נפילה במדרגות הפנימיות בבית בדרך לעבודה

אלה יפורטו להלן: במסמכים הרפואיים: במסמך רפואי, מאת ד"ר אסא לב אל, מיום 31.12.2017, נרשם: "ניחבלה ב 28.12.17 בנפילה כשהחליקה על מדרגות בדרכה לעבודה. היא נפלה קדימה בלמה את הנפילה ביד ימין והחלה סובלת מכאב ברך שמאל...". במסמך רפואי נוסף, מיום 1.1.2018 "הפניה למכון פיזיותראפיה, נרשם: "לדבריה נפלה במדריגות כאשר היתה בדרך לעבודה...". גרסה נוספת מסרה התובעת בתביעתה לדמי פגיעה - במסמכי התביעה שהגישה לנתבע לקבלת דמי פגיעה, מתארת התובעת, ביתר הרחבה, פרטים נוספים אודות התאונה וטוענת כי נפילתה התרחשה במדרגה השלישית ממנה נפלה למדרכה שלאחריה נפלה "את כל ה4 מדרגות". כך: בטופס תביעה לדמי פגיעה, תארה את התאונה כך: "נפילה מהמדרגות למדרכה". בדו"ח הבטיחות - טופס "תאונת עבודה" על גביו חתום מר מוטי בוהדנא, ממונה בטיחות וגיהות, מדריך עבודה בגובה – מנהל בטיחות מוסדות החינוך, שצורף לטופס התביעה כאמור (נספח ו' לתביעה ) מיום 2.1.2018 תוארה התאונה, מפיה, כך: "יצאתי מהבית לכיוון האוטו לעבודה ביום 28.12.18 ישנם שלוש קבוצות של מדרגות. בשלישי מעדתי ונפלתי את כל ה 4 מדרגות למדרכה וליד האוטו. לאחר כמה דקות כשהתעשתתי מהכאב בברך התקשרתי למזכירה והודעתי לה שככה לא אוכל לעבוד..". (הדגשה לא במקור).

מעדותו זו ניתן ללמוד על כך שמר גנון נהג ב"סביבת המדריגות" הן החיצונית והן הפנימית כ"מנהג בעלים" במובן זה שדאג להשקות את העציצים המצויים על שטח המדריגות, כשטח כניסה לביתו הפרטי ולמעשה בני הזוג דאגו לטיפוח המדריגות וסביבתן.

פרשנות הכוללת "בדרך לעבודה" את חצר ביתו הפרטי של העובד ואת המדריגות שבו משמעה הכנסת סכוני הדרך לתחום רשות היחיד, והיא איננה מתיישבת עם תכלית הכסוי הבטוחי המוענק לעובד במקרה של תאונה שארעה לו בדרכו מביתו למקום עבודתו"(ההדגשה אינה במקור).

...

למעשה, במסגרת הליך זה התובעת לראשונה טוענת כי במועד התאונה בעודה יורדת במדרגות, סגרה את השער מהשביל המוביל לביתה הפרטי למדרכה וממנו יוצאים המדרגות, וכי סגירת השער הינה הכרחית כיוון שמצויים בשטח ביתה חיות, כך שסגירת השער מונעת מכלבים להיכנס – פרט אשר לטענתה לא נרשם בהודעה לחוקר המל"ל על אף שנמסר לו. על אף הקושי לקבל את טענותיה של התובעת כעת, בהינתן גרסאותיה הראשוניות עובר לניהול ההליך – שגם ביניהן לא מצאנו התאמה, יש לתת את הדעת לכך שבמכלול הנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, מתיישבת יותר המסקנה כי הגורם לנפילתה של התובעת היה המדרגה השלישית.

ובאשר לגורם לתאונה – לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר הראיות שהונח לפנינו אנו קובעים כי בהינתן גרסתה של התובעת כפי שנמסרה גם בטרם ניהול ההליך שלפנינו, והראיות כפי שפירטנו לעיל אנו קובעים כך: במועד התאונה יצאה התובעת מביתה כאשר לאחר שחצתה את השביל המוביל מביתה הפרטי לכיוון המדרגות המובילות מביתה הפרטי לכיוון המדרכה, נפלה התובעת עת שדרכה על המדרגה השלישית.

לסיכום על סמך כל האמור לעיל, אנו קובעים כי מאחר שהוכח כי לתובעת היתה שליטה על סיכוני הדרך בשטח בו היא נפלה ביום התאונה, כלומר – במדרגה השלישית בגרם המדרגות המהווים בגדר "רשות היחיד", אזי בעת שהתובעת נפלה, היא עדיין לא היתה ב"דרך" מביתה לעבודתה, ועל כן - הנפילה האמורה אינה בגדר "תאונת עבודה" לפי הוראת סעיף 80(1) לחוק.

סוף דבר – התביעה נדחית.

נפילת התובע במדריגות ביתו אינה נחשבת תאונת עבודה, בהיותה בדרך מהעבודה, ובהיותה כזאת שלא נגרמה כתוצאה מסיכוני הדרך, אלא תוצאה של סחרחורת פנימית של התובע שאיננה קשורה לעבודתו ובודאי לא באופן ישיר ואינה חוסה תחת הביטוח של פגיעה בעבודה.

...

לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במלוא החומר שבתיק, לא מצאנו כי התאונה אירעה בשל סיכוני הדרך.

בנסיבות אלו, לא ניתן לקשור בין הנפילה במדרגות ביתו לבין העבודה, ולפיכך דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובע לא נידרש לבצע כל פעולה הקשורה לעבודתו במסגרת השהות בביתו, ולמעשה מדובר במקרה בו התובע (עובד שכיר) החליק ונחבל עת ירד במדריגות הפנימיות של ביתו הפרטי, שלא במסגרת קריאה.

