נפילה בכניסה לבית: תביעה נגד ועד הבית

לטענתו, הנתבעת לא שילמה חוב לועד הבית ואף הכניסה שינויים בטיוטת החוזה, שלא היו מקובלים על התובע.

הנתבעת טענה, כי התביעה נפלה עליה "כרעם ביום בהיר". שכן היחסים המשפטיים בין הצדדים הסתיימו לפני למעלה מארבע שנים.

כך, דומה, כי בנסיבות המקרה, זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו. כאמור, מטענות הנתבעת, ניתן להבין, כי התובע ובת זוגו נתנו לה להבין שלא יגישו תביעה נגדה, וכדבריה: "הנתבע/תובע שיקר במצח נחושה כשהבטיחו שלא נגיע לבית המשפט ובסופו של דבר אנחנו עומדים בפני בירור משפטי ועוד גוררים אותי מירושלים לחיפה. ולראייה השותפה כלל לא שותפה לכתב התביעה שלו". הנתבעת תארה כי הגיעה לבית התובע ואמרה: "אני מקוה שפנינו לטוב כי בכל אחד מאיתנו יש בלבו על השני ובכל זאת כדאי שכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו ונסיים את העניין בטוב". התרשמותה הייתה שהשניים קיבלו את הצעתה ומאז ועד הגשת התביעה כ-4 שנים תמימות חלפו והם לא אמרו דבר כי בדעתם להגיש תביעה או דבר מעין זה. סבורני כי בעניינינו היתקיים הכלל לפיו: "בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השפוטי" (רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד [11]; D.W. Oughton, J.P. Lowry, R.M. Merkin Limitation of Actions [60], at p. 23).

...

לא נעלמה מעיניי העובדה כי שותפתו של התובע לא השתתפה עמו בהגשת התביעה והתובע העיד על כך. דומה שהשותפה אשר היא שנשאה ונתנה בעיקר עם התובעת לא הייתה שלמה עם התביעה והדבר יכול להוות אינדיקציה נוספת לחוסר תום הלב שבהגשת תביעה זו. מכל המקובץ, אני קובע שהתביעה העיקרית הוגשה בשיהוי והטעמים שניתנו לדחייתה עונים על הטעמים שצוינו בפסיקה.

יודגש כי: "..בנושא השיהוי מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לגבי נפקות השיהוי בנסיבות המקרה הספציפי שלפניו. במסגרת זו ישקול בית המשפט, על דרך האיזון, את האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם, תוך התחשבות במהות התביעה ובסעד המבוקש במסגרתה. נטל ההוכחה להתקיימותם של התנאים מוטל על הטוען לכך, דהיינו, על הנתבע (ראו: פרשת תלמוד תורה והאסמכתאות שם; ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל והאסמכתאות שם ([פורסם בנבו], 21.10.2009))." באשר לתביעה שכנגד, אני סבור שאין בה ממש ואסביר; ראשית, מרבית האירועים שתיארה הנתבעת חלה עליהם התיישנות והתובע צודק באמירתו בעניין זה. בכל מקרה חל שיהוי כבד בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת.

התוצאה היא שהתביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות.

במקרה זה, בנסיבות שהוכחו, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית, ונקל לקבוע שועד הבית התרשל בתחזוקת המדריגות לאורך השנים, עד לנפילה המצערת.

הנתבע-3 הוסיף, שלמיטב זיכרונו מי שטיפלה בעינייני ועד הבית הייתה הגב' שפינדל ז"ל, כאשר פעם אחת היא ביקשה ממנו לסייע לה לגבות כסף מ-2 או שלושה דיירים שלא הסכימו לשלם לה ואילו בכניסה ב' מי שטיפלה בוועד הייתה דיירת אחרת, שם נערכה ישיבת דיירים מסודרת בה הועלו 3 הצעות מחיר, וכן הגב' ע.ש. מכניסה א' לקחה את 3 ההצעות להתייעץ עם אבא שלה שהיה מהנדס והיא זה שהמליצה לקחת את קבלן הבצוע דאז וזאת מסיבה שהיו נזילות לאורך הקו הראשי של המים שעבר מתחת למדרגות ולאורך השביל.

