נפילת ילד במדרגות ברחוב שבר באף

בעלה של התובעת תיאר גם הוא את מה שאירע מנקודת מבטו: "זה היה מוזר כי אני הייתי באמצע העבודה והייתי נושא עסוק ולא התייחסתי ברצינות בהתחלה בשנייה הראשונה. היא אומרת לי 'נפלתי עזרתי לזקנה מעדתי סובבתי' לא הבנתי משהו איזה גיבוב של קשקוש כזה אמרתי תכף תרגישי יותר טוב הכל טוב מה את עושה מזה רעש חשבתי שהיא לוקחת את זה יותר מידי קשה. והיא אומרת לי לא לא אני באמת לא מרגישה בסדר אני לא מרגישה טוב אמרתי לה טוב תנוחי כמה דקות תעדכני אותי. אחרי כמה דקות היא עידכנה אותי שהן נוסעות כבר לאזשהו כיוון טפול רפואי בהתחלה חשבו אולי מר"ם כזה של קופת חולים ואחרי זה הבינה שאולי עדיף כבר שירדו לאיכילוב אבל תראה אני הייתי מוטרד כי הבן שלי בן חודשיים איתן זה עם כל הכבוד גם אם היא שברה את הרגל אני רוצה שמישהי יביא לי את הילד אז יותר עסקתי בזה. וזה מה שקרה היא הורידה אותה חברה שלה הורידה אותה לידר הורידה אותה בבית החולים. והביאה לי את הילד אלי לעבודה משם אני דאגתי שיחליפו אותי לקחתי התקדמתי לכיוון הבית בבית כבר הספקתי להוריד אותו אצל אימא שלה שחברה אלינו בקיצור. קמבצנו את הארוע הזה. (שם, עמ' 42 שורה 23 ואילך).

כמפורט כבר לעיל, עיקר הטענה באשר לחוסר מהימנות גרסת התובעת, מופנית אגב התעוד הרפואי כאשר בתעודת השיחרור מבית החולים תועד – "לדבריה ביום פנייתה סובבה את כף רגל שמאל. מציינת נפיחות כאבים וקושי בדריכה". אצל רופא הקהילה בתאריך 4/7/17 תועד: "נפלה ברחוב על שבר בכף רגל...". אצל רופא אחר בקהילה בתאריך 21/11/17, תועד: "לדבריה בתאריך 22 במאי 2017 נפילה במדריגות, חבלה בכף הרגל, מתארת שברים טופלה באופן שמרני...". התובעת פנתה לביטוח לאומי בבקשה לקבלת דמי תאונה שם תיארה: "במהלך ירידה במדריגות ברחוב מעדתי ונחבלתי". התובעת התבקשה להסביר גרסאות אלה והעידה שלמיטב זכרונה אמרה בבית החולים שנפלה במדריגות, ומכל מקום כאשר הגיעה לבית החולים הבעיה הרפואית נראתה לה חשובה, ויכול גם להיות שמתוך הלחץ והכאב לא אמרה.

...

משכך הפיצוי עומד על – 218,717 ₪ אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובעת סך של 218,717 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט (למעט חוות דעת מומחה בטיחות).

5129371התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

ההודעה לצד רביעי שהוגשה נגדו נדחית אף היא.

לפי המפורט בכתב האישום, ביום 12.10.08, בסמוך לשעה 23:00 בעץ אפרים, חבל הנאשם שלא כדין ביונתן פנחס (להלן: "המתלונן"), בכך שנתן לו אגרוף בפניו, ובכך חבל בו חבלה חמורה שהתבטאה בשבר באף ובשפשוף בשפה התחתונה בפנים.

הנאשם נתן למתלונן אגרוף, והיא ישר רצה להיתקשר לאחותה מרוב לחץ, וכנראה קיבלה דחיפה לא יודעת ממי, והטלפון נפל לה. היא הרימה אותו והתקשרה לאחותה, ואמרה שהנאשם מרביץ למתלונן.

הביאה את המתלונן ,הוא עלה במדריגות והחל להקיא דם. הושיבו אותו על הכסא והוא אמר שלא מרגיש טוב והולך להתעלף, הוא חירחר ויצא לו הרבה דם מהפה.

בנסיבות אלה, אליבא דכולא עלמא, היה זה הנאשם שהבחין במתלונן, כשהוא עובר ברחוב ביחד עם אחרים, ובסיטואציה זו- יצא מביתו של משה צח, התקרב למתלונן ולאחרים, פנה אליו ביוזמתו ושאל אם יש לו בעיות עם מישפחת אהרוני (ת/1 עמ' 2 ש' 42), וכן למה הוא מאיים על הילדים שלו, הינה הוא פה לפניו- שיאיים עליו ולא על הילדים (ת/1 עמ' 1 ש' 5).

...

אישור בדבר הגשת תלונה של הוד אהרוני מיום 11.10.08 (נ/3) דיון ומסקנות לאחר שנדרשתי למכלול הראיות והעדויות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה את המיוחס לנאשם בכתב האישום מעל לכל ספק סביר.

