נפילה מסולם כשהקבלן הוא המעסיק בפועל

אנו מקבלים אפוא את עדותו של סיאגא פארס לפיה הוא עוסק בתחום של עיבוד מטעי זיתים ושיווק זיתים ושמן זית, וכי במסגרת זו הוא מעסיק פועלים מהשטחים אשר מקבלים היתרים על שמו לעבוד בחקלאות, כי במסגרת זו העסיק את התובע בתקופה שבין 5/08 עד 11/08, בה הוצאו לתובע היתרי עבודה על שמו.

אין למעשה מחלוקת לגבי הארוע של נפילת לו הגבס על פניו ועל גרונו של התובע, וככל שיש מחלוקת שהדבר נעשה תוך כדי ביצוע עבודה של התובע, הרי שאנו מאמצים את עדויות התובע ועדיו מחמד חמדאן ואברהים אבו פארה, כי התובע נפל מסולם תוך כדי ביצוע עבודה.

לעניין זה נקבע בע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נ. מדינת ישראל (מיום 6.9.09): "כאשר עובדים נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם או, הבא מכוחו, קמה חזקה לפיה לעובדים קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו מחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת על ידי המעסיק". מהן הראיות שהביא צד ג' לסתירת החזקה האמורה? למעשה, צד ג' לא הביא ראיות לסתירת חזקה זו, למעט עדותו לפיה התובע הובא לאתר על ידי ווספי, ששמש כקבלן משנה שלו וכן עדותו של מר עוזר.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת כפוף לאמור להלן: החלטת פקידת התביעות מיום 3.11.09 מבוטלת.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית, למעט לעניין דמי ביטוח לחודש עבודה אחד, אותם מחוייבת צד ג' לשלם לנתבע.

דהיינו על פי אופן ההיתקשרות צד ד' אבו קוש הוא קבלן מיקור החוץ האותנטי אשר מספק שירותים חלקאים ,ופועלים לישובים רבים ובניהם למעון צביאל בתקופה הרלבנטית (סעיף 4 לתצהיר אבו קוש וכן עדותו בעמ' 51 ש' 13-20).

עוד, על פי עדות דודי אלדר, בפועל למעון צביאל אין הלכה למעשה יכולת לגייס עובדים אלא באמצעות רכישת שירותים קבלניים של אבו קוש לבצוע עבודות הקטיף (עמ' 33 ש' 13-17).

משכך הוכח כי אבו קוש היה המעסיק של התובע בעת קרות התאונה, עת נפל מהסולם במעמדו כעובד ביום התשיעי להעסקתו.

לעניין זה, לאחר שסקרנו בהרחבה לעיל את מכלול הראיות, מצאנו כי מושב מעון צביאל היה מזמין במיקור חוץ אותנטי ואילו אבו קוש היה הקבלן המעסיק את כלל הפועלים בקטיף, ישראלים ופלסטינים כאחד, וכך גם חליל .תביעת התובע נגד מושב מעון צביאל נדחית.

...

הנתבע טען כי דין תביעתו להידחות מאחר ולא הוכיח מי היה מעסיקו בזמן התאונה מתוך כלל הגורמים המופיעים בכתב התביעה.

משכך ביה"ד אינו נוקט עמדה והנתבע רשאי לפעול כפי הבנתו וכחוק לעניין זה. נוכח כל האמור לעיל, מתקבלת תביעת התובע להכרה בנפילתו מסולם מיום 1.6.16 כפגיעה בעבודה.

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך של 2500 ₪.

נוכח דחיית תביעת המוסד לביטוח לאומי נגד מושב מעון צביאל מושב שיתופי בע"מ הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ המושב בסך 2,000 ₪.

ראשית, אדגיש כי טענת התובע בתצהירו, כי לא קיבל כל הדרכת בטיחות מאז הגעתו למדינת ישראל, אינה מהימנה בעיני, לא רק שנפלה סתירה בין תצהירו לבין עדותו כאשר בעדותו נכון היה להודות שלאחר התאונה קיבל הדרכה, אלא שהתרשמתי מעדותו של מנהל העבודה, כי אכן הועברו הדרכות לפועלים הסינים על ידי המוסד לבטיחות ולגיהות, כאשר האנטרס המובהק של המעביד והקבלן הוא לדאוג לקיומה של הדרכה כזו.

לטענת חברת כוח האדם בעת קרות האירוע התובע עבד אצל הקבלן שהיה המעסיק בפועל של התובע, הייתה לו השליטה המלאה על עבודתו והוא זה שהיה צריך להדריך את התובע ואף עשה כן והתובע היה כפוף להוראותיו ומשכך, לחברת כוח האדם לא הייתה כל נגיעה לעבודה בתחומי האתר, ולא הייתה לה כל שליטה על המתרחש באתר.

במקרה דנן, כל לטענתה, היה במקום העבודה מנהל עבודה מוסמך, שהדריך, פיקח וקבע את מהות התפקיד וסיפק את הציוד לתובע לרבות הסולם ממנו נפל ומשכך אין לצפות כי חברת כוח האדם תישא באחריות כלשהיא ביחסים בין התובע לקבלן.

...

הלכה למעשה הצדדים אינם חולקים על כך. בנסיבות העניין, אני קובעת, כי התובע בהיותו פועל בניין מנוסה בארצו ובישראל, יכל להרוויח לולא התאונה סכום בגבולות השכר הממוצע ואף מעט למעלה מכך, ומשכך מעמידה את בסיס השכר של התובע על סך של 2,000 ₪ וזאת מתוך גם מתוך הנחה, כי בעתיד השכר צפוי היה לעלות לפחות בשיעור מתון.

