נפילה בגלל מרצפות מדרכה שבורות בנוזל ניקוי על הרצפה

מבחינת חפוי קירות נמצא כי 78 אריחי קרמיקה באמבטיה חלולים ו-25 אריחי קרמיקה במטבח חלולים דבר שעלול לגרום לנפילה אפשרית מסוכנת.

מנשה ציין כי על אף הקושי והנטל שבדבר, ולאור בקשת הנתבע, מסר לאביה של התובעת, כי הוא מוכן להנחות את האינסטלטור לקדוח חור בקיר החצוני של חדר השרות לצורך הכנסת צנרת המעקף ואף לפרק אריח אחד באיזור שממילא מיועד למכונת כביסה, על מנת להניח את צנרת המעקף תחת הריצפה.

לדברי פייזק, לא ברור לו הכיצד קבע פיכמן דבר אודות קיומה של נזילה בארון המטבח, שהרי לשיטתו כל שניתן לזהות מהתמונות הנו פתח שירות לקופסת ביקורת ותו לא. גברת איריס וייס, עובדת בניקיון דירות והעידה על עצמה שהיא מכירה את הנתבע ומנשה (להלן: "איריס").

גילגולין סקר את אומדן הוצאות ביצוע התיקונים לפי חוות דעתו של פיכמן ומצא כי יש כפילויות רבות, כך למשל: סילוק פסולת ביניין שייכת לדבריו לעלות פירוק הריצוף; אספקת מרצפות וחול נכללת ברכיב של אספקת חומרים; סילוק אמבט ואסלה נכלל בסעיף פירוק אמבט ואסלה; תוספת פקוח הנדסי אינה נידרשת כשאין תכנית של מהנדס חשמל ומהנדס אינסטלאציה.

כך למשל: אמבט חלוד שבו חלקי חלודה עם פח מתפרקים; אסלה סדוקה באופן שנוזלים חודרים ממנה החוצה; נזילות ביוב בתוך ארון המטבח; תריס שבור בחדר הטרקלין; "גמר בקירות רשלני"; הבלטה בפתיחה מרבית של אגף דלת לפרוזדור; פרוזדור צר ברוחב של 47 ס"מ בלבד; הבלטת האגף מעל 18 ס"מ, מעבר נמוך לכדי גובה של 1.65 מ' במרפסת השרות; לוח חשמל ללא מכסה, לוח חשמל בפתח הגג ללא הגנה מהגשם; שקע הכוח מעל לשיש במטבח שאינו מוגן ממים; צורך בהדבקת אריחים בטרקלין ובחדר השינה; אינסטלאציה לקויה שבוצעה בכבלים מעל לטיח, ועוד.

...

מכאן, נחה דעתי כי הנתבע לא הוכיח כנדרש את תביעתו שכנגד ובגדר כך את אחריותה הבלעדית של התובעת לעיכוב.

סוף - דבר הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,800 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כדין שיחושבו ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

גם בטופס הפניה לעירייה מיום 4.3.10, מסר התובע רק באופן כללי "כי השוק הישן מסוכן להולכי רגל" – ללא שנקב במפגע הספציפי שגרם לנפילתו, ובכתבה שצרף לכתב התביעה ביחס לפגיעתו בשוק (ככל שיש משקל כלשהוא לראיה כזו) – נרשם שהוא החליק על ריצפה חלקה, שוב ללא ציון קיומם של נוזלים או נקוז רעוע - ובשעה שמדובר באמירות כלליות, שאינן מפרשות מפגע קונקריטי שגרם לתאונה – עולה קושי נוסף לקבוע תשתית עובדתית מספקת באשר לסיבה שהובילה להחלקתו בשוק (נ/1, ת/3).

התובע לא פירט דבר לגבי אותה 'בקעה' רטובה, היכן בדיוק היא ממוקמת ביחס למקום החלקתו, ואף שינה והוסיף מפגע חדש בדמות "שברים" שמצא ברצפת השוק שמאפייניהם לא הובהרו כלל.

ואוסיף, כי התובע לא טען שהריצפה היתה מחליקה בגלל החוסר בצבע, אלא שבמקום נאגרו נוזלים שלא ניתן היה להבחין בהם בשל צבעה של הריצפה, וברור שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה. לאחר שבחנתי את העדויות, ובשעה שגירסתו של התובע אינה עקבית, ואין לדעת מדבריו או מהמסמכים שצרף, מתי התרחשה התאונה, מדוע החליק, כיצד החליק, ממה נפגע – האם מהפגיעה בריצפה או שמא מפישוק הרגליים, ומתי החל לחוש בכאבים, אין בפני גירסה עובדתית מספקת, לא כל שכן כזו המצביעה על אחריות כלשהיא מצד הנתבעת.

