נפילה של עובד עצמאי העובד מרחוק

בפסיקה הוכרה התופעה של "עבודה מהבית" (Homework), בין כשלעצמה ובין כסוג של עבודה מרחוק (Telework), בין שהיא מבוצעת על ידי עובדים שכירים ובין שהיא מבוצעת על ידי עובדים עצמאיים המנהלים עסק מלא או חלקי בביתם, כתופעה נפוצה בחיי העבודה.

סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי (חזקת הסיבתיות) אינו חל על עובד עצמאי ועל כן עליו מוטל הנטל להוכיח כי התאונה ארעה לו תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח יד כאמור בסעיף 79 לחוק זה. כאשר מדובר בתאונה שאירעה בין כותלי ביתו של עובד עצמאי – נטל הראיה חמור יותר מהטעם שבין כתלי הבית הפרטי לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד קל לאבחין בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד (דב"ע נד/0-177 דוד טריכר – המוסד לביטוח לאומי (15.12.1994)).

בחקירתה בפנינו חזרה התובעת לגירסתה המקורית והעידה כי "ואז באמצע הכתיבה קמתי, הטלפון היה בחדר של בתי, בחדר שלה על הריצפה נשפך ג'ל, פרסיל, הייתי עם כפכפים אצבע שחורות, החלקתי על הריצפה נפלתי ונחבלתי בשתי הידיים, בשורשי הידיים" (עמ' 5 ש' 30 – 32 לפרוטוקול).

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

ד"ר מערבי הסיק מהעובדה שהמנוח נהרג כשהוא נוסע על אופניים, שהוא היה אדם עצמאי.

ד"ר מערבי העיד, כי לא הייתה מניעה שהמנוחה תיקח עזרה של עובד זר למשך 24 שעות ביממה (עמוד 34 ש' 28-32 ), אם כי יש מישפחות שמעדיפות אישפוז סיעודי כי קשה להם להיתמודד עם עובדים זרים, בשל הצורך בפקוח עליהם וכיו"ב (עמוד 37 ש' 7-17 ).

ד"ר שוורצמן העריכה כי "מ-2015 עד 2017 העזרה שהבעל היה צריך לתת לה לא הייתה מרובה. היה צריך קצת עזרה בלבוש, עזרה ברחצה, בשירותים היא הסתדרה לבד לפי מה שנכתב ב-2015, היא הלכה בכוחות עצמה, ההשגחה הייתה בעיקר השגחה מרחוק על רקע של מספר מועט מאד של נפילות מדווחות לפחות. דיווח יש נפילה אחת ב-2008 של שבר ואחר כך יש כשבאו, חודש לפני שבאו ב-2015 סיפור של נפילה שלא היה איתה שום חבלה." (עמוד 62 ש' 15-20 ).

...

לא ניתן להוכיח כי גם אם המנוח היה בסמוך למנוחה בעת שהיא מעדה, כוחו היה עומד לו לסייע לה. לפיכך, אני דוחה את הטענה לאחריות הנתבעת ("האחראית", למות המנוח) לנפילתה של המנוחה.

גם אם היה מוכח שלו המנוח היה בסמוך למנוחה, הוא היה מונע את נפילתה, עדיין אין להגיע מכאן למסקנה כי הנתבעת אחראית לפיצוי התובעים בהוצאות שהייתה של המנוחה בדיור המוגן ובמוסדות הסיעודיים.

סוף דבר להלן נזק התובעים: נזק לעיזבון - 204,175 ₪ נזק למנוחה כתלויה 40,000 ₪ סך הכל: 244,175 ₪ מסך זה יש לנכות את קצבת השאירים.

קבלני המשנה יודעים ומכירים את העבודה וניתן היה לנהל את העניינים מרחוק.

נסיבות הפגיעה המתוארות תואמות אף את תצהירו של התובע ואת המסמכים שהוגשו – תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נ/2), בו תואר מנגנון הנפילה, וכן בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה – עצמאי (נ/1), מיסמך שהתובע מילא אף טרם קבלת ייעוץ משפטי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו, הגעתי לכדי מסקנה כי התובע הרים את הנטל והוכיח את קיומו של האירוע התאונתי לו טען, ועל כן יש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע.

בית הדין האיזורי, דחה את תביעת המערער, שהיה עובר לתאונה במעמד של עובד עצמאי סוחר באבני שיש, להכיר בתאונה כתאונת עבודה ובפסק דינו הוא קבע כזאת: "עובד עצמאי המבקש להוכיח, כי פגיעה שסבל ממנה היא תאונת עבודה צריך להוכיח, כי נפגע תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עיסוק עסוקו במשלח ידו ". "תיקון שלבי התריס הזזה, תיקון שבמהלכו נפגע התובע היה לו שימוש דו מהותי. האחד, אוורור ותאורת דירת המגורים והשני, איוורור ותאורת פינת העבודה שבסלון אותה הדירה. במקרה כזה, לטעמנו, יש להפעיל מבחן איכותי ומבחן כמותי. שני המבחנים הללו מובילים לדחיית התביעה...

דירתו של המערער הייתה בת ארבעה חדרים, ואותה תיאר בהודעה כך: "...חדר שלישי היה לי בו את הציוד קלסרים תעודות משלוח חשבוניות של עבודתי ובסלון או בחדר או בפינת אוכל הייתי יושב ומבצע עבודת ניירת של העסק שלי. היה לי בבית גם מכשיר פקס ששמש אותי לעבודה. הפקס היה נמצא ליד החדרים". אף בדו"ח סיכום חקירה (מוצג נ/2) שנערך על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי לאחר ביקור במקום, מוצאים אנו את התאור הבא: "חדר המגורים הסלון הוא חדר אחד שמתחיל מהכניסה לדירה מדלת הכניסה ועד לתריס לחלון ממנו נפל התובע.

