 124,618 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 17,500 ₪.
כן ישלמו הנתבעות לתובעת החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובע, יליד 1984, הגיש תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 8.11.20 (להלן: "התאונה").
במסגרת תביעתו למל"ל שהוגשה ביום 31.1.22, כחודשיים לאחר התאונה, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 5% בגין נקע בקרסול לפי סעיף 50(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "תקנות המל"ל").
התובע אף סיפר על תהליך פריקת המכוניות מהמשאית אותו ביצע עם קרסול שבור: הוא עלה על הרמפה של המשאית, שיחרר את המגלשיים ואת הרכב מ"הראצ'טים" שקושרים אותו, ניכנס לאחת המכוניות והסיע אותה לאחור בשיפוע לכביש.
בעדותו טען התובע כי נפגע במהלך ירידתו במדריגות המשאית עת פספס מדרגה ונחבל בברכו ובקרסול רגל ימין.
...
לסיכום, לאחר שבחנתי ושקלתי את מלוא הראיות והעדויות שנשמעו והוגשו באתי לידי מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי להוכיח כי התאונה אירעה כמתואר על ידו בכתב התביעה וכי אירעה במעורבות המשאית מושא התביעה.
סוף דבר משהגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו לאירוע התאונה, לא ניתן לקבוע כי התאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים, וממילא לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בגינה.
בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו