נפילה ממנוף בתאונה תעסוקתית

רקע עובדתי ביום 7.10.06 בשעה 14:00, בהיותו ברומניה, החליק התובע, יליד 1951, ושבר את עצם ירך שמאל (להלן: "התאונה").

המומחה התעסוקתי מטעם התובע, פרופ' כראל, קבע בחוות דעתו כי אובדן הכושר לעבוד בעבודתו נובע ממכלול בעיותיו הרפואיות הנובעות מהתאונה: "מתוך השתלשלות הארועים כעולה מן התיעוד הרפואי המפורט לעיל + תיעוד רפואי נוסף וממצאי בדיקתי, ניתן לקבוע שמר בוים איבד באופן מלא את כושרו לעבוד כחשמלאי מנופים מאז התייצב מצבו הרפואי הקבוע בשנת 2009". בחקירתו העיד פרופ' כראל כי הדבר נובע במישרין מכף הרגל הצנוחה שאובחנה אצל התובע: "ש. והתובע, הבנתי ממך, לא יכול לחזור לעבוד על מנופים, לא בגלל המפרק ירך שהחליפו לו. אלא בגלל הרגל הצנוחה.

...

לטענת ב"כ הנתבעים התובע לא הוכיח את הוצאותיו לניידות ולפיכך יש לדחות את תביעתו לפיצויים בגין ראש נזק זה. אכן, כטענת הנתבעים לא טרח התובע לצרף הוכחה כלשהי להוצאות שהיו לו בראש נזק זה. ברם, שוכנעתי שנכותו של התובע היא כזו המצריכה סיוע בניידות, ואני פוסק לתובע לעבר ולעתיד פיצוי גלובאלי בגין רכיב זה בסך של 70,000 ₪.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1, מדינת ישראל - המרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא תל השומר, בכל הנוגע לטענה בדבר רשלנות בקיבוע השבר במפרק הירך - נדחית.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע עבור נזקיו סך של 1,250,943 ₪ (סכום זה הוא לאחר הפחתה בגין ניכויי מל"ל).

בהודעה על פגיעה בעבודה נרשמה גרסת התובע ולפיה "בזמן שנוע מוט ע"ג מנוף נקרעה שרשרת המנוף והמוט נפל מגובה מספר מטרים ופגע בי". המעבידה חתמה על הודעה זו ובסעיף יב' לטופס הצהירה שהיא מאשרת את הפרטים שנמסרו על ידי העובד בטופס התביעה כנכונים לפי מיטב ידיעתה ולא ציינה שום הסתייגות מקום שיכלה לעשות כן. למותר לציין כי אישור זה מהוה הודאת בעל דין מחוץ לכותלי בית המשפט.

בזמן ארוע התאונה התובע היה בן 22, ולא היה מאחוריו ניסיון תעסוקתי רב שנים שיוביל אותי למסקנה שהיה לו הידע או היכולת למנוע את התאונה בצורה כלשהיא.

...

לכן המסקנה הסופית שיש להטיל אחריות מלאה על המעבידה ואין להטיל אשם תורם על התובע.

סיכום לסיכום, נזקיו של התובע מסתכמים בסך של 235,362 ₪.

לכן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 166,213 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

הנידרש לנדון המבקש נפגע ביום 6.11.14 בתאונת עבודה עת נפל ממנוף עליו עמד לצורך תקונו וכתוצאה מכך נגרמו לו ניזקי גוף (להלן- התאונה).

המבקש טען, מאידך, כי יש לאפשר את הגשת חוות הדעת בתחום התעסוקתי על מנת שניתן יהא לברר את הסוגיה שבמחלוקת כדבעי, כך טען כי אין מקום לתיקון כתב התביעה כיוון שאינו מבקש לשנות את עילתה, עוד טען כי אין מניעה שבדין לצרף חוות דעת נוספות המתייחסות לפגיעתו של המבקש באותה תאונה.

...

אחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה במתכונתה להידחות.

יתר על כן בעניין תא (חיפה) 27834-03-15 - ר.ע. נ' עירית ט.(2017) התיר בית המשפט כי כתנאי לדיון בצירוף חוות דעת מומחה בית המשפט שניתנה בתיק אחר לתיק נדון יש לקבל ראשית דבר את הסכמת המומחה להעיד בתיק ורק לאחרי כן לשקול את סוגיית צירופה כחוות דעת – "אני בדעה כי תחילה ראוי לברר את עמדתו ורק לאחר מכן להתיר את צירופה של חוות הדעת הנוירולוגית כחוות דעת מטעם התובע" בדומה לגבי התעודות הרפואיות אותן מבקש המבקש להגיש במסגרת תצהיריו, הרי שלא ניתן להגישן בניגוד להוראת סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 אשר זו לשונה – " (א) חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר" בנדון חסר התיעוד הרפואי אותו מבקש המבקש להגיש כראיה מטעמו את הצהרת הרופא כמפורט בתוספת הראשונה לפקודת הראיות ולפיה – "תעודה זו ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית המשפט, והריני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלענין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית המשפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בבית המשפט" משמעות הדבר כי ניתן להגיש תיעוד זה אך ורק באמצעות עורך התרשומת , ובלשונו של המלומד י. קדמי בספרו על הראיות , חלק שני, 2003, 814 – "יש להבחין בין תעודת רופא הערוכה כחוק [סעיף 24 (לפקודת הראיות - ע.ב.)] והמתייחסת למצב בריאותו של אדם [סעיף 20], לבין 'מכתב' או 'תרשומת' שעורך או כותב רופא שלא בגדר 'תעודה' כאמור. האחרונים - אינם קבילים אלא בעדותו של הרופא, ואין להגישם כראיה כשלעצמם, בשל כך שבתור שכאלה הם מהווים עדות מפי השמועה" (ועוד ראה לעניין זה החלטת כב' הש' ע. ברון בעניין תא (תל-אביב-יפו) 2234/00 - אל אעסאם אינתיסאר נ' כלל חברה לבטוח בעמ,(2005); ואם כן מכלל האמור עולה כי לא מצאנו טעות בהחלטת בית משפט קמא המצדיקה התערבות בה בשלב זה. כאמור, פתוחה דרכו של המבקש להגיש בקשות במתכונת הנכונה לבית משפט קמא.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

וראו גם: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 568-567 (1996); רע"א 6779/97‏ מנופי יהודה בע"מ נ' מזל – עבודות מתכת‏, פ"ד נו(1) 721, 727 (1998); ע"א 7481/00‏ פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, 714 (2002) (להלן: עניין פטאפטה); רע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כהן ניסים ז"ל, פסקה 4 (22.6.2009) (להלן: עניין כהן); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 130 (מהדורה חמישית, 2022) (להלן: אנגלרד); וראו בהרחבה בספרו של אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 353-339 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין).

נתוק העמוד בחלקו התחתון נעשה באמצעות דיסק חשמלי, כשבזמן החיתוך המנוף חבק בעמוד על מנת להחזיקו ולהורידו לקרקע באופן מבוקר מיד לאחר סיום פעולת החיתוך, וזאת תוך הפעלת מתח או משיכה מסוימת, שהיא אינהרנטית לחביקת העמוד, על מנת שהעמוד לא יישמט וייפול עם נתוקו מהריצפה.

כך גם לגבי טענת המשיבה, המבוססת אף היא על חוברת היצרן ועל קובץ "מסמכים והוראות בגיהות תעסוקתית ובהנדסת אנוש – הוראות בטיחות כלליות להפעלה ועבודה עם מכונות הרמה ניידות (למעט עגורן צריח ועגורן סוג ג)", כי נידרש היה להרים את המטען בצורה אנכית ומעל מרכז הכובד, כך שבמקרה דנן לא מדובר בהרמה או הנפה של מטען ולא נעשה שימוש ייעודי במנוף.

...

המסקנה הנובעת מכל האמור היא כי בנסיבות המקרה דנן, מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב, ואיני נדרש לטענתם החלופית של המערערים לפיה השימוש שנעשה במנוף היה שימוש תחבורתי.

סוף דבר, שהערעור מתקבל.

עם זאת, בסופו של דבר, ולא בלי התלבטות, אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט י' עמית.

בעקבות הבדיקה הורד הפרופיל הרפואי הצבאי של הת' ובשנת 1977 שוחרר כליל ממילואים אותם עשה במסגרת חיל תחזוקה ותובלה; יב. בשנת 1999 נפצע הת' עת נפל ממנוף ובעקבות הפציעה היה בדיכאון והתעסק בפציעתו.

לאור העובדות כפי שקבען בית הדין, לאור העולה מחוות דעתו של ד"ר ברקו, לרבות חוות הדעת המשלימות ומחוות דעתו של פרופ' אופיר לרבות חוות הדעת המשלימה שהנזק לאוזניו של התובע נגרם בחלקו הקטן מרעש תעסוקתי וברובו המשמעותי מגורמים שאינם קשורים לרעש וכי השפעת העבודה על ליקוי השמיעה הכולל פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים – אין להכיר בליקוי השמיעה של התובע כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

...

זה מחזק את המסקנה שחברו פה מספר גורמים בקביעת מצבו השמיעתי הנוכחי – גורמים אלה סוכמו בפרוטרוט בחוות דעתי הרפואית מה-6/11/04, ולכן אין בבדיקות אלה כדי לשנות את מסקנות חוות דעתי הרפואית מה-6/11/04".

לסיכום, הנזק לאזניו של התובע נגרם בחלקו הקטן מרעש תעסוקתי, וברובו המשמעותי מגורמים שאינם קשורים לרעש.

התביעה נדחית.