נפילת קבלן עצמאי מעבודה בגובה באתר בנייה

כדברי כבוד השופט י' עמית בעיניין והבי הנ"ל, שגם בו דובר על נפילה מגובה בשל כשל בפיגום (פסקות 9-10): "עיקרו של דבר, שאיני רואה חשיבות מיוחדת בקביעת מעמדו של והבי, אם כעובד ואם כקבלן עצמאי, ...

בפרט ובמיוחד נכון הדבר כאשר מדובר באתר בניה ובמצב דברים של עבודה בגובה, דהיינו כאשר הסכנה היא אינהרנטית לשירות או למוצר שסופקו, ולכן צפויה.

...

עם זאת, לאור עברו התעסוקתי של התובע בישראל, ולאור המסקנה אליה הגענו לעיל לפיה הסבירות שהתובע היה ממשיך לקבל רישיון עבודה בישראל, כפי שקיבל לאורך שנים, היא גבוהה, יש לפסוק לתובע פיצוי (ולו באופן חלקי) בגין הפסד פנסיה/זכויות סוציאליות.

סוף דבר סך כל הנזק עומד על 1,347,800 ₪, ומסכום זה יש לנכות 1/3 בגין אשם תורם, כאמור לעיל.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 898,533 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23.4% מסכום הפיצוי הנ"ל וכן הוצאות משפט בסכום של 7,000 ₪.

הנתבעת 1 כפרה בטענת המל"ל לפיה העבודה שבוצעה בחצרי הנתבעת 1 הייתה עבודת בנייה, כפרה בטענות המל"ל המבוססות לטעמה על קריאה מטעה של הוראות הסכם ההיתקשרות; טענה שאין כל קשר בין ממונה הבטיחות שהועסק מטעמה ובין תפקידו של ממונה בטיחות באתר בניה ולטעמה ניהול העבודה כולה נעשה על ידי מעבידתו של הנפגע יורלוב, שהנה אחראית בלעדית לנסיבות נפילתו של הנפגע.

ואולם אם כוונת המל"ל היא כי פירוק הגג לצורך בניית קונסטרוקציית קו היצור במפעל הנה עבודת בנייה, הרי שזו בוצעה על ידי קבלן עצמאי ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעת 1 – קבלן גגות אשר היה הקבלן הראשי ומבצע הבניה לצורך פירוק הגג.

עיון בהוראות ההסכם מלמד כי הנתבעת 1 כלל לא נטלה על עצמה במסגרת ההסכם התחייבות מעין זו. ההתחייבויות לקיים את הוראות הבטיחות הוטלה בהסכם על חברת יורלוב אשר נטלה על עצמה את ההיתחייבות כקבלן לבצע את העבודות תוך שמירה על כללי בטיחות; הספקת תנאי בטיחות לעובדים, וכן נטלה על עצמה את ההיתחייבות למלא אחר כל הוראות הבטיחות בהתאם להוראות כל דין, לרבות ביצוע עבודות בגובה בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה.

...

לאחר ששוכנעתי כי התאונה ארעה שלא במסגרת עבודות בנייה, הנתבעת 1 לא הייתה הקבלן הראשי בפרויקט אלא מזמינת העבודה ובעלת המקרקעין ושעה שמעבידתו של הנפגע הייתה אחראית על עבודתו של הנפגע לרבות הפיקוח על עבודתו, שיטת העבודה שנבחרה להקמת הקונסטרוקציה ובכלל זה להזמנת המנוף ולהתוויית שיטת העבודה עם המנוף והאירוע בו נפגע הנפגע לא ניתן היה לצפייה, אינני מוצאת מקום להשית אחריות על הנתבעת 1 בהינתן אשמם הברור של מעבידתו של הנפגע והנפגע עצמו.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

הנני מחייבת את המל"ל לשלם לנתבעות ביחד ולחוד הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 ₪.

בנגוד לקביעות בית-המשפט, הראיות מבססות כי חברת "מקור הפחים" היא "מבצעת הבניה", "בעלת החוזה", "קבלן חצוני/עצמאי/ראשי" ו"המעביד" של מאג'ד. ראובן היה "מנהל העבודה" מטעם חברת "מקור הפחים", וכל האחריות למקצועיות ולבטיחות עובדיו נופלת עליו.

בנוסף, בע"א והבי, נקבע בהמשך: "האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות ואת יישומן בשטח על ידי כל הנמצאים באתר מוטלת על "מבצע הבניה", כלשון תקנות הבטיחות.

היתייחסות תמציתית לשאר הטענות המשותפות בעמ' 66 – 67, פירט בית-המשפט קמא את החובות שבדין שהפרו כל אחד מהמערערים, תוך הפניה להוראת החיקוק הרלבנטית, כשאלו כוללות, בין השאר: החובה למנות מנהל עבודה בבניה (פסקה 215); החובה למסור לנפגע מידע בדבר הסיכונים בעבודה, החובה לנהל פנקס הדרכה וחובה למסור תמצית מידע לעובדים (פסקה 216א' להכרעת-הדין); החובה למנוע סיכונים בטיחותיים לעובד ולספק לו ציוד מגן אישי לרבות קסדת מגן, חגורת בטיחות על כל אביזריה, רתמת בטיחות על כך אביזריה וציוד לבלימת אנרגיה קינטית כתוצאה מנפילה בגובה (פסקה 216ב' להכרעת-הדין); לא נעשתה בדיקה של הפיגום לקביעת יציבותו, תקינותו והתאמתו ולא נבדק פיגום עצמאי נייד (פסקה 217א' להכרעת-הדין); לא ננקטו אמצעים שימנעו נפילתו של מאג'ד מגג הגלריה, לא סופקו לוחות הדרכה וזחילה למאג'ד שעבד על גג שביר, לא הוצבו שלטי אזהרה ולא בוצעה בדיקה של גג שביר על-ידי מהנדס או הנדסאי ביניין (פסקה 217ב' להכרעת-הדין); לא מולאו התנאים להעסקת עובד בגובה, לא ניתנה הדרכה לפני העבודה בגובה, לא סופק ציוד להגנה בעת ביצוע עבודה בגובה (פסקה 217ג' להכרעת-הדין).