הלכה ידועה היא שאין העיריה אחראית לכל מפגע זניח בדרכי העיר, כפי שלא ניתן לצפות מהעירייה שתעמיד פועל ניקיון לאורך יום עבודה מלא על מנת לנקות כל רטיבות קלה שמופיעה על הרצפה באותו רגע, שכן הטלת אחריות כזו על רשות מקומית - של דאגה לניקיון וליישור מוחלט של כל מטר ומטר ברחבי העיר, מצריכה משאבים רבים אשר אינם בנמצא, והטלת חובה כזו על הרשות פירושה גילגול עלויות בלתי אפשריות על שכם התושבים.

"גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם, ברחובות או מדרכות מרוצפות.

לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע" (ע.א. (ירושלים) 4344-97 ג'ני כהן נ' עריית רמת גן); כך, בע"א (מרכז) 1391-08-07 כרמלה כפיר נ' מועצת גני תקווה, קבע בית המשפט כי הערייה אינה מצוה לתור אחר בליטות או שקערוריות נקודתיות שגובהן 1 וחצי ס"מ, או אפילו 2 וחצי ס"מ, ואין למצוא התרשלות מצידה בכך שלא שלחה "צבא של אנשי פקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח...". גם במקרה זה, ואף אם אצא מנקודת הנחה שברצפה היתה בקעה בעומק זניח של כ- 1 ס"מ, או רטיבות קלה אחרת, אין בכך משום סיכון של ממש המצדיק הטלת אחריות על הערייה.

...

ואוסיף, כי התובע לא טען שהרצפה היתה מחליקה בגלל החוסר בצבע, אלא שבמקום נאגרו נוזלים שלא ניתן היה להבחין בהם בשל צבעה של הרצפה, וברור שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה. לאחר שבחנתי את העדויות, ובשעה שגרסתו של התובע אינה עקבית, ואין לדעת מדבריו או מהמסמכים שצירף, מתי התרחשה התאונה, מדוע החליק, כיצד החליק, ממה נפגע – האם מהפגיעה ברצפה או שמא מפישוק הרגליים, ומתי החל לחוש בכאבים, אין בפני גירסה עובדתית מספקת, לא כל שכן כזו המצביעה על אחריות כלשהי מצד הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ולפיכך איני נדרשת לבחינת הנזק שנגרם לו לטענתו כתוצאה מהאירוע, וחקירתו הארוכה של מומחה בית המשפט, אשר נדרש לנזקיו של התובע, לגורמים האפשריים שהובילו לפגיעה, ולקשר הסיבתי בינם לבין התאונה, מתייתרת.

סיכומו של דבר - אני מורה על דחיית התביעה.

רקע וטענות הצדדים בכתב התביעה נטען כי "ביום 24.4.16 ו/או בסמוך לכך עת עבדה התובעת אצל הנתבעת מס' 1, בעבודות ניקיון, החליקה כתוצאה משאריות מים ולכלוך, וכן כתוצאה מרצפה/מדרגה חלקה ללא פסים מונעי החלקה, וללא הספקת נעליים בטיחותיים. כתוצאה מכך, התובעת נפלה ושברה את בוהן 5 ברגל שמאל, לרבות פגיעות וחבלות קשות, שסובלת מהן עד היום". התובעת טענה כי מלוא האחריות רובצת על שכמה של הנתבעת אשר התרשלה וחרגה מסטנדרטים של זהירות, ורשלנותה מתבטאת, בין היתר, בכך שהיא לא דאגה להזהיר את התובעת או להתריע על קיום המפגע, לא דאגה לספק לתובעת ויתר העובדים הכשרה בעבודות הניקיון בכלל ועבודת ייבוש הריצפה בפרט, לא דאגה להציב שלוט מתאים המתריע על קיום המפגע ויותר מזה, לא סיפקה לתובעת נעלי עבודה ולא הציבה פסים מונעי החלקה במדריגות וזאת בנגוד לתקן הישראלי.

מנגד, הכחישה הנתבעת את נסיבות התאונה כפי שאלו תוארו ע"י התובעת לרבות הטענה כי התובעת החליקה בעקבות שאריות מים, ליכלוך ו/או מרצפה חלקה.

מאחר ומהגרסה בכתב התביעה משתמע לכאורה כי המים שהיו על המדריגות ואשר גרמו להחלקתה של התובעת, היו שם לאור עבודות הניקיון שהיא עצמה עשתה במקום, היא הבהירה כי התאונה אירעה לפני ששמה מים על הריצפה והתחילה לנקות וכי החליקה בזמן ש"עשתה הכנות"; היא הייתה בקומה שלישית של המבנה, פתחה את החדר שבו היו מונחים חומרי הניקוי על מנת לקחת נוזל או חומר לשטיפה, לא מצאה את חומרי הניקיון ולכן ירדה למחסן שבקומה השנייה אשר בו מאוחסן הנוזל ותוך כדי הירידה, אירעה לה התאונה (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 26-31).