בהתחשב בגילו של התובע, באופן קרות האירוע, באחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנותרו לו בגין פגיעותיו האורתופדיות והנפשיות, אני סבורה, כי הסכום של 125,000 ₪ ישקף פיצוי הולם בראש נזק זה. תשלומי הביטוח הלאומי המוסד לביטוח לאומי שילם וישלם לתובע סכום של 544,182 ₪ נכון לתאריך 9/3/15.

סוף דבר בנסיבות שהתבררו התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 3 נבלעת בסכום הפיצוי שנפסק ומשכך אין הן צריכות לשלם דבר.

עם זכייתה במיכרז חתמה מ.א.ד על הסכם עם מקורות וכן הגישה אישור ביטוחים, חתום ע"י איי.אי.ג'י, הכולל, בין השאר, את מקורות כמבוטחת, הכול כנדרש במסמכי המיכרז; התביעה נשוא תיק זה הנה בגין ניזקי גוף נטענים של עובד מ.א.ד (הקבלן) אשר לטענתו, נפל מסולם בעת ביצוע עבודתו, בבריכה של מקורות (המזמין); עפ"י סע' 14(ה) להסכם שנחתם בין מ.א.ד למקורות, כתנאי לזכייתה במיכרז, התחייבה מ.א.ד כלפי מקורות כי הקבלן יהיה אחראי לבדו לכל נזק, הפסד או אבדן, ישיר או עקיף, אשר יגרם מכל סיבה שהיא, לגופו או רכושו של אדם כלשהוא, לרבות מקורות ו/או עובדי מקורות ו/או עובדי הקבלן בקשר עם ביצוע העבודה; בסע' 14(ו) להסכם צוין כי הקבלן מתחייב לפצות ו/או לשפות את מקורות, בגין כל נזק אשר נגרם לה, ובגין כל דרישה או תביעה אשר תיתבע או תחויב בהן, הקשור בבצוע העבודה; לפי סע' 14(ז) להסכם התחייבה מ.א.ד לבטח על חשבונה, לטובתה ולטובת מקורות יחדיו, את כל עבודתה במתקני מקורות, לרבות ובמיוחד עבודה כדוגמת זו נשוא התביעה; בהתאם להתחייבותה בהסכם הגישה מ.א.ד למקורות אישור על קיום ביטוחים עליו חתומה נתבעת 2, ולפיו מקורות מהוה, לצורך ביצוע העבודות נשוא התביעה, מבוטחת של נתבעת 2 אשר מתחייבת לכסות הן את אחריותו של הקבלן והן את אחריותה של מקורות, ככל שישנה ו/או עלולה להיות כזו; בהתאם לסע' 1 סיפא של אישור הביטוח התחייבה נתבעת 2 לכסות גם את כל אחריותה של מקורות הן לעניין צד ג' והן לעניין חבות מעבידים בקשר למעשה או מחדל של הקבלן.

...

בעניינו, אני סבור כי מכוח עקרון חופש החוזים, יש להתייחס לתניית השיפוי בהסכם, כשלעצמה, כלגיטימית.

עם זאת, מקובלת עלי הגישה כי העברת האחריות הנזיקית במסגרת תניית שיפוי בין מזמין לקבלן ובין קבלן ראשי לקבלן משנה צריכה להיות בלשון מפורשת וברורה, מאחר ומדובר בסוגייה מורכבת שלא תמיד הצדדים להסכם מודעים למשמעות תוכנה.

סיכום: מכל האמור לעיל אני מקבל את הבקשה ומורה בזאת על דחיית הודעת צד ג'.

ככל שימצא כי מדובר בסולם לקוי הרי שלתובע אשם מלא שכן הוא שבנה אותו ולא נקט בזהירות מספקת בזמן השמוש בו. טענות נתבעות 2 ו-3 - האחים ברדריאן ואיילון הנתבעות 2 ו-3 (שהן גם הצדדים השלישיים 1 ו-3 בהודעת צד ג' ששלחה הנתבעת 1) מבהירות כי המזמינה (בית חדש) היתקשרה עם האחים ברדריאן לבצוע עבודות חפירה ודיפון באתר (בין היתר), וכי היא העבירה את העבודה בפועל לחברת האחים חלאילה שבתורה העבירה חלק ממנה בקבלנות משנה נוספת לחברת האחים טהה, בה הועסק התובע.

הנתבעת 2 העבירה את ביצוע העבודה בפועל לחברת האחים חלאילה וזו העבירה חלק ממנה בקבלנות משותפת לחברת האחים טהה, מעסיקתו של התובע.

עוד טען התובע בחקירתו "כל הזמן אני מסתכל על הבאגר, אבל כשהייתי מסתובב עם הגב והייתי קושר, החזית של הבאגר לא היו לפנים שלי ולא ראיתי" (עמ' 11, ש' 21) אכן, התובע הבהיר כי לא ראה בעיניו את הפגיעה עצמה, שכן עמד עם גבו אל הבאגר ומשום כך גם נפגע בגבו, אולם לא ניתן לטעמי להסיק מעובדה זו כי התובע אינו יודע כיצד נפגע ומדוע נפל מהסולם, וכי פגיעתו היא למעשה כל כולה עדות שמועה ("אמרו לראאד וראאד אמר לך...", עמ' 19, ש' 10).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו. יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה. התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.