...

לאור הפסיקה שנסקרה על-ידי בית-המשפט קמא, הפסיקה הלא מחייבת שהוצגה על-ידי המדינה עצמה, על רקע נסיבות העבירה הספציפיות, ונוכח העובדה שהמדובר בעבירת עוון שנקבע לצידה עונש מקסימלי של 12 חודשים, מתחם העונש ההולם שנקבע על-ידי בית-המשפט קמא מקובל עלינו, ואיננו מקבלים את טענות המדינה בנושא.

על כן, לא מצאנו להתערב גם בענישה הכספית שהושתה על החברה.

סוף-דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעורים שהגישו המערערים 1, 2 ו – 3 כנגד הכרעת-הדין, וכן דוחים את ערעור המדינה על קולת העונש ואת הערעורים של המערערים 1 ו – 3 כנגד גזר-דין.

הנתבע מס' 1 אמנם טען בכתב ההגנה כי התובע עבד כקבלן משנה מטעמו וכי לא היתקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד (סעיפים 6-9 לכתב ההגנה), אך בתצהירו הוא כבר לא הכחיש זאת ובעדותו בבית המשפט הודה במפורש כי התובע היה אחד מתוך ארבעה עובדים שהועסקו על ידו באתר בנייה זה (עמ' 24 שורות 6-14 לפרוטוקול) וכי הוא הוציא לתובע תלוש שכר על כך, לפיו עבד התובע אצלו למשך 5 ימי עבודה בחודש אוגוסט 2013 (עמ' 158 למוצגי התובע, עמ' 24 שורות 24-25 לפרוטוקול(.

נסיבות קרות התאונה התובע טוען בתצהירו כי הוא החל לעבוד אצל הנתבע מס' 1 באתר הבנייה של איביזה ביום 16.8.13 ומספר ימים לאחר מכן, ביום 21.8.2013, בעת שעבד לפי הוראות הנתבעים על פיגום בגובה של 6 מטרים מהריצפה ועסק בפרוק עצים, הוא החליק ונפל על גג המחסן של המסעדה, נפילה של 2.5-3 מטרים, וכתוצאה מכך נפגע.

זאת, משום התקיימות החריג הקבוע בסעיך 15(4) לפקודה ולפיו "הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי". איביזה אמנם היתקשרה עם הנתבע מס' 1 לבצוע עבודות השלד, אך הדבר לא פטר אותה מחובתה למנות מנהל עבודה ובהעדרו לוודא קיומן של הוראות הבטיחות (ראו עניין עדן בריאות בפיסקה 31).

...

בסיכומו של דבר, על יסוד העדויות והראיות המפורטות לעיל, ניתן לקבוע את הממצאים העובדתיים הבאים: איביזה יזמה, הזמינה וביצעה בנייה באולם שבבעלותה ובניהולה.

העדר אשם תורם לתובע אף שמסיכומי הנתבעים עולה כי הם זנחו טענתם כי לתובע אשם תורם לקרות התאונה, אדרש גם לטענה זו. משמיעת העדויות וממכלול הראיות שוכנעתי כי אין לייחס לתובע אחריות כלשהי לקרות התאונה.

על סמך מכלול הראיות והעדויות כאמור ובהתחשב בחומרת מעשיהם ומחדליהם של כל אחד מן הנתבעים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, וכנגזרת לכך מידת האשם שלהם, סבורני כי חלקו של הנתבע מס' 1 באחריות לנזקי התובע מס' 1 הוא בשיעור של 70% וחלקה של איביזה הוא בשיעור של 30%.

במועד התאונה נשוא התביעה (2.10.18) עבד כעוזר טפסן אצל נתבע מס' 1 ששמש אז כקבלן עצמאי בפרויקט בניה "אלוני אביב" בראש העין של נתבעות 2-3.

גרסת התובע ביחס לאופן היתרחשות התאונה כפי שהובאה בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר נתמכה במכתב שיחרור מהמרל"ד בבית חולים בלנסון מיום התאונה שם נרשם ש"במהלך עבודתו נפל מגובה עמידה ונחבל חבלה מבודדת לשכ"י ימין" וכן בטופס מטעם המעסיק בל/250 בו צוין כי התובע נפל ביום 2.10.18 באתר בניה בראש העין על היד.

...

אני דוחה את טענת הנתבעת כי היה על התובע לבקש סולם נוסף מצוות אחר או ממנהל העבודה משום שמנהל העבודה לא היה בקרבת מקום ולא הוכח כי היה זמין לקריאות העובדים והוא לא נקרא להעיד כאמור לעיל ולפי עדות העובדים שהובאה בפני ניתן היה להזיז את ערימת הדקטים כדי להניח את הסולם הנוסף (ש' 12 בעמ' 18).

לא שוכנעתי כי למגבלה הנפשית של התובע ישנה השלכה תפקודית.

בשקלול כל האמור, אני קובעת כי נותרה לתובע נכות תפקודית בשיעור של 20%.

נוכח האמור ומאחר שהוכחת מספר ימי העבודה והתעריף היומי מוטלת על המעסיק, אני מקבלת את גרסת התובע בעניין גובה היומית ומספר ימי העבודה החודשיים.