לנוכח טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבע, שעה שחלפו למעלה משבע שנים מאז בניית המדריגות, כאשר לכל היותר הוכח שהנתבע אסף כסף כאחד מן הדיירים לצורך שפוץ הבניין, הרי שהתביעה מצד התובעת כנגדו היתיישנה ודינה להדחות אך משום כך. אשר למעמדו של הנתבע-3 כצד רביעי, הרי שלאחר הגשת כתב התביעה המתוקן ההודעות לצדדים שלישיים ורביעיים לא חודשו ומכל מקום המודיע (ועד הבית) לא היתמודד כלל עם טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע-3 בכתב ההגנה מטעמו.

...

משכך הפיצוי עומד על – 218,717 ₪ אחר כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 ו-2 לתובעת סך של 218,717 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט (למעט חוות דעת מומחה בטיחות).

5129371התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

ההודעה לצד רביעי שהוגשה נגדו נדחית אף היא.

יאמר מיד, לטענת התובעים, מסרו להם הנתבעים כי מדובר בשפוץ קל שאמור להתבצע בקרוב (עדות התובעת בעמ' 6, ש' 29-32; עמ' 7, ש' 4; ש' 14; ש' 21-25), בעוד לטענת הנתבעים אמרו לתובעים כי אבני חפוי נשרו מהקיר החצוני של הבניין וכי מיתנהלת בגין כך תביעה שהגיש ועד הבית נגד הקבלן (עדות הנתבעת בעמ' 15, ש' 25-28).

לטענת התובעים בכתב תביעתם, טרם תוקנו האריחים ואין צפי לתיקונם, אחת הכניסות אשר מעליה נפלו האריחים סגורה, לא ניתן לצאת מהבניין עם עגלות ונמנעת גישה לנכים מלבד יציאה דרך החניון בקומה 1- אשר אינה בטיחותית.

במכתב מיום 31.10.2018 של ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים נכתב, בין השאר, כי לאחרונה נודע לתובעים כי הצהרת הנתבעים במסגרת המבוא להסכם המכר לפיה לא ידוע להם על כל פגם בממכר או על דרישה לבצוע תיקונים בו אינה נכונה, שכן "קיים זה מכבר פגם הנוגע לחיפוי הקיים ברכוש המשותף ואשר מתאפיין בנפילת אריחים וכי נציגות הבית המשותף יידעה את כל הדיירים בבניין על כך ואף התריאה על הצורך בתיקון הפגם בנסיבות בהן מדובר בסכנה בטיחותית." עוד נכתב במכתב עו"ד וייסמן: "4. מרשיי פנוי למרשייך וקיימו פגישה בעיניין במסגרתה אישרו מרשייך בפני מרשיי כי אמנם הובא לידיעתם עוד בטרם נחתם הסכם המכר שבנידון כי קיים ליקוי הנוגע לחיפוי ברכוש המשותף וכי בכוונת ועד הבית לפעול לתיקון הפגם ולצורך כך ייגבו כספים מכל בעלי הדירות בבית המשותף לצורך ביצוע התיקון.

...

ואולם, אני מקבלת את טענתם כי נגרם להם נזק לא ממוני, בגינו זכאים הם לפיצוי (סעיף 13 לחוק התרופות).

ה – סופו של דבר סופו של דבר שהתביעה מתקבלת בחלקה.

כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאותיהם בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רת"ק 48689-06-23 הבית ואח' נ' עטיה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת פאני גילת כהן המבקשת נציגות הבית המשותף רח' כ"ט בנובמבר 10 אשקלון באמצעות ב"כ עו"ד רויטל סער המשיבים 1. אלעזר עטיה, ת.ז. 32476988 מיכל עטיה, ת.ז. 203613864 2. מכלוף בכור ובניו בע"מ מרח' המשביר 4, אשקלון 3. איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 513910703 החלטה

המשיבים 1 לא הסכימו, ובעקבות המחלוקת שנתגלעה בינם ובין המשיבה 3, הם פנו ביום 25.01.2023 לבית המשפט קמא והגישו התביעה כנגדה.

בפסיקה די ענפה שהלכה והתגבשה עם השנים נקבע, כי היתערבות ערכאת העירעור בפסקי דין הניתנים על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן, למשל כאשר נגרם לאחד הצדדים עוול קשה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה או כאשר נפלה טעות גלויה ובולטת במימצא עובדתי או ביישום הדין (ראו למשל: רע"א 5623/18 עריית ירושלים נ' נתנאל מור, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

כפי שנקבע לעיל, החברה הקבלנית לא הייתה צד להליך בבית המשפט קמא, ומכאן שאינה יכולה להיות צד להתדיינות בהליך דנא; הניסיון להכניס "בדלת האחורית" צד נוסף להליך ערעורי ולתלות אי צרופו להליך שהתנהל בפני הערכאה הדיונית כ"טעות אנוש" הוא ניסיון פסול ויש לדחותו; גם אם נניח, כי כוונת המבקשת הייתה שמחמת טעות שלה לא זומן על ידה נציג החברה הקבלנית להעיד בפני בית המשפט קמא, אין בכך להצדיק מתן רשות לערער על פסק הדין ודיון מחודש בתביעה.

...

על יסוד האמור הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי על המשיבה 3 לפצות המשיבים 1 בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתקלה בצנרת.

הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט ואין בה טעות שבחוק.

מכל הנימוקים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית.

המערער הוסיף וטען בבית משפט קמא כנגד כניסת השוטרים לביתו; כנגד עיכובו לתחנת המישטרה; וכנגד התנהלותם של השוטרים שנטען כי פעלו בבוטות ובחוסר כבוד.

כמו כן, שני הצדדים הגישו לבית משפט קמא מוצגים מטעמם: המערער הגיש, בין היתר, את סירטוני מצלמות הגוף של שני השוטרים שטיפלו בארוע; הקלטת השיחה שהתקבלה במוקד 100, בעקבותיה השוטרים הגיעו לבית המערער בליל יום ירושלים; ההודעה המשטרתית שנגבתה מהמערער בתחנת המישטרה; מענה השוטרים לשאלונים מטעם המערער; וכן ראיות נוספות שהגיש המערער מטעמו, לרבות התכתבויות ווטספ עם חבריו ביחס לאירגון המסיבה, מפה אוירית של רחוב מגוריו של המערער, תצהיר ראש ועד הבית, וראיות נוספות שנועדו לבסס את טענת המערער לפיה בליל יום ירושלים ניתן לקיים אירועים רועשים ואין איסור על הקמת רעש.

בהיתחשב בכך, נפסק כי במקרה דנן לא נפל דופי בהתנהלות השוטרים, לרבות בכך שתפסו את אמצעי השמע שאפשר את השמעת המוסיקה ברעש חזק וכן עכבו את המערער לתחנת המישטרה כאמור בסעיף ו' לנוהל.

העובדה כי שנה לאחר הארוע נושא התביעה, נערכה בליל יום ירושלים הופעת מוסיקה רועשת לקהל הרחב בכיכר ספרא בירושלים, אינה מסייעת למערער שכן אין דינה של הופעת מוסיקה רועשת בכיכר ציבורית במרכז העיר תחת כיפת השמיים, כדין רעש חזק הבוקע מבית פרטי בלב שכונת מגורים שקטה לאחר השעה 23:00.

...

דין טענה זו להידחות.

בחנתי מוצגים אלה ואני סבורה כי אין בהם כדי לשנות מן התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

סוף דבר; נוכח הטעמים שפורטו, הערעור נדחה.