" המסגרת הנורמאטיבית התופעה של "עבודה מהבית" (homework), בין כשלעצמה ובין כסוג של "עבודה מרחוק" (telework), בין שהיא מבוצעת על ידי עובדים שכירים ובין שהיא מבוצעת על ידי עובדים עצמאיים המנהלים עסק מלא או חלקי בביתם, היא תופעה נפוצה בחיי העבודה ומוכרת, על השלכותיה, במשפט העבודה ובתחומי הבטחון הסוצאלי [ראו מאמרו של מיכאל אטלן העבודה מן הבית במשפט העבודה ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן, עמ' 90 והאסמכתאות שם.].

...

בית הדין האזורי, דחה את תביעת המערער, שהיה עובר לתאונה במעמד של עובד עצמאי סוחר באבני שיש, להכיר בתאונה כתאונת עבודה ובפסק דינו הוא קבע כזאת: "עובד עצמאי המבקש להוכיח, כי פגיעה שסבל ממנה היא תאונת עבודה צריך להוכיח, כי נפגע תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוק עיסוקו במשלח ידו ". "תיקון שלבי התריס הזזה, תיקון שבמהלכו נפגע התובע היה לו שימוש דו מהותי. האחד, איוורור ותאורת דירת המגורים והשני, אוורור ותאורת פינת העבודה שבסלון אותה הדירה. במקרה כזה, לטעמנו, יש להפעיל מבחן איכותי ומבחן כמותי. שני המבחנים הללו מובילים לדחיית התביעה...

ואם מתוך אמירתו המפורשת והברורה לכאורה "מה שקרה, רציתי לפתוח את תריס מרפסת הבית על מנת לאוורר את הדירה", חברתי מסיקה את היפוך משמעותה, שהוא התכוון בעצם לפתוח את התריס על מנת להאיר את הסלון בכדי לעבוד; אזי נשאלת מאליה השאלה - מה היה עליו לומר אילו באמת התכוון לפתוח את התריס "על מנת לאוורר את הדירה". בהעדר מענה מספק לשאלה זו, לצערנו, סבורים אנו, כי משמעות הדברים כפשוטם, כהוויתם, אינה סבירה פחות מפרשנותם ההפוכה לתוכנם; ומשכך אין מנוס בנסיבות המקרה בלתי אם לקבוע, כי אין להכיר בתאונה שארעה למערער כתאונת עבודה שארעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

ההבחנה אותה מבקש המוסד לביטוח לאומי לעשות בסיווג התאונה ובהכרה בה על פי מקום האירוע בלבד, אינה מקובלת עלי.

בהתאם, הייתי מחייבת את המוסד לביטוח לאומי בהוצאות משפט של המערער, בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מ.ע.מ. נציג עובדים, גדליהו הראל אני מקבל את הסבריה של השופטת נילי ארד ומסכים אתה ש"הוכחו שני היסודות הטעונים הוכחה, בהוראתו של סעיף 79 לחוק: הפעולה של פתיחת התריס נעשתה לצורך עיסוקו של המערער במשלח ידו (עקב) ובמהלך עיסוקו של המערער (תוך כדי)".

סוף דבר: הערעור מתקבל ברוב דעות של השופטת נילי ארד ונציגי הציבור גדליהו הראל ואמירה גלין וכנגד דעתם החולקת של הנשיא סטיב אדלר והשופט יגאל פליטמן.

בפרשת גבריאל ברדה פסקה כב' השופטת ארד: "התופעה של "עבודה מהבית" (homework) בין כשלעצמה ובין כסוג של "עבודה מרחוק" (telework) בין שהיא מבוצעת על ידי עובדים שכירים ובין שהיא מבוצעת על ידי עובדים עצמאיים המנהלים עסק מלא או חלקי בביתם, היא תופעה נפוצה בחיי העבודה ומוכרת, על השלכותיה, במשפט העבודה ובתחומי הביטחון הסוציאלי.

לדידנו, נפילתה של התובעת מהסולם, נגרמה מסיכון שאינו שייך ואינו נוגע לעבודתה,אלא לתובעת עצמה.

...

לאחר שהגענו למסקנה כי, השעות בהן הילדים שהו בגן-והתובעת הייתה חופשיה לעשות כרצונה, אינן נחשבות לשעות עבודה אלא לשעות "כוננות. ברם, במקרים חריגים, כאשר יוכח שבשעות אלה-כאשר הילדים שוהים בגן-, התובעת בביתה שלה, ביצעה פעולה כלשהיא הקשורה ונלויית באופן סביר לעבודתה (כגון בישול לילדי משפחת ענבר), או שהביאה את הילדים לטפול והשגחה בביתה, אזי ביתה ייחשב למקום עבודתה, ושעות אלה לזמן עבודה,כמשמעותן בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

אנו סבורים כי, גם אם נלך לשיטתה של התובעת ונניח שהיא עלתה על הסולם על מנת להוריד את "נעלי הקיץ" כדבריה, לצורך עבודה, יהיה זה אבסורד לקבל את טענתה, שהנפילה מהסולם תחשב ל"תאונת עבודה", משני טעמים: האחד-כפי שפירטנו לעיל, הטיפוס על הסולם לא היה תוך כדי עבודה,אלא בזמן ובשעות שהייתה פנויה וחופשיה לעשות רצונה.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהתובעת לא השכילה להוכיח כי נפגעה ברגלה ביום 28.3.04 "תוך כדי עבודה" ו"עקב העבודה" כמשמעותם בחוק, לפיכך תביעתה נדחית בזאת.