...

אומנם הרושם הכללי הוא כי התובעת אכן נפגעה במקום העבודה, אם כי אי העקביות בגרסתה בנוגע לנסיבות הפגיעה, לצד העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, מובילים למסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל על שכמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בשל העדר גרסה סדורה מטעם התובעת ומאחר והעדות בדבר נסיבות האירוע הינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין שלא זכתה לתימוכין, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכחת מסד עובדתי שיש בו כדי להביא לחיובה של הנתבעת.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

עוד קבע כי תיקון החירור במרצפות חדר השינה מוערך ב-400 ₪, תיקון הריצוף בפינת המסדרון ב-200 ₪ והשברים במרצפות מרפסת השירות ב-300 ₪.

מכל מקום, ביסוס המבנה הנו על כלונסאות ולכן אין סכנה ליציבות המבנה גם אם נכון שהמרחק הוא 80 ס"מ. אם הקרקע רגישה לשינוי רטיבות גם מרחק של 100 ס"מ לא יציל את המבנה במקרה של פריצה או נזילה של הצנור.

קרמיקה התובעים טענו כי אין חיבור טוב של הקרמיקה ברצפה סביב נקודות הבקורת המומחה קבע כי יש לתקן את הקרמיקה סביב נקודות הבקורת.

ריצוף התובעים טענו שקיימת שקיעת מרצפות בגלל מחסור בצמנט.

אלומיניום התובעים טענו שבכמה מקומות סביב החלונות והדלתות נשארו שאריות של R.T.B המומחה קבע כי יש לנקות את שאריות R.T.B. העלות הוערכה על ידו בסך 100 ₪.

...

המומחה העריך שהעלות תהיה 3,500 ₪, הערכה המקובלת עלי.

המומחה ציין כי לא ראה רטיבות בקירות החוץ ולכן הטענה נדחית.

סיום: אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים את הסכומים הנ"ל (סך כל הסכומים לכל התובעים הינו 125,976 ₪), בצירוף סך של 30,000 ₪ בגין כל הוצאות המשפט, לרבות חוות דעת מומחים, שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק.

התובעת נאלצה לבצע עבודות תיקון וניקיון על מנת לאפשר למשפחת סיגורה להתגורר בבית וכן שיכנה אותה על חשבונה במלון "הילטון". הגם שקונסטרוקטור קבע כי המבנה אינו מסוכן, לא רצתה מישפחת סיגורה להמשיך להתגורר בבית ולכן הושגה הסכמה בין התובעת לבין המשפחה כי הבית יוחזר לתובעת שתבנה במקומו בית זהה במיגרש אחר על חשבון התובעת וזכויות סיגורה בבית הומחו לתובעת.

מר יצחק פרידמן השכן מציין כי בתצהירו לאחר ביצוע העבודות בשנת 1998 ראה עובדים של הנתבעת שהרימו מרצפות על המדרכה וביצעו עבודות שאין הוא יודע מהן.

השטח הצבורי נמצא תקין ולא דווח על כשל במערכות הציבוריות, לא בוצע כל תיקון במערכות הציבוריות הסמוכות למבנה ולא דווח לה על כל נזילה או כשל במערכות אלה.

מכל מקום היה צורך לשבור את צנרת הביוב בעת ביצוע הקדוח משום שהעבודה של גילוי הכלונס ובניית שני כלונסאות וקורה נעשתה בסמוך לצנרת הביוב שעברה לאורך כל חזית הבית.

הוא היה נוכח בזמן בניית הבית במסגרת פיקוח עליון בחלק מהיציקה של הכלונסאות ואלמנטים קונסטרוקטיביים של הבניין, דהיינו: קורות יסוד, רצפה, קורות עמודים וגג.

בחודש יולי 98 התקשר אליו מר אבי הר שגיא וביקש ממנו לבדוק מה המצב בבית בשל נפילת אבני חפוי וסדקים.

...

הנה כי כן, המסקנה היא כי תהא אשר תהא סיבת הרטיבות בבית, עדויות התובעת לבדן מצביעות על מספר רב של אפשרויות אחרות לסיבת השקיעה של הבית, שאינן נובעות ממעשי ו/או מחדלי הנתבעת.

כך, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח גם רכיב נזק זה. לסיכום: דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות מכל הטעמים המצטברים והחלופיים שפורטו לעיל, ובהתאם דין ההודעה לצד ג' – להדחות.

התובעת תשלם לצד ג' הוצאות בסכום זהה לזה בו חויבה כלפי הנתבעת כאמור לעיל.