..ראית את יונתן גם מרביץ? ת:אני מאמינה שהוא הגיב לו ש:לא מאמינה, מה את ראית? ראית את כל האירוע לא? מה יונתן עשה? ת:הוא נראה לי החזיר לו דחיפה גם" (פרו' עמ' 26 ש' 9-32) מדבריה אלו עולה כי לא זו בלבד שהיא מעידה אודות מכות נוספות, מלבד מכת אגרוף אחת, שזכרם לא בא בעדותם של מי מהעדים האחרים, ובכלל זה המתלונן עצמו, אלא שהיא אף מעידה כי המתלונן השיב מכות, ולפחות דחיפה אחת- כלפי הנאשם, באופן שוודאי סותר לחלוטין את גרסתו של המתלונן, ומשמיט כליל את הקרקע תחתיה.

במהלך הויכוח תקף הנאשם את המתלוננת, בעט בישבנה והיא נפלה על הארץ, הוא המשיך והיכה בפניה ובראשה באגרופיו, וגרם לה שבר באף, נפיחות בפנים ורגישות בישבן.

באישום הרביעי (ת.פ. 6021/06) נטען, כי ביום 1.12.05 עמדה בתוקפה החלטת בית המשפט במסגרת בש"א 2800/05 (בית משפט נתניה), ולפיה נאסר על הנאשם להכנס לביתו ברחוב יצחק בן חנן 20 בנתניה, או להתקרב לבית מרחק שיפחת מ-200 מטר, וכן נאסר עליו להטריד את המתלוננת בכל דרך שהיא.

לדבריו, המתלוננת אמנם האשימה אותו בגרימת החבלה, אולם הוא כלל אינו קשור לכך: "כשאני באתי וירדתי במדרגות, היא היתה מונחת חצי מדרגה חצי רצפה...

המתלוננת העידה כי ביום 13.2.05, בשעת לילה, בעת שהנאשם שיחק במחשב החל ויכוח בינהם, והוא אמר לה שאם תיגע במחשב זה יהיה הסוף שלה, ואיים: "אמר שהוא יקח את המצלמה וישבור לי אותה על הפרצוף עם כל העצבים שלו הוא אמר שהוא יקח את המחשב ויזרוק עלי ועל הילד" (עמוד 9).

...

אולם נטל ההוכחה מוטל על שכמה של התביעה, ועל בית המשפט לסמוך את ההרשעה במקרה זה רק על דברי המתלוננת, ובשעה שקיימת סתירה מסויימת בדבריה, ועובדה זו מצטרפת להתרשמות הכללית ממנה כפי שכבר ציינתי, הרי שנותר ספק, וזה פועל לזכותו של הנאשם, ואני מזכה אותו מחמת ספק זה. סוף דבר 25.

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

באשר ליתר העבירות-לאחר שבחנתי את גירסאות הצדדים בנוגע לאירועים נשוא כתבי האישום, לא הוכחה לטעמי תשתית ראייתית המספיקה לצורך הרשעת הנאשם, ונותר בליבי ספק באשר לבצוע העבירות כלפי המתלוננת בדרך ובנסיבות שתוארו – ולפיכך ומחמת הספק – אני מזכה את הנאשם.

בפרק העובדות שבכתב האישום נטען כי ביום 19.7.2007 התגלה כי באחריות הנאשם בוצעו ללא היתר, ברחוב הר אדר 12 בצפת, בחלקה 96 בגוש 13698, העבודות הבאות הטעונות היתר על-פי החוק: (1) בניית מהלך מדרגות למפלס הגג; (2) הקמת מרפסת פתוחה עם מעקה בגובה 90 ס"מ; (3) בניית שני חדרי שירותים.

בפתח ישיבת ההוכחות, ביום 17.4.2013, ציין הנאשם כי הוא שבר את השירותים והשאיר את המקלחת.

באשר למעקה – הוא הודה בבנייתו וטען כי עשה כן למניעת נפילת ילדים מהגג.

...

הוכחת עובדות כתב התביעה לאור הודאת הנאשם, הנני קובע כי הוא בנה את שני חדרי השירותים ואת המעקה על הגג ללא היתר כדין.

התוצאה משהוכח כי הנאשם בנה את שני חדרי השירותים ואת המעקה על הגג ללא היתר כדין, הנני מרשיעו בביצוע עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה – ביצוע עבודה ושימוש במקרקעין ללא היתר.

וזו הגרסה לתאונה שנמסרה מטעם התובעת בכתב התביעה: "ביום 6.2.19 בשעה 07:45 או בסמוך לכך יצאה התובעת מביתה ברח' [שם הרחוב] ב[שם העיר] ובעת שירדה במדריגות המובילות למדרכה מצידן השמאלי, כשבצד ימין של המדריגות היכן שממוקם המעקה עמד ילד, בן של השכנים, איבדה שיווי משקל, החליקה ונפלה על הגב. כתוצאה מהנפילה, בין היתר סבלה התובעת מ-3 שברים בקרסול (להלן: "התאונה")" [סעיף 4 לכתב התביעה] (ההדגשות בקוו – הוספו).

...

ובכן, אינני נעתר לבקשת התובעת להורות על החזר בגין הוצאות ייצוגה בתביעתה מול המל"ל בגין התאונה הנדונה, באשר אינני מוצא כי לפי הדין היא זכאית לכך; כמפורט להלן.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 98,175 ₪.

עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,973 ₪, וכן – יישאו הנתבעים בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון ובהחזר הוצאות המומחים השונים מטעמה בנדון (לפי חשבוניות), הכל - בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.