יצויין, כי גם מעדותו של מנהל התובע, אשר מילא חלק מהטפסים במסגרתם דיווח על התאונה, עולה כי למעשה גם לשיטתו הוא טעה בהבנת הדברים שנמסרו לו, היות וחשב כי התובע נפגע עת החליק בדרכו לעבודה, כאשר יצא מגרם המדריגות אל מחוץ לבית, ולא על מדרגות מעונו הפרטי.

...

לסיכום, טען התובע כי מדובר במקרה בו צריכה לבוא לידי ביטוי הגישה הסוציאלית בפרשנות הדין ובהענקת זכויות למבוטח.

תחילה סיכם התובע את טענותיו בכתב והנתבע סיכם את שלו בעל פה. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהיר, בעדויות, בראיות ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות, ואפרט.

בשטח המשק מצויים שני בתים, האחד נמצא בקירבת הכביש הראשי, בחזית שטח המשק; והבית השני, בו מתגוררת התובעת, מצוי בחלק הפנימי של המשק מאחורי הבית הראשון[footnoteRef:1].

] הלכה דומה נקבעה בפסק דין טלי ויסמן נ' המל"ל[footnoteRef:10] במסגרתו נקבע כי מדרגות עליהן נפלה המערערת, המצויות בתחום החצר הפרטית שלה, הן בשליטתה המלאה וכאשר הגורם לנפילה נמצא בתחום החצר הפרטית, אזי הנפילה לא תחשב כתאונה "בדרך לעבודה". [10: דב"ע נ"ו/ 0-222, וייסמן טלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 20.5.1997) (להלן: "עניין טלי ויסמן").

בהתאם, נקבע כי נפילה בחצר ביתו הפרטי של המבוטח, או במדריגות שבה, אינה מוגנת במסגרת ביטוח נפגעי העבודה שבחוק (עב"ל (ארצי) 9575-06-11 מחאג'נה דלאל – המוסד לביטוח לאומי (3.6.12); כן ראו את בג"צ 4197/97 טלי ויסמן נ' בית הדין הארצי לעבודה ( 15.6.98))"[footnoteRef:15]. [15: עב"ל 16519-11-16 משה בוטבול נ' המוסד (פורסם בנבו, 14.12.2017).]

...

] בנסיבות המקרה שלפנינו, הראיות מותירות ספק בגרסת התובעת לענין מקום נפילתה ומביאות למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל שהוטל עליה להוכחת גרסתה, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר לאור קביעתנו כי התובעת לא הוכיחה כי נפילתה אירעה בתחום רשות הרבים, לא ניתן לראות את האירוע כתאונת עבודה לפי הוראות סעיף 80(1) לחוק.

לאור האמור, הננו מורים על דחיית התביעה.

המשיב טען כי על מנת לבוא בגדריו של סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), המרחיב את הגדרת "תאונת עבודה" לתאונות בדרך מהמעון לעבודה או מהעבודה למעון עקב סכוני הדרך, על המבוטח להוכיח כי ארעה לו תאונה בדרכו מהעבודה לביתו ועקב סכוני הדרך; בעניינינו, על פי קביעתו העובדתית של בית הדין האיזורי, שאין לחרוג מהכלל ולהתערב בה, המערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו; מגירסת המערער בהודעתו לחוקר המוסד ומעדותו בבית הדין עלה באופן ברור כי הייתה לו שליטה בלעדית על גרם המדריגות שבו ארעה התאונה, ורק בשלב העירעור נולדה גרסה חדשה (ללא תימוכין אובייקטיביים) שלפיה מדובר ברשות הרבים שכן ייתכן ויהיו סכסוכים במשפחה ו/או הגעתם של בעלי מיקצוע לגג ו/או תחזוקת חדר המדריגות עלולה להשתנות; מדובר בהרחבת חזית אסורה, היות ומדובר בטענות עובדתיות חדשות, ובנגוד לגירסת המערער שלפיה לחצר יש גישה רק למשפחתו ולמשפחתה של אחותו, וכי "אישתי מנקה את החלק שלנו ואחותי את החלק שלה"; לא ניתן לבסס את טענת המערער בדבר רשות הרבים, עת מדובר בגרם מדרגות המוביל לפתח ביתו בלבד, ולו השליטה הבלעדית, וכאשר הוא אחראי על תחזוקת גרם המדריגות שבו נפל; בחינת השאלה אם גרם המדריגות הוא "בתחום המעון" של המערער צריכה להעשות על יסוד מבחן התכלית, על פי מצב הדברים בפועל, ואין משמעות לזכויות הקנייניות או לרישום חדר המדריגות כרכוש משותף.

לא היו מדרגות פנימיות שקישרו בין הקומה הראשונה לבין הקומה השנייה.

...

אנו סבורים כי נוכח העובדה שמדובר בגרם מדרגות של בית משותף, שהוא רכוש משותף של בעלי הדירות המתגוררים בו, לא ניתן לראות במערער כבעל השליטה הבלעדית בגרם המדרגות ובסיכוני הדרך הנובעים ממנו.

לטעמנו, גם לא ניתן "לפצל" את חדר המדרגות בבית משותף, כך שגרם המדרגות המוביל לדירתו של הדייר ייחשב כחלק מ"תחום המעון" של אותו דייר, וזאת גם אם מדובר בגרם המדרגות האחרון המוביל לדירתו של הדייר בקומה העליונה, וגם אם בקומה העליונה מצויה דירה אחת בלבד.

סוף דבר: הערעור מתקבל.